"יצחק תשובה הוא שמעון פרס של עולם העסקים": יוסי אבו, האיש החזק של קבוצת דלק, בראיון ראשון

הביקורת על מתווה הגז? "המתנגדים באו מכוון ברור של 'רק לא ביבי'" • המהלכים שנועדו לצמצם את כוחה של דלק בתחום הקידוחים? "תפיסות רשות התחרות היו ונשארו כושלות" • יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, משיב בראיון בלעדי לביקורת שמוטחת בחברה - ומדבר גם על המשבר של יצחק תשובה

יוסי אבו. מנכ"ל דלק קידוחים / צילום: ענבל מרמרי
יוסי אבו. מנכ"ל דלק קידוחים / צילום: ענבל מרמרי

יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים והאיש הכי דומיננטי בתעשיית הגז הישראלית בעשור האחרון חוץ מהבוס שלו, יצחק תשובה, הוא איש אנרגטי. היפראקטיבי, על פי הגדרתו שלו. כל התקפה על דלק ועל שותפתה, ענקית האנרגיה האמריקאית שברון (שרכשה לאחרונה את השותפה המקורית, נובל אנרג'י), מעוררת אצלו יצרים, וגורמת לו להגן בלהט על התנהלות החברה שלו, ולתקוף את המבקרים.

מחיר הגז בישראל שרבים טוענים שהם מופקעים, השריר שעשתה שברון לשותפות שלה ושל דלק במאגר תמר, הרווחים העצומים של תמר המוערכים במעל מיליארד דולר לשנה - לכל אלה יש לו תשובות נחרצות, וגם לא מעט ביקורת. למשל, על מה שהוא מגדיר ההתערבות המזיקה של רשות התחרות בעסקי הגז.

יצחק תשובה. הבעלים של דלק קידוחים / צילום: תמר מצפי
 יצחק תשובה. הבעלים של דלק קידוחים / צילום: תמר מצפי

"זו תעשייה שנבנתה בייסורים", הוא טוען, "במידת הדין ולא במידת החסד, עם המון מחסומים שהצלחנו להתגבר עליהם בנחישות, ולא עזבנו ולא ויתרנו. ככל שיענונו כן נרבה וכן נפרוץ. אבל יש כל מיני נרטיבים אחרים בשוק".

למה לדעתך יש כל כך הרבה נרטיבים אחרים, ביקורתיים?
"כי אנחנו מטרה נוחה שמייצרת כותרות. תורמת לזה גם העובדה שאנחנו תעשייה מאוד גדולה ומשמעותית, וגם היחס ליצחק תשובה. ולא רק אליו, אלא גם לישראמקו (שותפה בתמר) ולחברות אנרגיה כמו נובל ושברון.

ויש, לטענתו, גם עניין פוליטי. "יש שחקנים פוליטיים שלא רצו לתת לממשלת הימין את ההצלחה הזאת. התעשייה הזאת הולכת לתת עשרות מיליארדי שקלים לתקציב המדינה, ולא כולם רצו שזה יהיה על שמם של נתניהו ושטייניץ. חלק ניכר מהעניין הזה הוא פוליטי. אם את מסתכלת על מתנגדי הגז לאורך התקופה הם באו מכוון מאוד ברור של רק לא ביבי, וזה השתלט".

אולי הם באו מהכיוון של יותר שוויון חברתי, של חלוקת משאבים צודקת?
"מאז שהתחלנו להפיק מתמר מחיר החשמל ירד בלמעלה מ-20%. הדרך הכי טובה שלנו היא להביא את הקבלות. בזמן שהם צועקים, אנחנו השקענו 10 מיליארד דולר במדינת ישראל. בשעה שהם צועקים אנחנו הבאנו להורדת מחיר החשמל וזה בסוף מה שהעם רואה".

יש רבים שחושבים שלא הורדתם מספיק ושהמחירים עדיין גבוהים מדי, אבל מה שיותר חשוב הוא שלא ממש התנדבתם להוריד מחירים. המלצות שאתם התנגדתם להן הכריחו אתכם להתחרות, והיום אנחנו רואים שאנרג'יאן, לה מכרתם את מאגרי כריש־תנין, מוכרת גז בפחות מ־4 דולר ליחידת חום. חברת החשמל קונה חלק מהגז של תמר - לפי ההסכם מ־2012 - במחיר של 6.4 דולר ליחידה.

