דעה

שפה משנה מציאות: אסור להמשיך עם אות הקין המודבק לצבע השחור בשפה העברית

הגיע הזמן לשינוי השיח ולהבנה שאפשר "לשמוע" את צבע העור • בואו נעצור לרגע וניתן מקום של כבוד לכוחה של השפה ונתחיל לדבר אחרת • השינוי מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו - בבחירת המילים, בתשומת-הלב ובהבנה שלשפה יש כוח מחייה

אות קין מודבקת תמיד לצבע אחד, הצבע השחור / צילום: שלומי יוסף
אות קין מודבקת תמיד לצבע אחד, הצבע השחור / צילום: שלומי יוסף

אילן ישועה, מנכ"ל אתר "וואלה" לשעבר, עד תביעה מרכזי בתיק 4000, אמר בעדותו בבית המשפט; "אלוביץ רצו להביא את שמעון ריקלין ואראל סגל כקונטרה לאבירם אלעד. אני הסכמתי לזה. יום הגעתו של אבירם היה *היום השחור* ביותר שלי בוואלה..".

אל תטעו זהו אינו עוד טור המבקש לפרשן את משפט נתניהו, זאת למרות היותי עורכת דין שהתמחתה בתחום הפלילי. זהו אינו הכובע שאני מביאה בפניכם כאן.

הרשו לי לשים בצד את הפלפולים המשפטיים והרשמים מהעדות, ולהאיר צד קצת אחר בעדות הספציפית הזו ובשימוש במילים מסוימות של אילן ישועה. ולא רק שלו, כולנו חוטאים בכך.

תעצרו רגע ותחשבו כמה פעמים השתמשתם בביטוי "יום שחור". כמה פעמים חזרתם ואמרתם את המילים הללו;

חתול שחור, רואה שחורות, שחור משחור, עבודה שחורה, ספטמבר השחור, נעשה לי שחור בעיניים, השבת השחורה, הון שחור, כסף שחור, דגל שחור...

השימוש בביטויים ובמילים האלה הוא מאוד טבעי וחלק מהשפה היום יומית של כולנו וכמעט שאף אחד מאיתנו לא עוצר לרגע וחושב כמה כוח יש בהן במילים, ביצירה והבניית מציאות.

והאות קין המודבקת תמיד לצבע אחד, הצבע השחור, עוברת מתחת לרדאר.

וזה לא מפתיע כלל שהשימוש בביטויים הללו אינו הכרח, השפה העברית תסתדר בלעדיהם. יש להם תחליף.

אפשר תמיד לגחך ולהאשים את היוצאים נגד השימוש בשיח הזה, בניסיון למשטר את המילים ומי שמבקש לערער על הסדר הקיים נתפס כנודניק, כמשועמם, כמשליט טרור של תקינות שפתית אבל אל תטעו אלו לא רק מילים ולא רק רצון לשמור על שפה נקיה ועל פוליטיקלי קורקט - זה עוצמתי בהרבה ונוגע ברבדים עמוקים יותר שבהם שפה משמשת להנצחת מקומם החברתי הנמוך של החברות החלשות בחברה מול חוזקן של החזקות.

השפה היא לא רק מילים ומשפטים היוצאים מהפה אל החוץ, אלא יש לה השלכות עוצמתיות שלא תמיד ניתנות להבנה. היא מהווה את אחד הגורמים המרכזיים ובעלי ההשפעה על הבניית ראיית העולם שלנו.

ושאלת הפוליטיקלי קורקט מתגמדת ועומדת כדוד מול גוליית.

ואת הילדה כהת העור בגן, או את הנער בבית הספר לא מעניין המיאוס שיש לעיתים בחברה מהפוליטיקלי קורקט והשינויים שהוא מביא לחיינו,

העולם שלהם פשוט ותמים יותר וכל רצונם הוא שלא יהפכו את הצבע השחור שהוא במקרה גם צבע עורם לנושא הדגל השלילי. וכשמורה בבית הספר, כשעיתונאי, כשפוליטיקאי, כשהאדם ברחוב מדברים בשפה שבה הצבע השחור מגיע לרוב בהקשרים שליליים, זו מציאות המלמדת אותם שמשהו פגום בצבע עורם ושהם נחותים מסביבתם הלבנה. וקשה להתרומם מפגיעה ממושכת ומהבנייה שאתה פחות מאחרים.

פראנץ פאנון קבע שהשפה הינה כלי הדיכוי העיקרי של האדם הלבן ובשפה הלבנה טבועה ההכרה כי "האחר" השחור הוא נחות.

פייר בורדייה דיבר על כך שהשפה, המבנה שלה ואופן השימוש בה משפיעות על תפיסות עולם חברתיות של הדוברים. השפה מהווה שדה חברתי בהם יש שולטים ונשלטים עם יחסים מתמידים של חוסר שיווין והיא גם שדה לשימור, או שינוי יחסי הכוחות הללו.

באמצעות השפה הפרטים בחברה לומדים וחווים את המבנה החברתי אליו נולדו, הכללים והנורמות. אנו רואים את העולם דרך המילים שאנחנו משתמשים בהן. מילים יכולות להוות כר פורה לסטראוטיפים ודעות קדומות, אך הן גם יכולות לבנות ולהעצים.

הגיע הזמן לשינוי השיח ולהבנה שאפשר "לשמוע" את צבע העור. בואו נעצור לרגע וניתן מקום של כבוד לכוחה של השפה ונתחיל לדבר אחרת. השינוי מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו- בבחירת המילים, בתשומת-הלב ובהבנה שלשפה יש כוח מחייה. ושהחיים והמוות ביד הלשון.

הכותבת היא מנכ"לית הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות לשעבר ומנהלת אגף הדוברות במשרד הרווחה