המתאם שעליו מצביע סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה בין מי שלא מאמינים לתקשורת לבין אלו החושבים שהתקשורת משחירה את פני המציאות, לא מקרי. חלק גדול מהאזרחים מרגישים לא רק את ההבדל הגדול בין דעותיהם לבין אלו המשתקפות בקרב רוב אנשי התקשורת, אלא גם את הפער העצום בין התחושה האישית שלהם שהמצב במדינה טוב בסך הכול, לבין אווירת הנכאים שנושבת מאולפני החדשות.
והאמת היא שזה יותר מכך. התקשורת לא מסתפקת בהבלטת הבעייתי במה שכבר התרחש, אלא מציגה נבואות זעם ביחס לעתיד, ולעולם לא מתנצלת כשמתגלה כמה טעתה. לא צריך ללכת אחורה יותר מדי כדי להיזכר בכותרות שקבעו שישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הקשור לחיסונים.
זה לא שמצביעי הימין והמרכז חושבים שהמצב נקי מבעיות, אבל ברור להם שבתקשורת הטוב לא יקבל התייחסות, וש"ביקורת" תמיד משמעה "ביקורת שלילית" ולעולם לא "ביקורת חיובית". וכשאתה הילד שכל הזמן צועק "זאב זאב", קשה לצפות שההמון ימשיך להאמין לך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