"כי חברת החשמל קנתה בהסכם הזה גם ביטחון. זו לא הייתה עסקת גז רגילה שבה חברת חשמל מתחייבת לקנות כמות מסוימת. היא באה ואמרה: יש פערים אדירים בביקוש בין יום ללילה, בין קיץ וחורף לבין עונות מעבר. לכן, היא התחייבה לקנות רק 3 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) בשנה, אבל קיבלה זכות לקנות עד 6.5 BCM. כלומר, אני צריך לשמור לה את הכמות הנוספת, ולא למכור אותה לאחרים. זה משהו שיש לו ערך כספי אחר. ועל בסיס הביטחון הזה, היא יכולה לעשות חוזים מזדמנים קצרי מועד עם לוויתן ובעתיד עם אנרג'יאן".

מבקר המדינה לא ראה את זה ככה. הוא טען ב־2017 שרווחי היתר שלכם בתמר על חשבון הציבור מגיעים לסכום עתק של כ־8 מיליארד שקל.
"הוא דיבר אך ורק על ההסכם המסוים עם חברת חשמל, לא על הפרויקט כולו. הוא גם כתב שכאשר הייצוא יתממש ונראה שאנחנו מקבלים מחירים כאלה גם בייצוא, התמונה אולי תהיה אחרת".

ובכל זאת, למה אנרג'יאן יכולה למכור בפחות מ־4 דולר, בזמן שאתם מוכרים ממאגרי תמר ולוויתן בסכומים גבוהים בהרבה? הם מוכרים במחירי הפסד?
"לא. הם לא לקחו את הסיכונים שאנחנו לקחנו. הם קיבלו מאגרים שכבר פיתחנו".
אבל כבר קיבלתם תמורה נכבדת על הסיכונים האלה. השנה תמר התחילה לשלם את מס ששינסקי, שאותו מתחילים לשלם רק כשהרווח על ההשקעה מגיע ל־230%. כלומר רווחי תמר עברו את מיליארד הדולר לשנה. אי אפשר להמשיך לגבות לנצח על הסיכונים שהיו לך, כשאתה כבר מרוויח כל כך הרבה.

"מה שקובע אם המחיר ראוי הוא התשואה על הפרויקט כולו לאורך כל שנות חייו, ובתמר היא תהיה בערך 20%, שזה בשליש התחתון יחסית לעולם, ותראי כמה צעקות יש. זה בדיוק הדבר שחייב להשתנות פה. זה נושא סופר מקצועי שלא בנוי לשיח פופוליסטי".
אגב, לא כולם בטוחים שהתשואה שמציין אבו היא כה נמוכה. "בהתחשב בתנאים העולמיים של שוק הגז היום וירידת המחירים, 20% היא תשואה סבירה ומכובדת", אמר על כך השבוע ל-G איתן ששינסקי, מי שעמד בראש הוועדה שבחנה בזמנו את הנושא.

מאגרי הגז בים התיכון וההחזקות של דלק קידוחים
 מאגרי הגז בים התיכון וההחזקות של דלק קידוחים

"הימרו עליי ומינו אותי למנכ"ל"

בדרך לפגישה עם אבו, ניבטות אלי תמונותיו של פרופ' ירון זליכה המתנוססות על גבי אוטובוסים. האיש שרץ כעת לכנסת תוך שהוא מבטיח, בין היתר, "לפרק את מונופול הגז". "משלי יחימוביץ, אבי גבאי ואבישי ברוורמן ועד זליכה עכשיו - היו ויש שורה של פוליטיקאים שניסו לקושש קולות על גבה של התעשייה הזאת ועל גבינו", אומר אבו כשאני שואלת אותו על המתמודד החדש. "זה הוכיח את עצמו כמניה לא בטוחה מבחינה אלקטורלית".

לזליכה ולאבו יש דווקא עבר משותף במשרד האוצר. אבו היה יועץ לשר האוצר רוני בראון, בתקופה שבה זליכה היה החשכ"ל, אבל בעוד שמאז זליכה הפך לאישיות מוכרת - לפחות באופן יחסי - בציבור, אבו, שהשפעתו על תחום האנרגיה בישראל היא כאמור משמעותית מאוד, נשאר די אנונימי מחוץ לקהילה הסגורה שעוסקת בנושא.

