דלק מסוכן מול חופי ישראל: סכנת הדליפה תעלה בקרוב מדרגה

אסון הזפת הוא תזכורת מהדהדת לחוסר המוכנות של המדינה להתמודדות עם זיהום ים • אסדת כריש-תנין תפיק 10 מיליון חביות קונדנסט שישונעו בספינות בלב הים, בנוסף למאות אלפי חביות שמפיקות אסדות לוויתן ותמר • בזמן שהסיכון עולה, האם ישראל נרדמת בשמירה?

תרגיל זיהום ים בשמן של המשרד להגנת הסביבה, נובמבר 2020. ינסו להישען על כספי קרן העושר או תמלוגי הגז הטבע / צילום: המשרד לאיכות הסביבה
תרגיל זיהום ים בשמן של המשרד להגנת הסביבה, נובמבר 2020. ינסו להישען על כספי קרן העושר או תמלוגי הגז הטבע / צילום: המשרד לאיכות הסביבה

לפני כשלושה שבועות נפלטו לחופי ישראל יותר מאלף טון זפת, בתקרית שמסתמנת כאחד האסונות האקולוגיים המשמעותיים שהתרחשו בישראל. גם השבוע המשיכו כמויות גדולות של זפת להיפלט אל החופים, למרות שלפי ההערכות כמות הנפט הגולמי שנשפך לים בטרם הפך לזפת, איננה גדולה.

ברקע מאמצי הניקיון, מסקנה אחת תהדהד גם עם סיום האירוע: ישראל נקלעה לאירוע זיהום אקולוגי כשהיא לא מוכנה להתמודדות. אין לה מערכות התראה, וחסרים ציוד מתאים, כוח אדם ובעיקר תקציבים עבור הרגולטור האחראי - המשרד להגנת הסביבה.

אסון הזפת, אם כן, הציף ויכוח תקציבי נושן בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האוצר. התקציב לניקיון החופים, בגובה 45 מיליון שקל, הוקצה מהקרן למניעת זיהום ים היושבת תחת המשרד להגנת הסביבה, שהכנסותיה פוחתות משנה לשנה והיא עלולה להפוך גירעונית.

בקרן עצמה הצטברו אמנם יותר מ-100 מיליון שקל, אך הם אמורים לשמש את המשרד להגנת הסביבה לרכישת ציוד להתמודדות עם זיהום ים. המשרד לא ממהר לרכוש את הציוד, שכן אין בנמצא תקציב למימון כוח האדם שיפעיל את הציוד בעתות חירום ושגרה.

בזמן שהמשרד מתקשה לפעול, האתגרים גדלים. אחד המשמעותיים מביניהם נמצא בסביבה הימית - אסדות הגז. למרות התבססותו במשק האנרגיה ותרומתו לצמצום השימוש בפחם, תוצר לוואי המתקבל בעת הפקת גז הינו קונדנסט - דלק המשמש את התעשייה הפטרוכימית לייצור תזקיקים שונים, בהם גם נפט.

מדובר במוצר שימושי מאוד עבור בתי הזיקוק, ולכן לקונדנסט עצמו ערך כלכלי. אך הפקתו ושינועו מוסיפים סיכון רב לסביבה הימית, שכן מדובר בדלק שתקלת דליפה שלו עלולה ליצור זיהום רב - בין אם בשל פליטות התורמות למשבר האקלים, זיהום אוויר וסיכון בריאותי, ובין אם בשל פוטנציאל הרסני לסביבה הימית.

סיכון ההצתה

קונדנסט הוא חומר קל מנפט גולמי, ולדברי ד"ר יגאל ברנשטיין, החוקר השפעת זיהומי נפט על הסביבה הימית באוניברסיטת מיאמי, "מדובר בחומר רעיל ומסוכן המכיל פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAH), ביניהם חומרים אורגניים נדיפים כמו בנזן, ומתכות כבדות כמו כספית וארסן". 

ד"ר יגאל ברנשטיין / צילום: נעמה קימרלינג ברנשטיין
 ד"ר יגאל ברנשטיין / צילום: נעמה קימרלינג ברנשטיין

בעת דליפה, חלק מהקונדנסט מתאדה בעודו פולט חומרים מסוכנים ורעילים, וחלק צף על פני המים. בעוד שהנפט הכבד ניתן לאיסוף בתקרית שפך, קונדנסט מורכב מאוד לטיפול. חלקו מתאדה מהר, ואם מרכזים אותו לצורך שאיבה, "קצב האידוי יורד ואז הוא נעלם יותר לאט, וגם מגביר את סיכון ההצתה" - כפי שמסביר ברנשטיין.

