כך התעלמה הפרקליטות מנער עם מוגבלות שעבר התעללות

גם בפרקליטות יודעים שמשפט אינו מדע מדויק, ושתפקידה של המדינה הוא אומנם לשמור על הציבור אבל גם להגן על ילדים קטנים מפני התעללויות שיהפכו אותן לאנשים עם מוגבלויות חריפות לכל חייהם • ולמצער, לפי סיפור חייו של ח', כולנו כשלנו במשימה האחרונה

אזיקים / צילום: אביב חופי
אזיקים / צילום: אביב חופי

זה אחד התיקים העצובים ביותר שיצא לי להכיר, ואני למרבה הצער מורגל כעורך דין קהילתי להתהלך בסמטאות הכאב האלה שמאחורי בתי המשפט. דווקא משום כך כדאי לפתוח את סיפור הפרשה מהמקום המאיר שלה - מהעמוד הלפני אחרון בגזר דינו של ח'. תחת הכותרת "אנשים טובים באמצע הדרך" מתארת השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים את התרגשותה ממעשי מספר מעורבים בתיק.

ראשית, מאיר חזן ובני הלל - שני זרים שלקחו אחריות על ח', שיכנוהו בבתיהם, דאגו לכל צרכיו וליווהו לכל מקום. "הירתמותם ראויה לכל שבח", סיכמה השופטת. כך גם היא משבחת את הסנגור הציבורי עידן גמליאלי "שחרף כל הקשיים לא אמר נואש'' ומאמציו הובילו לשיקום המוצלח והמפתיע של ח' שאמר לה ש"גמליאלי הוא האדם היחיד שיש לו בעולם".

לאנשים הטובים האלה יש להוסיף את עו"ד ודים שוב, הסנגור הציבורי המחוזי, שהנחה וליווה את התיק מקרוב קרוב ולא הסכים לוותר על ח', וכמובן את השופטת בר-אשר עצמה שהבינה שמדובר במקרה מורכב מאוד של נאשם צעיר עם מוגבלות מיוחדת, מה שמחייב טיפול רגיש ושונה בכלים שיקומיים. הבינה, נהגה כך בעצמה לאורך כל הדרך וכתבה פסק דין שגרם אפילו לעו"ד ותיק כמוני שגלימתו מצולקת משופטים שליבם גס בנאשמים "קטנים" כמו ח' לדמוע.

אבל לפני שאותם אנשים טובים הגיעו לחייו, ח' פגש אנשים הרבה פחות טובים, בלשון המעטה. לאחר שעבר מסכת התעללויות קשות בילדותו, מסכת שהביאה להנמכה קוגנטיבית ולבלימת התפתחותו התקינה, הוריו סילקוהו מהבית. מהרגע הזה והוא בן 14, הפך ח' לדר רחוב, מה ששלח אותו לאחר מספר שנים לנסות לבצע שוד בצוותא עם עוד שני שותפים, ניסיון שלמרבה השמחה נכשל כשח' ושותפיו נתפסים. טוב, מזל הרי אף פעם לא היה לו.

הפרקליטות, בצדק, ביקשה מעצר עד תום ההליכים. אך בעוד שני השותפים קיבלו מעצר בבית הוריהם, הרי שכשגמליאלי התקשר לאמו של ח' לנסות לשכנעה לקבלו הוא נענה: "אין לי בן. הוא מת". וכך, למרות מצבו המורכב, נשלח ח' למעצר למשך חודשיים. מאחר ואין לו עבר פלילי, המשיכו בסנגוריה הציבורית להתעקש על חלופה ולאחר מאמץ הוא נשלח לכפר השיקומי מלכישוע. שם שהה אחד עשר חודשים, שבמהלכם לא רק עבר כברת שרך שיקומית מרשימה אלא גם נעשה לו אבחון מקיף שלימד כי הוא סובל מהנמכה קוגנטיבית. ועדת אבחון של הרווחה אישרה את האבחנה, וגם שם היה ברור לכולם שזו תוצאה של אותה ילדות ארורה. הוועדה קבעה שח' צריך תנאים מיוחדים להשתלב בחברה וכי חסרים לו כישורי חיים בסיסיים.

