רגע לפני הבחירות, הקרב על פינוי התעשייה הפטרוכימית מתחמם

לצדם של המפעלים הפטרוכימיים התגייסו משרד האוצר ובמפתיע גם רמ"י, שעד השבוע תמכו וקידמו את התוכנית לפינוי המפעלים • באוצר טענו שצריכת הדלקים הפוסיליים לא תרד עד 2040, למרות המחוייבויות להסכמי פריז ונתונים בינלאומיים סותרים • מעל הכל, מרחפת שאלת הפיצוי לבעלי בזן

המפעלים הפטרוכימיים בחיפה / צילום: בר אל, גלובס
המפעלים הפטרוכימיים בחיפה / צילום: בר אל, גלובס

התוכנית לפינוי המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה עלולה להתעכב, כך עולה בעקבות מחלוקות שעלו בוועדת המנכ"לים שמונתה על ידי הממשלה. ועדת המנכ"לים, שהוקמה לבקשת המשרד להגנת הסביבה ובהחלטת ראש הממשלה, אמנם אמורה להגיש את מסקנותיה ב-25 בינואר, אך ל'גלובס' נודע כי המשרדים השונים ביקשו זמן היערכות נוסף, ולכן הגשת המסקנות עלולה להתעכב במעט.

לצדם של המפעלים הפטרוכימיים התגייסו משרד האוצר ובמפתיע גם רמ"י, שעד השבוע תמכו וקידמו את התוכנית בעצמם. התפנית מתרחשת בשבוע שבו מונה מנכ"ל חד"ש לרמ"י, ינקי קווינט. החלטתו של רמ"י, הגוף העיקרי שדחף עד כה את התוכנית לפינוי המפרץ והקמת כ-100 אלף יחידות דיור לצד שטחי מסחר, להקפיא או לבלום בשלב זה את התוכנית לא מסמנת טובות למי שקיווה שבקרוב תחליט הממשלה לפנות את התעשייה הפטרוכימית מהמפרץ.

מנכ"ל רמ"י קוינט טוען כי הוא צריך 45 יום לפחות לפני שיחליט בנושא. בנוסף, קוינט נשען על פניית משרד האוצר לחברי הוועדה, שבה פירט ממלא מקום הממונה על התקציבים יואב גרדוס - שנכנס לתפקידו בספטמבר האחרון - את התנגדות משרדו לתוכנית. לפי גרדוס, תחשיבי הכנסות המדינה בתוכנית פינוי המפרץ מנופחים כלפי מעלה. על פי הנתונים שהציג גרדוס, במכרז דומה שהוצג בשבוע שעבר בקרית באיליק קיבלה המדינה 50 אלף שקל לכל יחידת דיור על הקרקע, בעוד שבמועצה הלאומית לכלכלה וברמ"י הניחו הכנסות של 300 אלף שקל מכל קרקע ליחידת דיור שתשווק במפרץ.

"הגרעון התזרימי בחלק ניכר משנות הפרויקט צפוי להגיע למסגרת שרמ"י לא תוכל לעמוד בה בשום אופן ותאלץ להישען על תקציב המדינה", אומר גרדוס, שטוען גם כי ההיערכות האנרגטית מוערכת בחסר, ובמקביל חסרה התייחסות בתוכנית לרכישת והחזקת דלקים. לדבריו, נראה כי "הפרויקט גרעוני וחסר הגיון כלכלי".

האם עמדת משרד האוצר או הקפאת ההליכים על ידי רמ"י משמעותית בשלב זה? בפני הוועדה מוצגות עמדות והערכות רבות, בין אם של המפעלים עצמם או של משרדי הממשלה השונים, הבוחנים גם את החלופות למוצרי התעשייה הפטרוכימית במפרץ, מבחינה כלכלית וסביבתית. בסופו של דבר, ההחלטה נתונה לידיהם של הפוליטיקאים, שיקבלו את המסקנות לידיהם עוד לפני יום הבחירות.

אחת הדוגמאות לחוות דעת שאינן עומדות בקנה אחד עם מסמך משרד האוצר, היא דוח מקינזי, שפורסם לפני כשנה. עמדת האוצר, לפיה פינוי המפרץ אינו ריאלי מבחינה כלכלית, לא הוצגה כשפורסם לציבור דוח מקינזי - שהציג מסקנות שונות, לאחר שחברת הייעוץ עמלה על נתונים רוחביים של התעשייה בארץ ובעולם, וכך גם של משרדי הממשלה עצמם. לפי מקינזי, סגירת מתחם בז"ן בשנת 2030 היא הכלכלית ביותר. פינוי מפעלי בזן יביא לשחרור קרקע בשווי של עד 20 מיליארד שקל, בהתאם להיקף הבנייה שניתן יהיה לאשר על השטח שיתפנה. לכך מצטרפת הערכת מקינזי שלפיה הביקוש לתזקיקי נפט של בז"ן עשוי לצנוח עד שנת 2030.

