כמעט 40 דקות של ראיון עם נתניהו: החיוכים היו מדויקים יותר מהעובדות

האם אחד הסיפורים הכלכליים העיקריים של השנה החולפת, העובדה שלא אושר תקציב מדינה, הוא פייק ניוז? כשיונית לוי העלתה את הנושא בפני נתניהו, הוא הכריז בשובבות "פאקט צ'ק עלייך", ואמר: "יש תקציב למדינת ישראל: הוא תקציב חד-שנתי. העברנו תקציב - 413 מיליארד שקל ל-2021. יש מה שאנחנו קוראים 'מענקי' או 'קופסאות קורונה'. הוצאנו בנוסף לתקציב הזה 110 מיליארד שקל".

אז יש תקציב? לא במובן המקובל. נכון, לרשות הממשלה אכן עומדים כ-400 מיליארד שקל למימון ההוצאות בשנה הקרובה, כי החוק מבטיח שגם בלי תקציב מאושר המדינה תמשיך לגבות מסים ומשרדי הממשלה יקבלו מימון לפעילות שוטפת. זה נקרא "תקציב המשכי", ובמסגרתו המשרדים מקבלים כל חודש 1/12 מגובה התקציב הקודם. אבל זה ממש לא "תקציב מדינה".

תקציב מדינה הוא חוק מפורט מאוד שבו הממשלה קובעת סדר עדיפויות חדש, ושחברי הכנסת דנים בו ומתקנים אותו במשך חודשיים לפחות ומצביעים עליו בשלוש קריאות. שום תקציב כזה לא אושר מאז מרץ 2018, כשהכנסת אישרה את התקציב לשנת 2019.

2020 הייתה הראשונה בתולדות ישראל שהתנהלה כולה עם תקציב המשכי; ומאחר שהממשלה מעולם לא הגישה לכנסת הצעת חוק לתקציב 2021 - זה עדיין המצב. יש לכך השפעה ישירה על ההוצאה המותרת למשרדים. 397 מיליארד השקלים שעמדו לרשות הממשלה ב-2020 התבססו על תקציב 2019, אבל מאחר שאוכלוסיית ישראל גדלה בינתיים - מדובר בפועל בקיטון. נכון, ועדת הכספים אישרה במהלך השנה תוספות מיוחדות לקורונה, שהסתכמו ב- 106 מיליארד שקל ל-2020 וב-102 מיליארד שקל ל-2021. בספטמבר היא גם אישרה להוסיף 11 מיליארד שקל לתקציב ההמשכי. אבל רוב התחומים נפגעו.

החקיקה התקציבית שהממשלה קידמה בזריזות בסוף דצמבר 2020 נועדה למזער נזקים. התקציב ההמשכי ל-2021 היה אמור להתבסס על תקציב 2019, בלי התוספות המיוחדות של 2020, ולכן להיות נמוך מ-400 מיליארד שקל. הוראת השעה שהכנסת ניאותה לאשר הכניסה לחשבון את ההגדלות, והביאה את גובה התקציב ההמשכי ל-419.9 מיליארד שקל.

כדאי לציין שבימים כתיקונם, כשהממשלה פועלת תחת תקציב מדינה מאושר, שינויים בתקציב נעשים רק באישור ועדת הכספים, ושם הציבור יכול להתעדכן ולהעיר. בזמן תקציב המשכי השינויים נעשים באישור פקידי אוצר בלבד, בלי ביקורת ציבורית ופרלמנטרית. 

נתניהו האשים את הפרקליטות כי היא פועלת בניגוד לכללים כדי "ללחוץ על השופטים לעבור לשלב ההוכחות לפני הבחירות", בכוונה לזמן לעדות "את העדים הכי פרובוקטיביים שלהם". הוא טען כי צעד כזה מנוגד להוראות שקבע נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, "שב-2014 הוציא נוהל - הוא קרא לזה 'נוהל מגה-תיקים' - ובמגה תיקים הוא אמר שהזמן המינימלי שצריך לעבור עד פתיחת שלב ההוכחות זה מינימום שלושה חודשים".

