כשהחשש מנתניהו מתנגש בכעס על גנץ

הסקרים המלמדים כי מפלגת כחול לבן ספק-צפה-ספק-טובעת במים העכורים שסביב אחוז החסימה, הביאו רבים לקרוא לבני גנץ לפרוש. חששם המוצדק הוא שהמשך ההתמודדות עלול להביא לאובדן קולות יקרים לגוש הלא-ביבי ולהעניק ניצחון לנתניהו.

רבים מבין הקוראים לגנץ לפרוש עושים זאת גם משום כעסם על "בגידתו" בהם משנכנס לממשלת החילופים עם נתניהו, כניסה שלשיטתם אפשרה לנתניהו להמשיך את שלטונו המסוכן. כדאי מאוד שהראשונים ישקלו שוב את תבונת קריאתם אם באמת מה שהם חוששים ממנו הוא המשך שלטון נתניהו. זאת בשל המצב המשפטי הייחודי שממשלת המעבר של נתניהו וגנץ אחוזה בו.

זאת כדאי לדעת: חוק יסוד הממשלה, שתוקן במסגרת הרכבת הממשלה הנוכחית, קובע כי ח"כ גנץ משמש כראש ממשלה חלופי בממשלה פריטטית - מה שמעניק לו ולשריו מערכת איזונים ובלמים למול נתניהו ושריו. בדרך זו בלמה כחול לבן בממשלה הנוכחית צעדים רבים בתחומי אכיפת החוק, ניהול משבר הקורונה ונושאים נוספים שביקש לקדם נתניהו. ההתקוטטויות בשבועות האחרונים בנוגע לפתיחת נתב"ג או מערכת החינוך הן רק דוגמאות מעטות ולאו דווקא החשובות ביותר לכך.

כעת, אם גנץ ייענה לדרישות לפרוש מהתמודדות או אם ימשיך להתמודד אך לא יעבור את אחוז החסימה, לא ברור אם ההסדר הפריטטי המיוחד הזה בממשלת המעבר הנוכחית ימשיך. במילים ברורות יותר, לא בטוח שגנץ, כשהוא פוסק להיות חבר כנסת, יכול בכלל להמשיך להיות ראש ממשלה חלופי - עם כל המשמעויות שנובעות מכך.

בעוד חוק היסוד קובע מפורשות כי ראש הממשלה נתניהו "ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה" גם אם הוא חדל להיות חבר כנסת, וזאת לטובת רציפות שלטונית - החוק שותק ביחס לראש הממשלה החלופי גנץ. מי יכול היה לדמיין שתהיה ממשלת מעבר בה ראש הממשלה החלופי בכלל אינו חבר כנסת?

יותר מזה, הסעיפים בחוק היסוד שקובעים את המשכיות תפקיד ראש הממשלה עד להקמת ממשלה חדשה, מציינים במפורש רק את "ראש ממשלה", ונמנעים מלציין את "ראש ממשלה חלופי". זאת בשעה שמתקני חוק היסוד הכניסו במפורש במקומות רבים בחוק את "ראש הממשלה החלופי" לצד "ראש הממשלה". כך שניתן לטעון כי מכלל ההן נשמע לאו. כלומר: ראש ממשלה חלופי שאינו נשאר חבר כנסת לא יכול להמשיך בתפקידו.

פרשנות זו מתחזקת בכך שהסעיף (43ז) שמפרט רשימת סעיפים שלגביהם "דין ראש הממשלה החלופי בממשלת חילופים כדין ראש הממשלה", אינו כולל את ההסדר המיוחד של ראש ממשלה בממשלת מעבר שאינו חבר כנסת. פרשנות זו הגיונית משום שהצורך ברציפות שלטונית פחות רלוונטי ביחס לראש הממשלה החלופי.

מנגד, ניתן לטעון כי בשל רוח התיקון שביקש להשוות בין שני ראשי הממשלה, יש לקבוע כי אותה רשימת מצבים שנזכרה אינה סגורה, ואפשר לכלול בה גם את הסיטואציה הזו. פרשנות זו מתיישבת גם עם הקביעה בחוק כי "עם בחירת כנסת חדשה תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה", וגם עם המסורת רבת-השנים שבממשלות מעבר אין יוצא ואין בא. בלעדיה ממשלת המעבר משנה את אופייה והופכת מממשלת חלופים לממשלה "רגילה".

אולם יש בעיה בפרשנות זו: נניח שגם הכנסת הבאה לא מצליחה לכונן קואליציה ומתפזרת כמו חלק מקודמותיה לסבב בחירות נוסף. או-אז ממשלת המעבר הנוכחית תמשיך לנהל את המדינה חודשים רבים. במקרה כזה, לפי הפרשנות שהסדר ראש הממשלה החלופי ימשיך להתקיים גם אם גנץ אינו חבר כנסת, הוא עשוי להפוך לראש ממשלה בנובמבר כפי שקובע החוק, וזאת בלי להיות חבר כנסת, בלי מפלגה ובלי שאיש מהציבור בחר בו. הייתכן? זה הרי אבסורד.

בשל הקושי לצפות את הפרשנות שתיבחר על-ידי בג"ץ, יש לקחת בחשבון גם את הפרשנות לפיה גנץ לא יכול להמשיך כראש ממשלה חלופי. במקרה כזה אפשר שנתניהו לא יוכל לפטר את שרי כחול לבן, כי נדרשת הסכמה של ראש ממשלה חלופי, ואין כזה. מנגד, אפשר גם שכל ההסדרים לגבי ממשלת החילופים - החל מניהול השרים שתחתיו ועד להסדרי קבלת ההחלטות שמחייבות הסכמה משני הצדדים - בטלים.

או-אז, יום אחרי השבעת הכנסת הבאה יכול נתניהו, כראש ממשלת המעבר, להחליף את שרי כחול לבן, למנות שר משפטים מטעמו ולקדם את כל המינויים והתוכניות שנבלמו על-ידי כחול לבן עד כה. מינויים ותוכניות שלפי קביעות היועמ"ש ופסיקות בג"ץ לאחרונה חייבים להיעשות גם בממשלת מעבר, בשל חלוף הזמן מאז הייתה פה ממשלה מתפקדת "רגילה". כאמור, זה יכול להמשך זמן רב אם השיתוק שגוזר השוויון בין גוש רק-ביבי לגוש רק-לא-ביבי ימשיך גם בסבב הבחירות הקרוב, ושוב איש לא יוכל להקים קואליציה.

כך או כך, המשמעות של הפלונטר הזה היא שדווקא אלה שחרדים לדבריהם מכל יום נוסף של נתניהו בבלפור, ובאים גם משום כך חשבון עם גנץ על כניסתו לממשלת החלופים, צריכים לבחון היטב את תבונת דרישתם מגנץ לפרוש. יותר מזה - כדאי גם שיתחילו לשקול האם לא קריטי עבורם שכחול לבן תעבור את אחוז החסימה. ולא - קיים סיכוי סביר שהתנגדותם לגנץ תתגלה כחרב פיפיות וד"ל.

הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים בקריה האקדמית אונו