לעולם אינכם מבוגרים מכדי להתחיל משהו חדש

אחד הדברים הטובים שיצאו מהמגפה הוא שכולנו נאלצנו ללמוד דברים חדשים, כי הדרך הרגילה כבר לא הייתה אופציה • מתברר שזה מצוין, בעיקר למוח ולהרגשה הכללית • כדאי לקחת את זה הלאה, ולאתגר את עצמנו בלמידת כישור או תחביב חדש. זה אחד הדברים הכי משפרי-חיים שיש

גינון / צילום: Shutterstock
גינון / צילום: Shutterstock

האם אי-פעם נזקקנו להבטחה הטמונה בתחילתה של שנה חדשה יותר מאשר בשנת 2021? עם כניסתנו לשנה החדשה וכל תקוותיה - שנה חדשה, עצמי חדש, עולם המתגלה מחדש - יש דבר אחד מהשנה הנוראית הזו שאנו צריכים לקחת איתנו גם הלאה ואפילו להעמיק בו: הרוח של להיות מתחילים.

המגפה הפכה את כולנו לתלמידים. פתאום, הדרך הרגילה לעשות דברים כבר לא הייתה אופציה. ממשלות ועסקים מיהרו לפתח דרכי פעולה חדשות, וכולנו נאבקנו להמציא מחדש פעילויות שקודם לכן היו חלק מובן מאליו של חיי היומיום. החל מלעמוד בתור בזום ועד נוהלי עטיית מסכות. נאלצנו להתמודד עם עקומת למידה חברתית שטלטלה את כולנו.

דבר נוסף שראוי לציון הוא כמות האנשים שהחליטו, אל מול הפרעה בסדר גודל כזה, שהם רוצים ללמוד דברים חדשים. אתרי למידה ברשת כמו Skillshare, Duolingo ו־Coursera חוו צמיחה יוצאת דופן. ההרשמה לקורסים באמנות ומוזיקה ברשת זינקה, ואופים מתחילים הציפו בשאלות את שירות הלקוחות של חברות קמח ומוצרי אפייה.

אפילו לפני הסדרה "גמביט המלכה", הייתה פריחה בשיעורי שחמט ברשת. מגינון עד קמפינג, מרכיבה על אופניים עד תפירה, אנשים החלו לעסוק בתחומים חדשים על ימין ועל שמאל.

אבל רכישת כישורים חדשים ומנהגים חדשים היא אתגר. כאשר אנו מתחייבים לפעילות חדשה כלשהי, אנו צריכים לנער מעלינו את הסטטיות של שגרה מוכרת, במיוחד אם אנחנו כבר לא צעירים במיוחד.

הרגשתי את זה לפני כמה שנים, כאשר פתאום הבנתי, כשליוויתי את בתי לכל מיני שיעורים וחוגים, משחייה עד פסנתר, שאיני זוכר מתי בפעם אחרונה למדתי לעשות משהו חדש. לאט ובבטחה התאבנתי אל מצב של אדם מוגמר, וחייתי בנוחות של אמצע קריירה שאני מצליח להחזיק ויש לי הכישורים הנחוצים בשבילה.

אז קיבלתי החלטה, להפוך למתחיל בכמה דברים שכבר מזמן רציתי לנסות, מזמרה עד גלישת גלים. להיות מתחיל זה קשה - זו הרגשה טובה יותר להיות טוב במשהו מאשר להיות גרוע בו. למבוגרים, זה אפילו קשה יותר. המשפט "מתחיל מבוגר" נשמע קצת מעורר רחמים. זה מרמז על למידת משהו שאולי היית צריך כבר לדעת עד הגיל הזה. אבל למרות שהצעדים הראשונים קשים, זה שווה את המאמץ: להפוך למתחיל הוא אחד הדברים הכי משפרי-חיים שיש.

ג'אגלינג משנה את המוח

נקודת התחלה טובה עשויה להיות ג'אגלינג. הפעולה התמימה של זריקת כדורים התגלתה בכמה מחקרים נוירולוגיים כפעולה המשנה את המוח. "גמישות מבנית תלוית-הפעלה", כפי שזה מכונה, יכולה להתחיל לאחר פרק זמן של שבעה ימים במקרים מסוימים. אימונים בג'אגלינג משנים לא רק את החומר האפור, מרכזי העיבוד של המוח, אלא גם את החומר הלבן, החיבורים המרושתים שמחזיקים אותנו בגוף אחד.