נתניהו הופך לחלוטין את משמעות הנוהל של גרוניס, שלא קבע זמני מינימום, אלא מקסימום. ההנחיות שנכנסו לתוקף בתחילת 2014, ששמן "נוהל שמיעה רצופה של תיקים פליליים", נועדו לצמצם סחבת מיותרת. כשפנינו לדוברו של נתניהו עופר גולן, הוא הפנה אותנו לסעיף 8 בהנחיות. ובכן, הנה לשון הסעיף: "ככלל רצוי ששמיעת ההוכחות תחל 60-45 יום מתום השלב המקדמי, בתיקים גדולים עד 90 יום ובתיקים גדולים במיוחד עד 120 יום". במילים פשוטות: אפילו בתיקי ענק רצוי לא לעכב את תחילת שלב ההוכחות יותר מארבעה חודשים - אבל עדיף פחות. בהמשך הסעיף אכן מודגש שקביעת מועדים קרובים מדי "עלולה לגרום לתקלות וגם להכביד על יומני הפרקליטים", אבל גרוניס משאיר את שיקול הדעת לבית המשפט. למעשה, הוא מציין כי "ניתן לעבור לשלב ההוכחות אף אם השלב המקדמי לא הסתיים", במקרה שהעניינים המקדמיים שיש לטפל בהם לא משפיעים על שמיעת העדויות. לדוגמה, אם המחלוקות שיש להסדיר נוגעות לעדים שאמורים להופיע רק בשלב מאוחר, הן לא חייבות לעכב את תחילת שלב ההוכחות.

איזו הפוגה בין השלבים צפויה במשפט נתניהו? עוד לא ידוע. השלב המקדמי, לפי הנוהל של גרוניס, מסתיים לרוב בדיון לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי - שבו, בין השאר, הנאשם מודה או כופר בטענות, דיון כזה התקיים רק ביום ב' שעבר. אבל עורכי דינם של נתניהו ושל בני הזוג אלוביץ' ביקשו דיון מקדמי נוסף. עד שהשופטים לא יכריעו בבקשה, השלב המקדמי ממשיך, ואין תאריך רשמי לתחילת שלב ההוכחות.

כדי לתת הקשר נוסף לטענה של נתניהו, כדאי לציין שהנוהל של גרוניס קובע זמני מקסימום מומלצים גם לשלב המקדמי עצמו: "השאיפה היא להגיע לסיום השלב המקדמי בתוך 60 יום מתחילתו בתיקים המתנהלים בבית משפט השלום, ובתוך 120-90 יום בבית המשפט המחוזי, אלא אם כן מדובר בתיק גדול או תיק גדול מאד, או אם מתעוררים קשיים יוצאי דופן". השלב המקדמי במשפט נתניהו נמשך מאז מאי 2020, הרבה יותר ממה שנקבע בנוהל. זה לא עניין נדיר. לעתים קרובות בתי המשפט לא מצליחים לעמוד בזמנים המומלצים.

על הטענות על כשלים בהתמודדות עם הקורונה נתניהו השיב תשובה קצרה ונחרצת, "אנחנו נהיה הראשונים בעולם שיוצאים". כדי להמחיש את עוצמת ההישג הוא נתלה בגורם אובייקטיבי: "מדד בלומברג אמר שייקח שבע שנים לעולם לחזור לשגרה, ולישראל - חודשיים". האם ההתאוששות שלנו באמת תהיה מהירה פי 42 מכולם?

התחזית של "בלומברג" לגבי ישראל אכן אופטימית, אבל נתניהו מציג אותה - ולא בפעם הראשונה - באופן מטעה. בסוכנות "בלומברג" מקיימים מעקב שוטף אחרי מבצע החיסון בעולם, ויצרו מדד המנבא מתי מדינות יחזרו לשגרה על פי קצב ההתחסנות הנוכחי. ההנחה היא שחיסון 75% מהאוכלוסייה יספיק לחסינות עדר. קצב ההתחסנות בישראל הוא באמת הגבוה בעולם היום, וב"בלומברג" מעריכים כעת שהיא תגיע ליעד תוך חודש - אפילו מוקדם מההערכה כאשר נתניהו ציטט את הנתון לראשונה.