אבו הוא האיש שמייחסים לו את טוויית הקשרים שהובילה לפתיחת יצוא הגז למצרים ולירדן, מהלך שרבים טענו שלא יצא לפועל. לדבריו, מאז 2013 הוא נמצא במצרים כמעט כל שבוע, ויש לו מערכות יחסים שנוצרו עם שחקנים משמעותיים במדינה ש"הן מעבר לחבריות, הן משפחתיות".

מעבר לכך, הפעילות שהוא מוביל כיום, היא המשענת העיקרית היום של קבוצת דלק של תשובה, שנקלעה למשבר קשה עם נפילת מחירי האנרגיה בעולם, ונכנסה במהלך 2020 להסדר חוב.

אבו גויס לדלק קידוחים על ידי גדעון תדמור, אז יו"ר דלק קידוחים, ב-2009, ממש חודשים ספורים לאחר תגלית תמר. מכרה משותפת הכירה לו את תדמור והכימיה בין השניים הייתה מיידית. הוא רואה בתדמור מנטור וחבר עד היום.

"היו לי הצעות מחברות יותר משמעותיות", הוא אומר, "אבל משהו פה מאוד התחבר לי עם האווירה ועם גדעון. היה כאן משהו מאוד ראשוני וציוני, היה לי ברור שזה הולך להיות גיים צ'יינג'ר בעולם האנרגיה". בשנתיים הראשונות למד את התחום, וב-2011, כפי שהוא מתאר זאת, "הם הימרו עליי ומינו אותי למנכ"ל דלק קידוחים".

מאז הוא הדמות הדומיננטית בחברה, שנמצאת כבר קרוב לעשור במרכזו של שיח ציבורי, שבחלק גדול מהזמן הוא סוער וביקורתי. שיאו של המשבר הזה הוא ב"מתווה הגז", שנולד בעקבות הריכוזיות הגדולה שנוצרה בתחום, שנובעת מכך ששני המאגרים הגדולים של ישראל, תמר ולוויתן, נמצאים בבעלות (חלקית) של שברון (הענקית האמריקאית שרכשה כאמור את נובל אנרג'י), ודלק קידוחים שבשליטת תשובה.

המצב הזה הביא את הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, פרופ' דיוויד גילה, לשים לעצמו מטרה לפרק את מה שהוא ראה בו מונופול של גז טבעי, וגם הביא אותו להתפטר בזעם בעקבות המתווה שגובש בשנים 2015-2016.

עיקר הביקורת על המתווה נבעה מכך שהוא החליט להעדיף את הבטחת פיתוח לוויתן, המאגר הגדול ביותר, על פני יצירת תחרות וקבע בין השאר כי דלק קידוחים ונובל אנרג'י יאלצו למכור בשלב הראשון רק את המאגרים הקטנים יותר, כריש ותנין. דלק תצא לגמרי מתמר רק בסוף 2021, ואילו נובל אנרג'י, היום שברון, תדלל עד אז את החזקתה במאגר ל-25%.

התוצאה החיובית של המתווה, יגידו תומכיו, היא שלוויתן אכן פותח בהצלחה, ואף עמד ביעד שכל כך קיוו לו: יצוא גז למצרים ולירדן (שני שלישים מהגז המופק מהמאגר ינותב אליהן, ועל פי התוכניות הייצוא יגדל עוד בעתיד).

אלא שבכל הנוגע לשוק המקומי, ולרוכשת העיקרית כאן, חברת החשמל, שהמחיר שנגבה ממנה משפיע על תעריף החשמל של כולנו, נוצר מצב בעייתי: דלק ושברון מחזיקות כיום ב-47% מתמר ו-85% מלווייתן, מה שגם מעכב תחרות על מחירים, וגם יוצר מצב שבו הן עלולות למנוע מתמר לחתוך מחירים, כדי לא לפגוע בהכנסות לוויתן. בנוסף, שברון היא גם המפעילה של קידוח תמר, מה שמעניק לה כוח נוסף, מעבר לחלקה היחסי בו.

אסדת קידוח הגז - לוויתן / צילום: אלבטרוס
 אסדת קידוח הגז - לוויתן / צילום: אלבטרוס

זה אולי נשמע סבוך, אבל ממש לא מדובר בסוגיה תיאורטית. למעשה, רק לאחרונה הוביל המצב הזה לסכסוך קשה בין השותפים במאגר תמר, ולזעם ציבורי וממשלתי על שברון. זה קרה כשיתר השותפות בתמר - ישראמקו, אלון גז, אוורסט ותמר פטרוליום - שמחזיקות כאמור ב-53% מהמאגר, חתמו על חוזה עם חברת חשמל במחיר שנע סביב 4 דולר ליחידת חום.