התחלות חדשות. ג'אגלינג / צילום: Shutterstock
 התחלות חדשות. ג'אגלינג / צילום: Shutterstock

"למידת כישור חדש גורמת לרקמה העצבית לפעול בדרך חדשה", אומר טוביאס שמידט-ווילקה, מדען החוקר פעילות עצבית במוח באוניברסיטת בוכום בגרמניה.
לאחר פרץ פעילות ראשוני זה, המוח נרגע. עד שמגיע השלב בו אתה מבצע את הפעולה בלי הרבה מחשבה - כאשר היא נעשית אוטומטית - דחיסות החומר האפור יורדת. אבל אז אתה מנסה טריק חדש בג'אגלינג, והתהליך מתחיל שוב.

באופן מעניין, השינויים בדחיסות החומר במוח קורים אצל מבוגרים בדיוק כפי שהם קורים אצל ילדים. אבל יש קאץ': ככל שמזדקנים, צריך לעבוד יותר קשה. "כאשר אנשים מזדקנים", אומר שמידט-ווילקה, "הם צריכים לעשות לא פחות, אלא יותר על מנת לשמור ולשמר את יכולותיהם". ובכל זאת, טוויסט משמח בעלילה: ככל שמבוגרים לומדים יותר, נראה שהם קולטים יותר מהר - הם הופכים יותר ויותר ל"מבוגרים צעירים".

בנוסף, ישנם יתרונות לרכישת כישורים חדשים, מעבר לכישורים עצמם, ואפילו אם לא מגיעים לרמה גבוהה של ביצועים. במחקר של אנשים בגילאים 60 עד 90 שנערך על ידי המרכז לשיפור והארכת החיים באוניברסיטת טקסס, המשתתפים חולקו לשתי קבוצות.
קבוצה אחת קיבלה שיעורים בצילום דיגיטלי וברקמה, ובקבוצה השנייה אנשים פשוט נפגשו ושוחחו. המשתתפים שקיבלו שיעורים הדגימו שיפורים משמעותיים יותר במספר תחומים קוגניטיביים, החל מזיכרון אפיזודי וכלה במהירות התגובה.

לשפר את המוח זו כמובן לא הסיבה היחידה להתחיל ללמוד תחום חדש. ישנה גם תחושת הצמיחה, התחושה שהרגע הפכת למישהו חדש, מישהו שאתה לא יכול לחכות לספר לאנשים עליו. כמו בבדיחה הישנה: איך מזהים שמישהו הוא אצן בטריאתלון? הוא כבר מספר לך בעצמו.

במהלך הלימודים שלי, פגשתי אנשים שעבורם למידת כישור חדש הייתה הכרחית כדי לזכות מחדש בזהות שלהם לאחר שפירקו נישואין או הגדירו את חייהם מחדש לאחר משבר גדול אחר. אדריאן למד זמרה כדי לשחזר את יכולת הדיבור לאחר גילוי גידול בראש; סטיב ניסה לעשות ג'אגלינג עם חמישה כדורים באוויר על מנת להישאר גמיש בשנות ה־80 לחייו; פטרישיה למדה לשחות, בהתחלה דרך יוטיוב, בשנות ה־70 לחייה - וכעת היא מותירה מאחוריה שחיינים אחרים בשחיות בים הפתוח.

החוש הזה של הרחבת העצמי יכול גם לעבוד אצל זוגות. במחקר גילו שזוגות שהתחייבו לבצע פעילויות חדשות ומאתגרות ביחד הצליחו לשחזר חלק מהריגוש הראשוני שהיה כאשר הכירו, והתחושה החיובית שחוו - מהליכה, למשל, לשיעורי ריקוד - המשיכה איתם הביתה למערכת היחסים.

ישנה גם תחושה של צמיחה כאשר פוגשים אנשים חדשים שיש להם התשוקה שלנו ללמוד משהו חדש, והם לא מפחדים להיראות טיפשיים. בפסיכולוגיה זה מכונה "פתיחות לחוויות". זה אחד מ"חמשת הגדולים" בין מאפייני האישיות - יחד עם החצנה, מצפוניות, נוירוטיות ונינוחות - אשר על פי מודלים פסיכולוגיים שונים מגדירים אותנו.
המחקר מוצא קשר הדוק יותר ויותר בין זה לבין אריכות ימים. הסיבות המדויקות עדיין אינן ידועות, אך פסיכולוגים משערים שבפתיחות לחוויות טמונה גמישות קוגניטיבית והתנהגותית שמועילה בהתמודדות עם אתגרים בהמשך החיים.