עלות הפירוק של בזן ושיקום השטח תעלה להערכת מקינזי נאמדת בכ-3.8 מיליארד שקל לכל היותר, לצד כ-2 מיליארד נוספים לניקיון הקרקע המזוהמת - הוצאה שתכוסה על ידי מכירת הקרקעות. הערכת הבנייה לגבי עלויות המתקנים שתצטרך המדינה להקים לטיפול ביבוא התזקיקים והקמה מחדש של מפעלים הקשורים בבתי הזיקוק, כמו מפעל ביטומן (לייצור אספלט), היא 1.5 מיליארד שקל. לפי ההערכות, פינוי המתחם עשוי להשאיר את המדינה עם סכום של 815 מיליון שקל, לאחר ביטול תוכניות קרקעות הצפון והרחבת תש"ן.

במשרד האוצר לא ביצעו עבודה דומה לזו שבוצעה ברמ"י, וכללה אספקטים רבים שלא הובאו בחשבון בעמדת האוצר. כך למשל, לפי עמדת רמ"י, בטרם כניסת המנכ"ל החדש לתפקידו, התעשייה הפטרוכימית יכול להוביל להגירה חיובית לאזור. במהלך העשור האחרון, במחוז חיפה ובעיר חיפה ישנה הגירה שלילית של מעל ל-3%, לצד סטגנציה בהיקף המועסקים - כולל בתעשיות הכימיות והפטרוכימיות. זאת, בזמן שסיכונים סביבתיים הולכים ומעצמים, ואין מנופי צמיחה על בסיסם ניתן לחדש תהליכי צמיחה.

האם ישראל תישאר מאחור בזמן שהעולם מתקדם לאנרגיות נקיות?

לפי גורמים המעורים בפרטים, במשרד האוצר אף הציגו לאחרונה בוועדת המנכ"לים עמדה נוספת, לפיה הביקוש לתזקיקי נפט לא צפוי להשתנות עד שנת 2040. עמדת האוצר בנושא הצליחה לעורר מחלוקת, שכן איננה עומדת בהלימה למגמות בעולם, ומעלה שאלות לגבי כוונתה של ישראל לצמצם את השימוש בלדקים פוסיליים מזהמים, כפי שהתחייב רק לאחרונה ראש הממשלה.

בשנים האחרונות, חוזר שר האנרגיה, יובל שטייניץ, על כך שעד שנת 2030 תאסור המדינה על יבוא מכוניות בעלות מנוע בעירה פנימי. אמנם מדובר בשעה זו בהצרה ולא בהחלטת ממשלה חקוקה בסלע, אך קשה להאמין שבזמן שהעולם מתקדם לשימוש באנרגיות נקיות - בסקטור החשמל ובסקטור התחבורה - דווקא ישראל תישאר הרחק מאחור בשנת 2040. נתוני הבורסה, אגב כך, מסמנים בעת האחרונה את המגמה; בזמן שמניות בזן וחברות הדלקים המאובנים נמצאות בירידה, מניות חברות האנרגיה הסולרית נהנות מצמיחה.

יתר על כן, גם דוח מקינזי מצביע על כך שב-20 השנים האחרונות, נסגרו כ-14% מיכולות הזיקוק בעולם, ובמבט קדימה - בשעה שבה העולם צועד לקראת כלכלה דלת פחמן ושימוש מסיבי ברכבים חשמליים, הביקושים לתזקיקי נפט עשויים לצנוח בשווקים שבהם פועלת בזן עד שנת 2030 (בזן מייצאת כ-40% מתזקיקיה). באירופה, 64% מתזקיקי הנפט נצרכים בסקטור התחבורה, העוברת לתשתיות חשמליות.

בתחזית ארגון המחקר של האיחוד האירופי (IEA), אם בשנת 2018 עמדה צריכת הנפט של האיחוד על 13 מיליון חביות ליום, בשנת 2040 תעמוד הצריכה על 5 חביות, במימוש מטרות האיחוד בנושא הפחתת הפליטות ויעדי הסכם פריז. כלומר, הדרישה לדלקים מאובנים בסקטור התחבורה, עשוי לפחות בעד כ-40% ביבשת. בשנת 2020, חל באיחוד גידול של 50% במכירת רכבים חשמליים, ובנורבגיה למשל 71% מהרכבים שנמכרו היו חשמליים. בשווקים מסויימים, דוגמת אפריקה ואסיה, לא צפוי קיטון משמעותי, ובישראל, תלויה ההפחתה כאמור, במדיניות הממשלה.

נכון להיום, מקיימת ישראל תהליך של חישמול תשתיות התחבורה הציבורית, וכניסת הרכב החשמלי עודנה בשלביה הראשונים - ממתינה לתשתיות. אם אכן יופחת השימוש בדלקים פוסיליים בישראל וכך גם במדינות שיעמדו בשורה אחת עם הסכמי פריז ויעדים לאיפוס פחמני, נשאלת השאלה האם שימור תעשיית תזקיקי הדלקים עבור תשתיות יצוא, היא הדבר הנכון לעשות, כשלתעשייה ישנן השלכות סביבתיות באזור שבו היא פועלת בישראל.