החוזה היווה שיפור משמעותי בתנאיה של חברת החשמל, אלא שאז שברון נעמדה על הרגליים האחוריות, והשתמשה בזכות וטו ששמורה לה כדי לבטל את החוזה. חברת החשמל נזעקה ורמזה כי שברון איימה "לסגור לה את השיבר".

השותפים האחרים בתמר פנו למיכל הלפרין, הממונה על התחרות. וזו הודיעה שתבחן את הנושא. בעקבות המהומה שקמה שברון הודיעה כי היא תמכור את הנתח שלה במחיר של ההסכם הישן, ודלק כמובן הצטרפה אליה. כך יצא שחברת חשמל שילמה לשברון ודלק מחיר אחד, ואילו לשאר השותפות מחיר אחר - נמוך בהרבה. והסיפור עדיין רחוק מלהסתיים. השאלה מה מותר ומה אסור בשותפות הזאת נמצאת כעת על שולחנה של הלפרין, ואנחנו עוד נשמע על כך.

מנקודת המבט של אבו הדברים כמובן ברורים ונחרצים בהרבה. מבחינתו, כל המעורבים בדבר פשוט ניצלו את חילופי השלטון ואת כניסתה של שברון לשוק החדש עבורה. "ביום הראשון ששברון נכנסה לישראל, חברת חשמל, חברה ממשלתית, חותמת על הסכם שלתפיסת שברון הוא הפרה של הסכם קיים", הוא אומר. "מה ששותפי תמר וחברת החשמל ניסו לעשות פה לשברון זה לבוא ולקבוע עובדות בשעה שהם חדשים, אבל שברון היא שחקן מהותי מכדי להיות ילד הכאפות של השכונה".

(מחברת החשמל נמסר בתגובה כי "המו"מ התקיים חודשים ארוכים כשלחברת החשמל הייתה מטרה אחת, להביא לירידת הוצאות הגז הטבעי לטובת הציבור. כל טענה אחרת היא משוללת כל יסוד עובדתי, ונגועה כנראה באינטרסים שלא ממין העניין").

איזו הצדקה יש לכך ששותפות תמר האחרות, שהן הרוב במאגר, לא יוכלו לחתום על חוזים? זה פוגע ביכולת התחרות של המאגר.
"ניסו לעשות פה משהו שאין לו אח ורע בתעשייה הבינלאומית, בדין הבינלאומי ובישראל. מכרו גז של שברון בלי לדבר איתה ובלי להתייעץ איתה. גם יש גניבת דעת מאוד משמעותית בנושא הזה. שברון לא הפסיקה לשנייה אחת את אספקת הגז".

נראה שהלפרין דווקא חושבת שיש מקום לבדוק אם לשברון היה מותר להפעיל את הווטו.
"באופן אישי אני מאוד מכבד את אותה, ואפילו מחבב אותה, אבל אגיד זאת בצורה בוטה: תפיסות רשות התחרות בתחום הגז הטבעי היו ונשארו כושלות. אם התפיסות של רשות התחרות היו שולטות, מאגר לוויתן לא היה מפותח ולא היו כריש-תנין בפיתוח. אם הממשלה לא הייתה עושה מתווה כדי לעקוף את רשות התחרות, היום אזרחי ישראל היו מקבלים חשמל שמיוצר מסולר ומזוט והיו משלמים הרבה יותר על החשמל שלהם, ונושמים זיהום אוויר קשה (הלפרין ורשות התחרות בחרו שלא להגיב לדברים)".

מיכל הלפרין. הממונה על התחרות / צילום: רמי זרנגר
 מיכל הלפרין. הממונה על התחרות / צילום: רמי זרנגר

ואתה לא רואה כאן שום בעיה? בעובדה שלפחות בזמן הקרוב שני המתחרים היחידים על אספקת הגז נמצאים בבעלות שברון ובבעלותכם?
"אי אפשר לבוא ולהגיד לשחקנים תשקיעו 10 מיליארד דולר בפיתוח וכל הסיכונים עליכם, אבל אם הסיכוי יתממש תמכרו או תלכו. אם ננסה לכפות על התעשייה כללים לא מקובלים לא יהיו פה שחקנים גלובליים".