אפילו מומחים בתחום כלשהו יכולים להפיק יתרונות מלשמור על מה שנזיר הזן הבודהיסט שונריו סוזוקי קרא לו "נשמה של מתחיל" - היעדר הדעה הקדומה שמתחילים לעתים קרובות נהנים ממנו. הרווח הפוטנציאלי של גישה כזה מודגם על ידי "בעיית הנר" המפורסמת בפסיכולוגיה, ניסוי במסגרתו אנשים מתבקשים לחבר נר לקיר בעזרת גפרורים וקופסת נעצים. אנשים מתקשים לפתור את החידה כי הם חושבים על הקופסה רק כמיכל לנעצים, ולא מבינים שאפשר לנעוץ אותה לקיר ולהשתמש בה כמדף בשביל הנר.

עם זאת, קבוצה אחת הצליחה לפתור את בעיית הנר בשיעור גבוה: ילדים בני חמש. בניסוי שפורסם בכתב העת Cognition בשנת 2000 הוסבר למה. בהשוואה לילדים גדולים יותר או למבוגרים, "ילדים קטנים מחזיקים בקריטריון רחב יותר לגבי מה יכול להיות השימוש של חפץ כלשהו", כתבו הפסיכולוגים טים גרמן ומרגרט אן דפייטר. "הם רואים את השימוש בחפץ כפונקציה של מטרות המשתמש, לא כפונקציה של שימוש שאליו יועד החפץ כשנוצר".

התחלות חדשות. אפייה / צילום: Shutterstock
 התחלות חדשות. אפייה / צילום: Shutterstock

זוכי פרס נובל משחקים יותר

לעתים קרובות אנו קושרים בין למידת כישורים חדשים וקידום הקריירה, וזו בהחלט מטרה ראויה. אבל כישורים לא צריכים להיות קשורים לקריירה כדי לעזור לך בקריירה. כאשר אנו מרחיבים את העצמי שלנו בפעילויות חדשות, אנו מצליחים לראות יותר. כפי שכתב דיוויד אפשטיין בספרו "Range: Why Generalists Triumph in a Specialized World": זוכי פרסי נובל, לעומת מדענים אחרים, הם "פי 22 יותר צפויים לעסוק גם בתחביב במשחק, ריקוד, קוסמות או כל הופעה אחרת".

קחו לדוגמה את קלוד שאנון, המתמטיקאי המבריק מ-MIT ואיש האשכולות שעזר להמציא את העולם הדיגיטלי בו אנו חיים היום. הוא הטיל את עצמו לכל מיני עיסוקים והפך למתחיל בתחומים רבים, והפתיחות הזו ניכרת בעבודתו. בביוגרפיה של שאנון, "מוח משחק", כתבו ג'ימני סוני ורוב גודמן: "שוב ושוב, הוא החל בפרויקטים שהיו עשויים להביך אחרים, עסק בשאלות שעשויות להיראות כטריוויאליות או מינוריות, ואז הצליח למצוא בהם מקומות לבצע פריצות דרך". אחד מתחביביו העיקריים בעת הפנאי? ג'אגלינג.

התחלות חדשות. קדרות / צילום: Shutterstock
 התחלות חדשות. קדרות / צילום: Shutterstock

ובכן, איך נתכונן להיות מתחילים טובים יותר?
אנו יכולים למצוא מדריכים מעולים בקרב מי שלא ניתן להגדיר אלא כמתחילים במלוא מובן המילה: תינוקות שלומדים ללכת. במרכז לפעילות התינוק באוניברסיטת ניו יורק, חוקרים בראשות הפסיכולוגית קרן אדולף למדו המון על הדרך שבה תינוקות מתניידים. בכל שעה, העולל הממוצע (מגיל 9 עד 12 חודשים) עושה כ־2,400 צעדים, ומכסה מרחק שווה לאורכם של שמונה מגרשי פוטבול. לאחר 2.6 מיליון צעדים נוספים, ידעו ללכת בקלות יחסית.

אבל בדרך לשם, ייפלו - והרבה. הולכים חדשים, הנאבקים לשמור על איזון כמעט עם כל צעד, צפויים ליפול לרצפה עד 30 פעמים בשעה. מדובר במכונות למידה, עם סקרנות חסרת גבולות המצוידות במוח שמתוכנן להכיל גם שגיאות. הם עושים 14 אלף צעדים ביום, עם שיעור כישלון שהיה עשוי להיות מדכא - אולי אפילו הרסני - למתחילים מבוגרים המנסים ללמוד כישור חדש.

אם תינוקות פשוט היו ממשיכים לזחול, הם לא היו נופלים כל כך הרבה. אבל להליכה יש כל מיני יתרונות. "תינוקות מתקדמים מהר יותר בשבוע הראשון של הליכה גרועה מאשר בכל 21 השבועות של הזחילה", אמרה אדולף. זה לא הכול. זה משחרר להם את הידיים. זה עוזר להם להרוויח "נוכחות חברתית" ונותן להם יותר שליטה על סביבתם.