במשרד להגנת הסביבה סבורים כי ישראל צריכה להיערך כבר בעת הזו לשינוי המגמה הנראה בעולם, ולקבל החלטה בעניין פינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. אמנם, בשנים האחרונות ישנו שיפור משמעותי באיכות האוויר במפרץ בשל הדרישות הרגולטוריות, אך התעשייה עודנה מקור לזיהום ולסיכון. יתר על כן, אי קבלת החלטה בעת הזו עלולה ליצור חוסר יציבות עסקית ורגולטורית, שתפגע בתעשייה עצמה. מנגד, קבלת החלטה בנושא עלולה דווקא לצמצם את התלות של ישראל בייבוא דלקים מזהמים, ולהאיץ תהליך לחשמול התחבורה כאשר לבתי הזיקוק יוצמד תאריך פינוי.

שאלות רבות נותרו פתוחות

שאלות רבות באשר לפינוי מפרץ חיפה, עדיין נותרו פתוחות. כך למשל, ניתוח אנליטי המציג כיצד ישפיע יבוא ואחסון דלקים על אזור המפרץ, הן מבחינת זיהום האוויר וסמיכות האוכלוסייה לחומרים מסוכנים. בארגון "אדם, טבע ודין" סבורים כי יש לסגור את בתי הזיקוק, אך הדגישו בפני ועדת המנכ"לים כי "סגירת בתי הזיקוק מחייבת דיון על חלופות ובהן, ייבוא תזקיקים שייתכן ויצריך הרחבת יכולת הקליטה שלו בנמלי הארץ, בניית מכלי אחסון וצנרת נוספת ועוד. לכל אחת מהחלופות עשויות להיות השלכות משמעותיות ביותר גם מהיבט סביבתי".

ועדת המנכ"לים אף צריכה לתת את הדעת על עתיד עובדי התעשייה במפרץ (לפי מקינזי, סגירת התעשייה תוביל לאובדן של 8000 משרות). ועל הנעלם הגדול בשעה זו; באם אכן תמליץ ועדת המנכ"לים על פינוי המפרץ, הוא תג המחיר שיידרשו בעלי בזן; מהו הסכום שתשלם המדינה, אם אכן תשלם, בכדי לפנות את התעשייה הפטרוכימית כפיצוי, וכיצד בכלל יש לפצות בעלים של עסק שעם השנים הביקוש למוצריו עשוי לדעוך. על כך, אומרת עו"ד לי-היא גולדנברג ראש תחום כלכלה סביבה ומשאבי טבע ב"אדם, טבע ודין": "ככל שיוחלט שחייבים לפצות את הבעלים של בתי הזיקוק, יש צורך לקחת בחשבון במסגרת חישוב הפיצוי את העיקרון של המזהם משלם ולקזז מאותו פיצוי את עלות הנזקים שהם גרמו במהלך השנים".

פרופ' עדי וולפסון מהמכללה האקדמית להנדסה כימית ע"ש סמי שמעון סבור שאין ספק שצריך לפנות את התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה, הן בשל הזיהום הכבד שהתעשייה הזו פולטת שנים רבות והאיום על בריאות הציבור, והן מפני שמשבר האקלים מחייב את ישראל להפחית את צריכת הדלקים בהקדם. יחד עם זאת, לדבריו, "העיקרון של פיצוי-פינוי-בינוי שעומד במרכז תוכנית רמ"י, לא רק שמבטל את עקרון המזהם-משלם ופותח פתח גדול לבאות, אלא גם לא נשען על נתוני זיהום קרקע ומי תהום מפורטים, שיאפשרו להבטיח שהקרקע המזוהמת מתחת למתחם בתי הזיקוק תטופל באופן ראוי ולא תעמוד בעתיד כאזור רפאים. ועדת המנכ"לים חייבת להחליט על פינוי התעשייה המזהמת ובמקביל למצוא החלופות בנות-קיימא כדי להמשיך ולספק את צרכי המשק השונים. עד אז, יש להחמיר את הרגולציה, הפיקוח והאכיפה. הגיע הזמן שבאוצר יבינו שגם לתחלואה ולתמותה של הציבור יש ערך, ואפילו כלכלי, ושהמשך ההסתמכות על דלקים מזהמים ישית על התעשייה הישראלית בעתיד הקרוב מסי פחמן יקרים ויפגע בתחרותיות שלנו".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "לפי התחזיות של ה-OECD לא תהיה ירידה בביקוש לדלקים פוסיליים עד 2035, על אף הגידול בתוצר ובאוכלוסייה, בין היתר בשל המעבר ההדרגתי לרכבים חשמליים והעובדה כי מטוסים ורכבים כבדים ימישכו להישען על דלקים פוסיליים, והצורך בשמירת עתודת דלקים לשעת חירום לתחנות כח".

צרו איתנו קשר *5988