"הייתי קם ב־4 והולך לקטיף"

הוא נולד במושב בית נקופה שבהרי ירושלים שבו הוא מתגורר עד היום, לצד "החמולה" - אמו, שלוש אחיותיו ואחיו. אבא שלו, שהלך לעולמו כשאבו היה בן 20, הגיע לשם בראשית שנות ה-50, כאשר המושב עוד היה מול הגבול עם ירדן, יחד עם משפחתו.

"זו הייתה משפחה של חקלאים, ואני עבדתי בלולים ובקטיף. הייתי קם בארבע בבוקר, הולך לקטיף, משם לבית הספר ואז חזרה לקטיף. זה היה קסם של ילדות. ההורים שלי היו צדיקים. שימשו משפחה אומנת וגידלו לצידנו עשרות ילדים לאורך השנים. חלק מהכלים החברתיים שרכשתי נבעו מזה".

באוניברסיטה למד משפטים, ועשה התמחות במשרד יגאל ארנון, "אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא רוצה להיות עורך דין, אלא לעסוק בעשייה". הוא פנה ללימודי תואר שני בתוכנית מנהלים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת ג'ורג'טאון ורקם חלום להשתלב במגזר הציבורי.

במהלך הלימודים, כשקיבל הצעת עבודה במגזר הממשלתי, הלך להתייעץ עם חבר שעבד אצל רוני בראון, אז שר הפנים. "ואז הכרתי את רוני ונשארתי לעבוד שם", הוא מספר. אחרי חצי שנה בראון עבר לאוצר ואיתו גם אבו, כיועץ.

והיום רוני בראון דירקטור אצלך בדלק קידוחים.
"רוני אדם מקסים, חכם. יש דברים רבים שאפשר לומר שיכלו להיעשות יותר טוב אם הוא היה שר אוצר היום".

המינוי של בראון אינו חריג. תשובה ידוע בכך שהוא מעביר לשורותיו בכירים לשעבר בשירות הציבורי. אחד הבולטים בהם הוא אודי ניסן, מי ששימש הממונה על התקציבים באוצר וחבר בוועדת ששינסקי, והובא על ידי אבו עצמו לתפקיד יו"ר דלק ישראל (בו כיהן כשלוש שנים וחצי), במהלך שגרר לא מעט ביקורת ציבורית.

"הבאתי אותו שנים אחרי ועדת ששינסקי", מגיב אבו לביקורת. "הוא עבד איתי במשרד האוצר ונתן לי בראש בכל הזדמנות. אני מאוד מעריך את הקולגות שעושים את העבודה".

העבודה שאבו מתמקד בה כעת נוגעת לשני כיוונים עתידיים - וכרגיל בתחום, שאפתניים ויקרים - שאליהם לשיטתו צריכה דלק קידוחים להתקדם. "כיוון אחד הוא פרויקט משותף ללווייתן שלב ב' ולמאגר אפרודיטה שלנו בקפריסין, כאשר הכוונה היא לפתח אותו ולהוביל בצינור משותף למתקן הנזלה במצרים, ומשם לייצא לעולם. הפרויקט השני הוא להציב אוניית הנזלה בלב ים וממנה לייצא. אנחנו אוהבים את שני הפרויקטים, ונחליט יחד עם שברון במה להתמקד".

כמו לכל מגזר האנרגיה, השוק לא ממש נוטה חסד בימים אלה למניית דלק קידוחים, שאיבדה בשנה האחרונה למעלה משליש משוויה, ונסחרת כעת לפי שווי של כ-5 מיליארד שקל. "אני רואה פער מאוד גדול בין התזרים שדלק קידוחים עושה לבין ערכה בשוק", הוא מתייחס לכך. "ברבעון השלישי של 2020 החברה הרוויחה למעלה מ-100 מיליון דולר. לא רואים את זה בשווי השוק שלה".

למה זה קורה?
"בעיקר סביב חוסר היכולת להעריך נכון את משמעות הייצוא האזורי".

אולי זה בגלל הסנטימנט השלילי סביב תשובה וקבוצת דלק?
"אולי גם. אבל בעיקר יש פער משמעותי בין זרים שמסתכלים על דלק קידוחים לבין מקומיים. ראינו את זה כאשר הנפקנו את אג"ח לוויתן בונד, ביולי, בשיא משבר הקורונה. גייסנו 2.15 מיליארד דולר והכל בזום. אתה יושב בחדר מהבוקר עד הלילה, מתחיל באסיה, עובר לאירופה וגומר בארצות הברית - ליותר מ-300 משקיעים בינלאומיים שרצו להשתתף במכרז".