מעניין לציין, שלא נראה שהתינוקות מעבירים משהו מהניסיון שלהם בזחילה כשהם לומדים ללכת. בסדרת ניסויים במעבדה, תינוקות נחשפו למגוון מצבים חדשים, כמו הזדמנות לרדת במדרון תלול. החוקרים שמו לב לדפוס חוזר: תינוקות זוחלים, שהסתכלו במורד מדרון תלול של 36 מעלות, ידעו להתחמק ממנו או התקרבו אליו בזהירות. לעומתם, הולכים חדשים היו צועדים במורד המדרון בבטחה או צועדים אל פי התהום - היישר אל זרועותיהם של עורכי הניסוי המנוסים, כמובן.

האם לא הגיוני היה להניח שהתינוקות יזכרו את הסיכון של המדרון? לא בהכרח, אומרת אדולף. תינוקות גדלים בקצב מדהים - מה שעבד לתינוק זוחל לא יעבוד בהכרח לעולל הולך. וחשוב מכך: "אתה לא רוצה שתינוק ילמד להפסיק לנסות", אומרת אדולף. כמתחילים האולטימטיביים, עוללים צריכים סוג של למידה - ללמוד איך לומדים - שהיא גמישה, שהיא מונעת על ידי חקירה, שעשויה לאפשר להם להסתגל למצבים חדשים ושמקבלת טעויות מרובות, אפילו כאלה שלא ברור למה קרו.

עבור המבוגרים, הלקחים ברורים. אחד מהם הוא שרכישת כישור אורכת זמן. עוללים מבלים כשליש מהיום שלהם במשך חצי שנה באימוני הליכה (והם לא נעשים באמת מעולים בזה עד כמה שנים אחר כך). אז אל תדאגו אם אתם עדיין גרועים בטניס אחרי כמה חודשים.

לקח נוסף הוא החשיבות שבשינוי. עוללים אף פעם לא עושים אותו צעד פעמיים. הם לא מתרגלים; הם חוקרים. אתה לא רוצה ללמד תינוק דרך "נכונה" אחת ללכת, שיחזור עליה כמו תוכי. בכל הנוגע ללמידה, היכולת להתגמש חשובה מאוד. מה שעלול להיראות מהצד כמו מגושמות או אקראיות עשוי להיות פשוט הדרך בה מתחיל חוקר מגוון של פתרונות אפשריים, חקירה שנראה שהיא עוזרת לקדם למידה מהירה יותר.

עוללים גם מזכירים לנו לעתים קרובות שההתקדמות אינה לינארית. למידה קורית בהפסקות והתחלות. שלבי לימוד הם רק סימנים כלליים. ההתפתחות לא תמיד קורית באופן אחיד ובכיוון אחד. עוללים עשויים ללמוד ללכת, ואז לחזור לזחול באופן זמני.
לעתים ההתקדמות היא בצורת U, כלומר ילדים (ומבוגרים) לפעמים נהיים גרועים יותר לפני שהם נהיים טובים. ולבסוף, אומרת אדולף, נראה כי עוללים לומדים הכי טוב "כאשר הם פועלים סמוך לקצה הכישורים שלהם ברגע הנתון". במלים אחרות: תמיד תהיו קרובים לסף מה שאתם עדיין לא יכולים לעשות.

שום דבר מזה אינו קל. אם זה מרגיש לכם קל, אתם לא לומדים. עוללים חווים נפילה אחרי נפילה, עד שלאט-לאט, המוח והגוף שלהם מבינים איך, בכל מיני מצבים, לא ליפול. עוללים חיים על פי מה שניתן לכנות אמנת המתחילים: אם אתה לא לומד להיכשל, כשלת בלמידה.

אז הפכו את "מתחילים" למילה שתגדיר את שנת 2021. אבל היזהרו מלהחליט על דברים שאפתניים מדי. אל תישבעו שעד סוף השנה תדעו לנגן בפסנתר או לצייר כמו פיקאסו. אתם עשויים להישאר זמן רב משחשבתם בשלב המתחילים, ואולי אפילו תתחילו לשנוא את הדבר שאמור היה לשנות את חייכם. תחליטו במקום זאת לרכוש כישורים חדשים - כמה שיותר, יותר טוב - וחשוב מכך, הרשו לעצמכם להיות גרועים בהם. אפשרו לתהליך הלמידה עצמו להיות המטרה שלכם.

צרו איתנו קשר *5988