אבל האם לשאר העולם ייקח שבע שנים להשיג חסינות עדר? ההערכה העדכנית של "בלומברג" היא ש-75% מאוכלוסיית העולם תהיה מחוסנת עוד חמש שנים, לא מאוד רחוק מטענת נתניהו. אבל מדובר בממוצע, שמושפע ממדינות גדולות שבינתיים מחסנות לאט מאוד, כגון הודו, ארגנטינה ובולגריה. אם הן ימשיכו בקצב הנוכחי, ייקח להן יותר מעשור להשיג חסינות עדר. יש מדינות שיחזרו לשגרה רק קצת אחרינו: איחוד האמירויות תוך שלושה חודשים; בריטניה תוך שישה; ארה"ב תוך שמונה. בגרמניה, בצרפת, בהולנד ובדנמרק, הקצב הנוכחי יביא לחסינות עדר עוד שנתיים וחצי.

לוי עימתה את נתניהו עם ההאשמה כי הוא הגיב באיחור לגילוי הגרסה ה"בריטית" של נגיף הקורונה, ולא מנע מיד כניסת נוסעים מבריטניה. "אמרת שלקחת שבוע", הוא אמר לה, "זה לקח שעות. כשארגון הבריאות העולמי הודיע במוצאי שבת שיש בעיה עם המוטציה הבריטית, אני כינסתי במקום את הממשלה, טלפונית, מחדר ההתאוששות ליד חדר ההזרקה, ואמרתי: עכשיו אנחנו סוגרים. וסגרנו למחרת את השדה".

נתניהו אכן הגיב במהירות להודעת ארגון הבריאות העולמי, אבל לא בדיוק בדרך שהוא מתאר. ההודעה על גילוי הגרסה החדשה והמידבקת של הקורונה פורסמה בשבת, 19 בדצמבר. רשות האוכלוסין הודיעה כבר למחרת כי תיאסר העלאה של זרים על טיסות מבריטניה לישראל, למעט דיפלומטים. אבל ההוראות לא חלו על אזרחים ואזרחיות ישראלים. מטוסים המשיכו להגיע מבריטניה, וגם מדרום אפריקה שבה התגלתה גרסת קורונה אחרת, והנוסעים בהם חויבו בבידוד במלונית.

כפי שהראינו בבדיקה אחרת, מדינות אחרות כמו צרפת, הולנד, גרמניה ושווייץ הגיבו בחסימה מוחלטת של הכניסה מבריטניה. סגירה מוחלטת של השמיים הייתה בישראל רק בסוף ינואר.

נתניהו טען כי שום ביקורת לא תוכל להעלים את הישגי מבצע החיסון בישראל, והדגים: "הממוצע שלנו של המחוסנים פעמיים הוא לא פי עשרה, ולא פי מאה, אני חושב שהוא פי 2,000 מהממוצע העולמי". במילים פשוטות, שיעור התושבים שכבר קיבלו שתי מנות של החיסון לקורונה גבוה לטענתו פי 2,000 מהממוצע.

זו דוגמה נוספת להצלחה ישראלית שנתניהו מתעקש משום מה להפריז בה, אף על פי שהמספרים האמיתיים מרשימים בפני עצמם. שר החינוך יואב גלנט טען היום באולפן "ynet" כי תוצאות מבצע החיסון הן "פי 1,000 מהממוצע העולמי", וגם הוא מגזים.