בדומה לדליפת נפט (שבמקרה שלנו רק לאחרונה הובילה לזיהום חופי וימי חסר תקדים), דליפת קונדנסט משחררת חומרים רעילים הפוגעים בבעלי החיים שהים הוא ביתם. היא מסוכנת להם כיוון שהם עלולים "לשאוף חומרים מסוכנים, ויש גם סכנת התלקחות או פיצוץ - שכן הקונדנסט הוא חומר דליק, כפי שהתרחש בהתנגשות המכלית Sanchi ב-2018 בים סין המזרח.

"הפגיעה הזאת מתפרסת מעבר לזיהום שרואים בעין, גם במרחב וגם בזמן. כלומר, גם כאשר לא ניתן להבחין בזיהום באמצעות לוויין או בעין, הריכוזים הרעילים עדיין נמצאים במים. מעבר להשפעה הישירה של הזיהום בצורת תמותה נרחבת של בעלי חיים, הרעילות מצטברת במעלה מארג המזון, ועלולה להגיע עד לצלחת שלנו".

שני תרחישים מסוכנים

ככל שתעשיית הגז בישראל תתרחב, כך גם יתרחבו הסיכונים הסביבתיים הנגזרים מהפקת הקונדנסט. בישראל יש כעת שתי אסדות פעילות, תמר ולוויתן, המזרימות את הקונדנסט המופרד מהגז לחוף באמצעות צינור, שם הוא משמש את בתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. בעוד כשנה, עם תחילת פעילותה של אסדת כריש-תנין שבשליטת חברת אנרג'יאן, 120 ק"מ צפונית-מערבית לחופי חיפה, תגדל משמעותית הפקת הקונדנסט באסדות הגז הישראליות.

בזמן שאסדת לוויתן מפיקה כ-350 אלף חביות קונדנסט בשנה, לפי מידע שהגיע לידי גלובס, אסדת כריש-תנין תפיק כ-10 מיליון חביות קונדנסט, שיאוחסנו על גבי האסדה בלב הים, וישונעו לשווקים ברחבי העולם באמצעות אניות. אגב, לפי האינדיקטורים הקיימים, מאגרים נוספים שטרם פותחו במזרח הים התיכון מכילים פרקציות גבוהות משמעותית יותר של נפט וקונדנסט.

לכל אחת מהאסדות ישנם סיכונים נגזרים בעלי אופי שונה. בשפך קונדנסט מאסדת לוויתן הקרובה לחוף ישנו זמן מצומצם לתגובה, בטרם יגיע הזיהום לחוף. בסביבה החופית ישנו מגוון ביולוגי וביומסה גבוהה יותר לעומת הים הפתוח, כך שכמות משמעותית של בעלי חיים נמצאת בסיכון. מנגד, טיפול בשפך המתרחש באסדה מרוחקת יאפשר לזיהום להתפשט בים בזמן שלכוחות הנמצאים בחוף ייקח זמן רב להגיע למוקד התקרית. חיות הים ייפגעו, ובכך עשויה למשל להידלדל הדגה המגיעה לאזורנו.

לפי ברנשטיין, "שני התרחישים מסוכנים מאוד לסביבה הימית. השילוב של הקרבה הרבה של אסדות לוויתן ותמר לחוף, יחד עם השכיחות הגבוהה של רוחות מערביות באזורנו, גורם להסתברות גבוהה של פגיעה משמעותית בסביבה החופית במקרה של תקלת שפך. הסכנה תהיה כפולה: פגיעה בסביבה הימית, וגם בתושבי החוף.

"האסדה הצפה המתוכננת, כריש תנין, מסכנת פחות את התושבים כיוון שיהיה זמן רב יותר להיערכות לזיהום במידה שהזרמים והרוחות יביאו אותו לאזורנו. מאידך, מדובר בכמויות גבוהות מאוד, ובמקרה של דליפה, הנזק לסביבה הימית יהיה משמעותי מאוד. המתכות הכבדות שנפלטות בשפך קונדנסט נשארות זמן רב יותר במערכת הימית, ועלולות להוות איום משמעותי יותר לטווח ארוך, כמו הצטברות במארג המזון".

איך למלא את הקופה

הסביבה האקולוגית הימית היא משאב המשרת נאמנה את בני האדם. בישראל היא בעלת חשיבות מכרעת: לא רק שמגדלים בה מזון, היא גם משמשת לתיירות ופנאי, ואף לצורך הבסיסי ביותר שלנו - מי שתייה.

לפחות עד שנת 2050 הגז הטבעי יהווה, ככל הנראה, חלק אינטגרלי ממשק האנרגיה בישראל. אי לכך, היערכות להתמודדות עם מצבי חירום הופכת רלוונטית מיום ליום. במשרד להגנת הסביבה מקווים שלאחר שנים של ניסיונות לגייס משאבים הולמים עבור מוכנות, אסון הזפת יצליח לעורר את הממשלה להקצות תקציבים.

בשנים האחרונות נמצא מצבת כוח האדם במשרד להגנת הסביבה במגמת ירידה - אם ב-2015 היו במשרד 599 תקנים, בשנת 2020 כבר היו 579 תקנים בלבד, המיועדים למגוון רחב של תפקידים ותחומים. כדי להתמודד ברמה סבירה עם האתגרים הימיים דורשים במשרד להגנת הסביבה לפחות 22 תקני כוח אדם. זאת בנוסף לתקצוב של 25 מיליון שקל בשנה לקרן לזיהום ים, והחזר של 45 מיליון שקל שנלקחו ממנה לצורך הטיפול באסון הזפת - וזאת כדי לאפשר רכישת ציוד מתקדם, וחיבור למערכות התראה, איתור וזיהוי חדישות.

מפתיע לגלות שלמרות התרוקנותה של הקרן למניעת זיהום ים, ולמרות הסיכונים הגוברים בסביבה הימית, בניגוד לגופים העוסקים בתוצרי נפט, אסדות הגז אינן מחויבות בתשלום תקבולים לקרן - וזאת בשל היעדר חקיקה בנושא.

למרות שפעילות האסדות החלה כבר לפני כעשור, הרגולטור לא ממהר להשית על בעלי האסדות אגרות נוספות, מסיבות מגוונות. למשל, חשש ממאבק ממושך מול החברות עצמן, שיסתכם בכך שאגרות אחרות יופחתו בתמורה, או מאבק אפשרי של המשרד להגנת הסביבה עם רגולטורים אחרים, שיוביל לכך שהחקיקה בנושא כולה תיפתח מחדש. הליך כזה יכול להסתכם בהקלות שונות לגופים המזהמים בשל 'משיכת חבל' מצד משרדי ממשלה שונים, דוגמת משרד האוצר, כפי שכבר קרה בהליכים אחרים שבהם הסביבה יצאה כאשר ידה על התחתונה.

בשעה שתקנות בנושא עלולות להיגרר שנים בין הרגולטורים, ודורשות אישור של חברי הכנסת, במשרד להגנת הסביבה מקווים למצוא פתרונות מהירים יותר כדי למלא את הקופה. בקרוב תחל להתכנס ועדת מנכ"לים בכדי לגבש תוכנית להתמודדות עם זיהום ים בשמן. אחד הרעיונות שיונחו על שולחן הוועדה הוא להקצות סכומים להגנה על הסביבה הימית שיגיעו מקרן העושר או מתמלוגי הגז הטבעי, שעמדו בשנת 2020 על כמיליארד שקל.

יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית, פנה לאחרונה למשרדי הגנת הסביבה והפנים בנושא, ודרש מהם לתקן את הלקונה החקיקתית בנושא כך שאסדות הגז ישלמו את חלקן לקרן למניעת זיהום ים. לדבריו, "היטל בגובה של כמה מיליוני דולרים בשנה לא יהווה אפילו אחוז אחד מהכנסות הזכייניות, כך שיש לצפות פני עתיד ולא להיכמר ברחמים על רווחי המזהמות הגדולות. בלתי נתפס שברוני הגז ייהנו מהרווחים השוטפים ולא ישלמו לקרן שתשרת אותנו ביום סגריר, למרות הסיכון הרב של מתקניהם לסביבה הימית".

צרו איתנו קשר *5988