ומה המסקנה מזה?
"שבשוק הישראלי נותנים ערך בחסר לפעילות, וזו אחת הסיבות שאנחנו רוצים להנפיק בלונדון. אנחנו אוהבים את השוק הישראלי, אבל צריך להרחיב את בסיס המשקיעים".

התוכנית של אבו איננה להנפיק את דלק קידוחים עצמה, אלא לפצל אותה ולייצר חברה שכוללת את הפעילויות שאינן תמר - כלומר לוויתן, מאגר אפרודיטה הקפריסאי ותמלוגי תנין-כריש - ואותה להנפיק בלונדון ("אנחנו עדיין בתהליך והרעיון צריך לעבור אישור של הדירקטוריון ושל האסיפה הכללית", הוא מזכיר).

זה בטח ישמח את תשובה, אבל קבוצת דלק עדיין במצב לא פשוט. יש לה כמעט 1.5 מיליארד שקל לפרוע רק במהלך 2021.
"אני רואה איפה הם היו במרץ אפריל ואיפה היום, ואפשר להגיד שהחבר'ה נלחמו ובעטו והצליחו להגיע להישגים. אני בהחלט חושב שאפשר שהקבוצה תצא מהמשבר הקשה שלה. אבל אני עסוק מאוד באתגריי ופחות מכיר את האתגרים הספציפיים של הקבוצה".

אבל את תשובה אתה מכיר הרבה שנים. איך אתה רואה אותו?
"אני חושב שתשובה במובן מסוים הוא שמעון פרס של העולם העסקי. מסוג האנשים שיידעו להעריך את החזון שלו רק באחרית ימיו. זה קצת כואב. אחת המעלות שלו היא שתמיד יש לו חזון, ולא רק בגז הטבעי. תשובה הוא יזם, ויזם לא תמיד מצליח. אבל הוא לא מוותר. זה מדהים שהוא בגילו עדיין נלחם כדי לעשות ולהשפיע. את רואה אנשי עסקים ברמה שלו שקמו ועזבו לחו"ל, אז אני מעריך את זה שהוא נשאר להילחם".

אנרגיה סולרית? רוח? אבו מאמין במימן

תעשיית האנרגיה המסורתית, הגז והנפט, נמצאת בימים אלה תחת מתקפה כלכלית ואידאולוגית, ונתפסת על ידי רבים כתחום שזמנו קצוב, עד למעבר המיוחל לאנרגיות מתחדשות. אבו לא מתרגש גם מכך. "גם לפי הגישה הקיצונית, שרואה בגז דלק מעבר, הוא יישאר איתנו 20-30 שנה קדימה", הוא אומר. "לצד הכניסה המבורכת של אנרגיות מתחדשות, הגז הטבעי הוא הבסיס וגם עשור קדימה ויותר 70% מהחשמל שלנו ייוצר בגז טבעי. אנחנו כדלק כבר די הרבה זמן עובדים על ניתוח של תוכנית אסטרטגית כדי לבדוק מה מעניין אותנו בעולם של האנרגיות החדשות, ופחות מעניין אותנו להיכנס לפרויקט סולרי או אנרגיה מרוח, כי התשואות שם לא מצדיקות את הסיכונים, ואלה תעשיות שנשענות על סובסידיות ממשלתיות ועל רגולציה.

"מה שבעיניי כן יהיה האנרגיה המשמעותית הבאה, זה המימן. אני ארצה להוביל את דלק קידוחים לכניסה לתחום הזה, מה גם שחלקו מיוצר בגז טבעי ולכן יש בו סינרגיה לפעילות שלנו".

יוסי אבו

אישי: בן 43, אב לשלושה, מתגורר בבית נקופה
קריירה: מנכ"ל דלק קידוחים מאז 2011. לפני כן שימש בין היתר כיועץ לשר האוצר רוני בראון
עוד משהו: "בגלל שאני מאוד אנרגטי והיפראקטיבי, אני פחות טיפוס של נטפליקס או סרט, מעדיף ללכת או לרוץ בהרים אצלנו"

צרו איתנו קשר *5988