"המשפחה שלי חששה שאיחשף ליותר מדי אנשים, אז עצרתי את הסיורים שנשארו. נקלעתי לבלבול"

אלהאם כמלאת, בת 46, אם לארבעה מבאר שבע • מנחת קבוצות ומדריכת סיורים בעיר רהט • "אנשים ביטלו סיורים כשרהט הפכה לעיר אדומה" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

אלהאם כמלאת, מנחת קבוצות ומדריכת סיורים בעיר רהט / צילום: תמונה פרטית
אלהאם כמלאת, מנחת קבוצות ומדריכת סיורים בעיר רהט / צילום: תמונה פרטית

בכרטיס הביקור של אלהאם כמלאת מצוין שהיא מדריכת סיורים ומנחת קבוצות, אולם נדמה שהטייטל צר מלהכיל את פעילותה. היא פעילה בתחום התיירות האתנוגרפית, יזמת ופעילה בקידום מעמד האישה הבדואית והקהילה האפרו-בדואית דרך סיורים העוסקים בקולינריה, בתרבות ובפוליטיקה של המגזר הבדואי.

"ב-2006 התחלתי לעסוק בתיירות. התנדבתי בעמותת 'צעד קדימה' לרכז פרויקטים של יזמות עסקית ותעסוקת נשים. אני דוברת עברית ואנגלית ומצאתי את עצמי מספרת את סיפורי הנשים וחשבתי שזה כיוון.

"ליוויתי נשים מרהט ומישובים בדרום שרצו לעסוק באמנות ובתרבות, הזמנתי אנשים לבקר ברהט תמורת תשלום, עשיתי קורס מדריכי סיורים. באותה שנה זכיתי בנסיעה להודו עם קבוצת נשים במסגרת תוכנית של פרוקטר אנד גמבל להכרות עם נשים פורצות דרך. אמרתי, אבל יש לנו את זה ברהט. קיבלתי את ברכת המשפחה והפכתי את הסיורים לעסק.

"התחברתי לעוד נשים שנכללו במסלולים. הלקוחות שלי היו נשים שבאו דרך ארגונים ומתנ"סים, סטודנטים, גמלאים וגם תיירות נכנסת שרצו להכיר את התרבות הבדואית. בתחילה זו הייתה עבודה נוספת וכשזה התגלגל טוב, ב-2016 עזבתי את עבודתי כשכירה כדי להתמקד בתיירות.

"בזמן שהתיירות בארץ הייתה בצמיחה, התיירות הבדואית לא קיבלה מספיק יחסי ציבור. התחברתי לגופים שונים בהם מועצת בני שמעון, הצעתי מוצר משלים לתיירות שמגיעה לקיבוצים. התשתית לקבל תיירים ברהט הייתה מוכנה רק ב-2017, אחרי שגויס כסף מהרשות לפיתוח הנגב.

"הבנתי שרק אישה יכולה לספר על דברים כמו פוליגמיה ואיך זה להיות בדואי במדינת ישראל, איך חיים בתוך המתח שבין התרבות המסורתית והמודרניות ואיך החברה מקבלת אותי כבדואית ועוד שחורת עור.

"ואז באה קורונה. אנשים התחילו לבטל סיורים בגלל חוסר הוודאות. הבנתי את זה. הכנסה שהייתי אמורה לקבל במרץ נדחתה ליוני-יולי, זו הייתה פגיעה כלכלית שלא ציפיתי לה. אנשים ביטלו גם כשרהט הפכה לאדומה והמשפחה שלי חששה שאיחשף ליותר מדי אנשים אז עצרתי את הסיורים שנשארו. נקלעתי לבלבול.

"העסק שלי, המוניטין שלי היו בסכנה אחרי שעזבתי משרת שכירה והצלחתי לשדרג את השכר שלי ולעבוד פחות שעות כך שהיה לי פנאי להיות עם הילדים שלי. הייתי מאושרת, אפילו התחלתי בלימודי תואר ראשון למנהל ומדיניות ציבורית וידעתי שצריך לפעול כדי לשמור על זה.

"יחד עם הנשים האחרות במיזמי התיירות ניסינו לחשוב איך ניערך ליום שאחרי הקורונה. ארזתי את הידע שלי כמדריכה להרצאות ולסדנאות בתשלום בזום. וזה עבד, הייתה היענות. צילמתי הרצאה על החברה הבדואית ובכל פעם שהיא משודרת אני מקבלת אחוזים. לא הייתי חושבת על זום אם לא הייתה קורונה והוא יישאר כי זה חדש וכי יש לזה ביקוש וזה מאפשר לי לשכפל אל אלהאם ולהיות בו זמנית בכמה מקומות".

"בתור מישהי שעבורה היזמות היא אורח חיים, הקורונה עודדה לי את הרוח הזו. אני שומרת על קשר עם לקוחות שלי גם כדי לא להיות בודדה ולשמור על העסק שבניתי ושמאפשר לי אורח חיים מכבד. קיבלתי מענקים שעזרו קצת וכדי להתפרנס התחלתי לעבוד בתור מתורגמנית בבית משפט השלום בבאר שבע.

"עכשיו, כשהחזירו את פסטיבל 'דרום אדום' אני מדריכה בשבתות, נפגשת עם אנשים שרוצים לשמוע על החברה הבדואית וממשיכה להשמיע את קולה הנסתר של האישה הבדואית בסיורים. אני מרצה גם לסטודנטים כאישה בדואית שחורה שחיה בחברה שעדיין מסתכלת על נושא של צבע עור בנופך של גזענות".

בבית המשפט שבו היא עובדת נדבקה אלהאם בקורונה. המחלה הובילה לפירוק התא המשפחתי והיא וארבעת ילדיה עזבו לאחרונה את רהט ועברו להתגורר בבאר שבע. "יצרתי חיבורים גם בבאר שבע עם עוד יזמים ויזמיות ובקרוב אתחיל להדריך במסלול שמדבר על הקשר בין באר שבע לחברה הבדואית".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988