אבל מזלו הרע של ח' סרב להתייאש. הסתבר שאין מוסדות שמתאימים לאנשים עם האבחון המיוחד שלו. הוא נשלח להוסטל שלא מתאים לו, בדק עוד מסגרת ולבסוף כאמור התגייסו אותם שני מלאכים בשר ודם, חזן והילל, ולקחוהו למעצר בביתם וזאת למרות שהם עצמם במצוקה כלכלית קשה בקורונה. השניים מימנו את כל צרכיו, ודאגו שיגיע לכל הדיונים והוועדות בעניינו. כשהיה אצלם היו גם כל בדיקותיו נקיות וזה לא דבר פשוט כי ח' אינו "ילד קל". להפך: הוא מתנהל מקופד כמו כל מי שהיה סופג מכה אחרי מכה בילדותו המבהילה.

את זאת הבינו כל המעורבים בפרשה, ולכן לא ויתרו עליו. אבל דווקא הפרקליטות בחרה שלא להבין. על בסיס התזה שח' הוא המוח מאחורי הפעולה (תזה מוזרה משהו בהתחשב במוגבלותו הקוגנטיבית. אם כבר מתאים יותר ששימש כלי לביצוע של אחרים), ולאחר שהורשע בשוד בצוותא ובניסיון לשוד ביקשה המדינה להשית עליו חמש שנים מאסר בפועל. בר-אשר, שהבינה שמולה ניצב דר רחוב מונמך קוגנטיבית, דחתה את הבקשה והשיתה עליו רק של"צ, כך שיוכל להמשיך בתהליך השיקום המבורך.

לכאורה הגענו לסוף טוב, אבל בסיפור החיים הקשה של ח' אין באמת סופים טובים. וכך, בעוד שהפרקליטות ממהרת להודיע שלא תערער על גזרי הדין של שותפיו, דווקא אצל ח' היא המשיכה להתנגד לכל הצעה (לרבות זו של שירות המבחן!) והודיעה לבית המשפט על כוונתה לערער על העונש.

כמו סנגור אמיתי, הסנגור המחוזי שוב מלמד סנגוריה על הפרקליטות כשאני מביע את אכזבתי מהתנהלותה: "טיפול באנשים עם מוגבלויות דורש התמחות, הבנת מורכבויות והפנמה שלא מדובר בעבריינים 'רגילים'. כשלא מבינים את זה שמים דגש על אכיפה ודוחקים פתרונות טיפוליים ייחודיים".

שוב הוא סנגור טוב, אבל ההסבר לא מספק. גם בפרקליטות יודעים שמשפט אינו מדע מדויק, ושתפקידה של המדינה הוא אומנם לשמור על הציבור אבל גם להגן על ילדים קטנים מפני התעללויות שיהפכו אותן לאנשים עם מוגבלויות חריפות לכל חייהם. ולמצער, לפי סיפור חייו של ח', כולנו כשלנו במשימה האחרונה.

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "בבואה להגדיר את מתחם הענישה הראוי שוקלת הפרקליטות את חומרת העבירה, מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות בהן בוצעה העבירה וכן את שיקולי השיקום ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר אינן קשורות במעשה העבירה. בטור זה מבקש הכותב להתעלם מכל אלה ולהתמקד אך ורק בנסיבות החיים הקשות של הנאשם. בכך למעשה מתעלם הכותב מחומרת העבירה - מכך שהנאשם הורשע בשני אירועים של שוד וניסיון שוד, מהפגיעה כלפי מי שנכח בחנות בעת ביצוע מעשי השוד ומהנזק שנגרם לנפגעי העבירה אשר נשדדו בשעת לילה מאוחרת באיומי סכין.

"את כל אלה הכותב לא הזכיר במאמר, ואף חשב שלא ראוי היה לשקול זאת בבחירת העונש הראוי. הפרקליטות סברה כי יש לקחת בחשבון גם את נפגעי העבירה ואת שיקולי ההרתעה ועמדתה העונשית נקבעה בהתאם לכך".

עוד נמסר מטעמה של הפרקליטות בתגובה למאמרו של אלבשן כי "מעבר לכך, במאמר לא נכתב כי שירות המבחן שליווה את הנאשם תקופה ארוכה מאוד, והכיר לפני ולפנים את כלל נסיבותיו האישיות וההליך שעבר, לא הציע מענה טיפולי אלא סבר שיש להטיל על הנאשם ענישה מוחשית עם הוספת המלצות טיפוליות במסגרת הכלא. פרט נוסף, אשר הושמט מהמאמר זו העובדה שבסופו של דבר, בחרה הפרקליטות שלא לערער על גזר הדין המקל".

 הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו