ישראל מאחרת להצטרף למועדון האקלים

הפוליטיקאים חוששים שתמיכה בחקיקת אקלים תעלה להם באובדן תמיכת הציבור, ובפרט של בעלי הון במדינה • אך החקיקה מתבקשת, וההזדמנות למזער מחירים פוליטיים הולכת וחולפת • כדאי גם ללמוד מהניסיון של מדינות אחרות שהתמודדו עם האתגר בהצלחה

זיהום פיצוץ צינור נפט של קצא"א בעברונה / צילום: רשות הטבע והגנים
זיהום פיצוץ צינור נפט של קצא"א בעברונה / צילום: רשות הטבע והגנים

הפוליטיקאים בישראל מצטרפים מאוחר למועדון חקיקת האקלים. למעלה ממאה מדינות כבר חוקקו חוקי אקלים משמעותיים. וזה לא שיש לנו זמן לבזבז. ישראל חשופה במיוחד לסיכוני אקלים. גם מבחינה גיאופוליטית וגם מבחינה סביבתית, משבר האקלים יעמיד בפנינו אתגרים משמעותיים מאוד.

עם זאת נראה כי בבחירות האלו משהו השתנה. בניגוד לשלושת הסבבים הקודמים, פתאום המפלגות גילו את משבר האקלים. יש עתיד, תקווה חדשה, העבודה, וכחול לבן, הן רק חלק מהמפלגות ש הצהירו שיקדמו חקיקת אקלים בישראל.

המטרה של חוק אקלים היא להבטיח מעבר יעיל ושוויוני לכלכלה דלת פחמן והיערכות לסיכונים הנובעים ממשבר האקלים. זהו אתגר לא מבוטל. הפחתה של פליטות גזי החממה דורשת רפורמות מבניות משמעותיות וארוכות טווח.

יהיה עלינו להגדיל משמעותית את ייצור האנרגיה המתחדשת, לעבור לרכבים חשמליים, לאמץ תקני בניה ירוקה מחמירים, לתכנן מחדש את ערינו ולשנות את תהליכי הייצור המזהמים של רוב התעשיות בישראל. במקביל, עלינו להבטיח שרפורמות עומק אלו ישפרו את רווחתם של כל אזרחי ישראל ולא ינוצלו על ידי קבוצות אינטרס להעמקת הפערים החברתיים.

אחד האתגרים המרכזיים בחקיקת אקלים נוגע לצורך לכבול את הממשלה לתהליכים ארוכי טווח עד 2050 ואף מעבר לכך. המעבר לכלכלה משגשגת ודלת פחמן לא יכול לקרות ביום אחד. כדי להבטיח את פירות ההשקעות המשמעותיות שיידרשו מאיתנו, עלינו לוודא שהרפורמות יושלמו. הפסקת המעבר לכלכלה דלת פחמן לפני ההגעה ליעד תכשיל את המאמצים להבטחת עתיד ילדינו.

כל ממשלה עתידית תצטרך לעמוד בפני פיתוי קשה: להמשיך להשקיע מאמצים בעמידה ביעדים האקלימיים שנקבעו בחוק האקלים או להפר את היעדים ולהעמיס את הנטל לעמוד בהם על הממשלה הבאה. מחקרים פסיכולוגים רבים מראים שבני אדם סובלים מהטיית הווה: יש לנו נטייה להעדיף הנאות מיידיות על פני הנאות שיתממשו בעתיד - אנחנו מעדיפים לראות סדרה בנטפליקס מלצאת לרוץ, ופיצה על פני סלט חסה.

הטיית ההווה משפיעה לרעה גם על שיקול הדעת הפוליטי. פוליטיקאים חוששים שתמיכה בחקיקת אקלים שמטילה מגבלות כלכליות על הדור הנוכחי לטובת הדורות הבאים תעלה להם באובדן תמיכה, בפרט של בעלי הון שעלולים להפסיד ממגבלות אקלימיות.

לקראת חקיקה של חוק אקלים בישראל, כדאי ללמוד מהניסיון של מדינות אחרות שהתמודדו עם האתגר בהצלחה. הניסיון הבינלאומי מלמד שישנם לפחות שלושה אלמנטים קריטיים שמטרתם להבטיח שממשלות "יעמדו בפיתוי":

1. אימוץ תקציב פחמן שיבוסס על ניטור מדויק של פליטות גזי החממה במשק ויהיה נגיש באופן מלא לציבור.

2. מועצת אקלים עצמאית שתייעץ לממשלה בדבר הדרכים להשגת יעדי האקלים שנקבעו בחקיקה, תבחן את פעילות הממשלה כדי לאתר מבעוד מועד פערים בין היעדים לביצוע, ותקבע המלצות לתיקונים ככל שיש בכך צורך. דוגמא מצוינת למועצה כזו נמצאת בבריטניה. שם חוק האקלים דורש מהממשלה הבריטית לספק הסברים מנומקים כאשר היא בוחרת לפעול בניגוד להמלצות המועצה.

3. פיקוח הדוק ומעורבות של הכנסת אחר מימוש היעדים והפעולות שנוקטת הממשלה - כך למשל, חוק האקלים הניו-זילנדי קושר בין המעורבות של הפרלמנט ודוחות מועצת האקלים. השר לענייני שינוי אקלים נדרש לנמק בפני הפרלמנט מדוע הממשלה נכשלה ולא עמדה ביעדי התקציב החמש שנתי או מדוע נמנעה מלקבל כל המלצה אחרת של המועצה.

עוד נקודה שחשוב להדגיש נוגעת לסינרגיה שבין חקיקת אקלים לנושאים סביבתיים אחרים. אלמנט מרכזי בחוק אקלים לישראל צריך להיות הסתגלות לסיכונים סביבתיים ויכולת תגובה טובה יותר לאסונות סביבתיים. יכולת התמודדות טובה יותר למצבי קיצון תסייע גם בהתמודדות עם אסונות סביבתיים שאינם קשורים קשר ישיר לבעיית האקלים כגון דליפות נפט - בים או ביבשה. כמובן ככל שהמעבר לאנרגיות אלטרנטיבות יגדל ניפטר מהסיכונים הללו.

פרופ' אורן פרז הוא דיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן וד"ר אורי שרון הוא חוקר בתוכנית לרגולציה משפטית של אוניברסיטת בר-אילן

צרו איתנו קשר *5988