לפי מאגר Our World in Data של אוניברסיטת אוקספורד, במועד שבו נתניהו התראיין ישראל חיסנה לחלוטין 30.2% מהאוכלוסייה. הממוצע בכל המדינות, שהמידע עליהן כלל פילוח למנות, היה 0.37%. זה אומר שהשיעור בישראל גבוה פי 81.5 מהממוצע. כדי להגיע לפער של פי 2,000, ההתחסנות בשתי מנות בעולם כולו צריך להיות 0.015% מהאוכלוסייה, כלומר לא יותר מ-1.17 מיליון איש ואישה. אבל זה פחות ממספר המחוסנים בישראל לבדה. בארה"ב 15 מיליון נפש כבר קיבלו את המנה השנייה.

"תפור והזוי", קרא נתניהו למשפט השחיתות שמתנהל מאז מאי 2020 נגדו, נגד ארנון (נוני) מוזס ונגד בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'. "הדחת עדים תוך סחיטה באיומים, ניגודי עניינים מכאן עד קפריסין, המצאת עבירה שלא קיימת בספר החוקים של אף מדינה דמוקרטית!".

על הטענות להדחת עדים ולניגודי העניינים יצטרכו כנראה להכריע השופטות והשופטים. לא נתייחס אליהן. אבל לקביעה של נתניהו שהמציאו לכבודו "עבירה שלא קיימת בספר החוקים" אפשר להתייחס. העבירות שהוא נאשם בהן מפורטות בכתב האישום. אנחנו גם יודעים מהי העבירה שנתניהו טוען שהיא מומצאת, שכן תלונה דומה הוא העלה לפני תשעה חודשים, עם פתיחת משפטו. "מאז הכרזת העצמאות של ארה"ב לא הוגש נגד אף אדם כתב אישום בגין סיקור עיתונאי אוהד", הוא אמר למצלמות. תומכיו חזרו על המסר. יו"ר הכנסת יריב לוין גרס כי "האישומים נגד ראש הממשלה חסרי תקדים בדמוקרטיות המערביות"; ח"כ אוסנת מארק אמרה ש"מנדלבליט הצליח לתפור תיק על עבירה שלא קיימת"; ויו"ר הקואליציה מיקי זוהר קבע: "המציאו לכבוד נתניהו עבירת שוחד חדשה שנקראת סיקור חיובי".

כפי שכתבנו בעבר, נתניהו מעולם לא נאשם ב"קבלת סיקור אוהד". בתיקי 2000 ו-4000, שנוגעים לקשריו עם מוזס ואלוביץ', נתניהו נאשם בסעיף 284 לחוק העונשין, "מרמה והפרת אמונים". בתיק 4000 הוא נאשם גם בסעיף 290, "לקיחת שוחד". המרכיב המהותי בסעיפים האלה, שנתניהו ותומכיו לא מזכירים, הוא ניצול לרעה של כוח שלטוני - "עושה במילוי תפקידו מעשה… הפוגע בציבור", במקרה הראשון; "לוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו", במקרה השני.

בפרשת 4000 נטען בכתב האישום כי נתניהו "הפעיל את כוחו וסמכויותיו כעובד ציבור", כולל שימוש בעובדי ציבור אחרים, כמו דוד שרן ושלמה פילבר, כדי לקדם אינטרסים עסקיים של שאול אלוביץ'. בפרשת 2000 נאמר שהוא "ניצל את מעמדו וכוח המשרה כדי לקבל טובת הנאה אישית".

תיק 4000 הוא גם לא תיק השוחד הראשון בישראל שבו טובת ההנאה התבטאה לכאורה בסיקור חיובי. ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני נאשם לפניו בכך שקידם עסקים של קבלן, לא רק תמורת מאות אלפי שקלים, אלא גם תמורת סיקור תומך במקומון והשבתת הפעילות של אתר "עוין". נכון ששמעוני הורשע בנובמבר 2019 רק על השוחד שקיבל בכסף, אבל השופטת לימור מרגולין-יחידי הדגישה שטובות הנאה יכולות להתבטא עקרונית גם בצעדים לשיפור דימויו של נבחר הציבור וב"פרסום אוהד וחיובי".

