הכירו את היינן שמתבל את הוורמוט שלו בלענת מדבר, קמומיל וקלנדולה

אוהבים ורמוט? לא, מה? מתי לאחרונה, בינינו, שתיתם אחד כזה? יכול להיות, אגב, שזה היה אתמול בערב. מיד נסביר. אם יש משקה אחד שלו דימוי מיושן, שלא לומר מאובק, זה כנראה הוורמוט. יחד עם השרי (לא לבלבל המשקה הספרדי האצילי עם ליקר הדובדבנים הסקנדינבי) נתפס הוורמוט אצל רבים כאותו בקבוק צינזאנו מיושן השוכן באחורי ארון המשקאות עוד מאז שיצחק שמיר היה ראש ממשלה.

לא שצינזאנו היא פירמה רעה, להפך, אלא שזה מה שהיה אז. כולם עדיין כאן, כולם עדיין מצוינים, אם טורחים לבדוק. אלא שבשנים האחרונות נוספו אל המדף המצומצם הזה כמה וכמה וכמה ורמוטים איטלקיים וצרפתיים מצוינים, המגיעים לכאן בהשפעת כל אותם ברמנים חדשים, סליחה מיקסולוגים. יוצא אם כן שגם אם אינכם יודעים זאת, בכל פעם שאתם מזמינים נגרוני, אתם שותים ורמוט, שכן הקוקטייל הקלאסי הזה מכיל קמפרי, ג’ין וורמוט אדום, ולפעמים גם מי סודה.

ועדיין, דומה שהמהלך הכי מפתיע בכל אותן כוסות נגרוני המכסות את רוב הברים בארץ, הוא קפיצתם הנוכחית של כמה וכמה ייננים צעירים ומוכשרים על העגלה החוזרת להתגלגל.מה שיפה בכל הוורמוטים המיוצרים היום בארץ הוא המקומיות הבולטת שלהם, המושגת על ידי שימוש בצמחי ארצנו. זה אולי גם המקום להסביר שוורמוט הוא בעצם יין, אדום או לבן, המתובל בעשרות ואפילו מאות עשבי תיבול ותבלינים.

בין החברים השולחים ידם בוורמוט נמצא היינן עמית טולדו, שהמדור הזה הוקדש לו לפני כמה שבועות, אורי חץ מיקב שאטו גולן המיוחס (בשיתוף פעולה עם נעמה שטרנליכט, אקס מסעדת חלוצים 3 וכיום יצרנית טוניק ביתי), יובל (ג’וב) הרגיל ממזקקת יוליוס, חביבת המדור.

אבל מעל כולם מתנשא ומגדיל לעשות אייל דרורי. דרורי למד ייננות בצפון איטליה, מולדת הוורמוט, מה שמן הסתם השפיע על ההחלטה שלו לייצר את המשקה, ועבד כברמן בטפאו ואונאמי יחד עם כמה מטובי הברמנים, עוד נדבך מרכזי בהחלטה לייצר ורמוט. לפני ואחרי הלימודים באיטליה עבד ביקבים עגור, סוסון ים ורקנאטי.

והנה, במקביל לעבודתו עם זאב דוניה ביקב סוסון ים החל דרורי ליצר ורמוט. לא סתם ורמוט אלא ארבעה, וגם שני ביטרים, שיהיה. הוא מייצר אותם תחת השם "וודטה 52" שהיא פשוט כתובתו הישנה בטורינו, כשלמד שם.

כל הוורמוטים של דרורי מיוצרים קום איל פו, לפי התקן האיטלקי, מה שאומר שיש בהם לפחות סוג אחד משלושת סוגי הלענה המשמשת לייצורם בטורינו מכורתם, בתוספת לענה מקומית. ניכר בדרורי שהוא מאוהב במשקה שלו. חלומו הגדול הוא לייצר נגרוני על כל מרכיביו. והוא אכן מזקק כבר ג’ין, אם כי בינתיים רק בבית.

בכל מקרה, בין אם תבחרו באחד מהוורמוטים או הביטרים שלו (וכדאי לכם) או של מישהו אחר, ובין אם תשתו אותם נקיים, מקוררים, על קרח, עם קליפת תפוז, עם מי טוניק או בקוקטייל, צפוי לכם עונג חגיגי ואביבי. חג שמח. 

טעימות ורמוט

 וודטה 52 ביטר (מימין) ולבן / צילום: אייל דרורי

וודטה 52 לבן, אייל דרורי - ורמוט על בסיס יין מענבי מוסקט אלכסנדרוני, מתובל בלענת מדבר ופרחי מדבר, כוכב מדבר, קמומיל, קלנדולה, תפוזים ועוד. הוורמוט הלבן של דרורי הוא מתוק ומורכב, עשיר ועמוק ובעיקר מפתיע, בעובדה שלמרות מתיקותו הוא מאוד מענג ומרגש. 106 שקל

וודטה 52 ביטר, אייל דרורי - הביטר של דרורי מזכיר קמפרי, וזה כבר כיף גדול, כלומר, קמפרי שלנו. הוא מבוסס על רימונים, כולל קליפות רימון, קליפות הדרים, כינין ותבלינים אסייתיים כמו הל, לימון פרסי, שורש גלנגל, ג’ינג’ר ועוד. נהדר ממש. אני חושש שאתמכר. 164 שקל 

 וורמוט בציר 2017 של שאטו גולן / צילום: אורי חץ

ורמוט בציר 2017, שאטו גולן - אורי חץ, היינן של שאטו גולן, ונעמה שטרנליכט רקחו בסודי סודות ורמוט שיוצר מיין מענבי רוסאן שחוזק בברנדי ותובל בצמחים מקומיים. התוצאה מרתקת. אחרי שנתיים וחצי בחבית הוורמוט מורכב להפליא, עמוק, עשיר, מאוד מקומי ונפלא. 150 שקל

 וורמוט סק דה גליליי. מזקקת יוליוס / צילום: איליה מלינקוב

ורמוט סק דה גליליי (יבש מהגליל), מזקקת יוליוס - יובל (ג’וב) הרגיל ממזקקת יוליוס ערבב יין וברנדי מענבי דבוקי מקומיים עם לענה, צלף קוצני, קליפות תפוז ברגמוט, פקעות ורדים, שקדים ועוד. התוצאה: ורמוט יבש מאוד, המזכיר שרי ספרדי יבש ומענג. 115 שקל