מקרה נתניהו הוא גם לא "הפעם הראשונה ברמה עולמית" שבה אדם נאשם בעסקה מושחתת לקבלת סיקור אוהד. מקרה בולט מהשנים האחרונות, שכתבנו עליו בהרחבה, הוא נשיא פרו אלברטו פוג'ימורי. פוג'ימורי נידון ב-2015 לשמונה שנות מאסר בגין מעילה בכספי ציבור כדי להטות לטובתו את הסיקור בשמונה צהובונים. מה שנתן היה תקציבים ממשרד הביטחון; מה שקיבל היה כותרות שסייעו לו בבחירות. פוג'ימורי זוכה לבסוף בערעור בנימוק של מחסור בראיות.

נתניהו הכחיש בראיון שהוא נוהג לתקוף את מוסדות המשפט בכללותם. "לא דיברתי על מערכת המשפט", הוא אמר, "אבל דיברתי על הפרקליטות. סליחה, מי אמר את הדברים האלה? רובי ריבלין שאמר כנופיית שלטון החוק. פרופ' פרידמן שאמר את זה. הלה גרסטל שהייתה אמורה להיות הפקחית שלהם שאמרה שהכל רקוב שם. מנדלבליט שאמר שתופרים לו תיקים".

האם כל האנשים האלה, ובהם נשיא המדינה, שר משפטים לשעבר, שופטת בכירה והיועץ המשפטי לממשלה, אמרו מה שנתניהו מייחס להם? התשובה היא כן. לכל אמירה יש כמובן הקשר משלה, ולא ננסה לשפוט מה הייתה ההצדקה לכל אחת מהן. אבל הפרטים לפניכם.

ראובן (רובי) ריבלין, בהיותו יו"ר הכנסת, השתמש בביטוי "כנופיית שלטון החוק" בראיון בראיון לארי שביט ב"הארץ" ב-2003". הנה הציטוט המלא: "אין לי טענות כלפי בית המשפט. בית המשפט הוא מעל כל זה. אבל אם יש מקרה אחד ומקרה שני ומקרה שלישי שאנשים שאינם נוחים למערכת מוצאים את עצמם במשטרה בעיתוי מוזר, אז על פניו אולי יש פה תופעה. אולי יש פה תופעה מסוכנת. לכאורה מתעורר החשד שאולי מערכת אחת מונעת ממערכת אחרת לממש את המנדט שניתן לה על ידי הציבור. כי אם אני למשל נבחרתי לכנסת, ואם למשל ראש הממשלה רוצה לבחור בי, ואם באה מערכת אחרת ואומרת אתה מנוע מלהיבחר רק כיוון שיש איזה חשד נגדך שהועלה בעיתוי לא מקרי ובעצם לא נחקר אחר כך, אז יש פה איום על הדמוקרטיה דווקא על ידי מי שמדברים בשם הדמוקרטיה. יש פה סיבה לדאוג שמא במקום שלטון החוק יש לנו בישראל כנופיית שלטון חוק".

שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, בטור דעה בגלובס בנובמבר 2019, מתח ביקורת על מערכת המשפט. הוא שלח אצבע מאשימה במיוחד לפרקליטות, וקרא להגביל את כוחה.

השופטת הילה גרסטל, שמונתה ב-2017 לנציבת הביקורת על הפרקליטות, אמרה כמה פעמים ש"הפרקליטות חולה" וצריך לרסן את עבודתה. אחת מהן הייתה בראיון ל"דה מרקר". לא מצאנו את המילים "הכול רקוב שם", אבל מצאנו ציטוט שבו הרשימה שבפרקליטות "מצופפים שורות להגן על כל תפוח רקוב".

אשר למנדלבליט: ב-2019 חשף ב"מעריב" אבישי גרינצייג (כיום עמיתנו בגלובס) כי ב-2015, לפני מינויו ליועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט התלונן בפני היועמ"ש הקודם יהודה ויינשטיין כי תופרים לו תיק. ההקשר היה חקירותיו של מנדלבליט על מעשיו כפרקליט הצבאי הראשי במסגרת פרשת הרפז. את הפרטים הסבוכים תוכלו לקרוא בכתבה של גרינצייג.