לא לרוחנו: טורבינות רוח לא מתאימות לישראל

מזה שני עשורים, מקודמות יוזמות לייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת ובשנים האחרונות, כדור השלג מתגלגל ומתעצם • זה מבורך, אולם כשמדובר בטורבינות רוח, המחיר הסביבתי עולה על התועלת

טורבינות רוח / צילום: Shutterstock, Searuss
טורבינות רוח / צילום: Shutterstock, Searuss

המאבק בשינויי האקלים מעמיד את משקי החשמל בעולם, בפני אתגר משמעותי - שינוי דרמטי בסל הדלקים ובטכנולוגיות אשר באמצעותם מספקים חשמל לציבור הרחב. כמעט בכל העולם, ספקי החשמל נדרשים לבצע הסבה מהירה מייצור חשמל המתבסס על דלקים פוסיליים, אשר מזהמים את האוויר ופולטים גזי חממה, לאמצעי ייצור אשר ממזערים ואף מפסיקים קליל פליטות מזהמות.

משק החשמל בישראל חווה תהליך דומה. מזה שני עשורים, מקודמות יוזמות לייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת, כאשר בתחילה היה מדובר על יוזמות ספורדיות ומעטות, אך בשנים האחרונות כדור השלג מתגלגל ומתעצם. בין היוזמות הללו אפשר למצוא גם תכניות להקמת חוות לייצור חשמל באמצעות טורבינות רוח, רובן בצפון הארץ.

למרות שההיגיון הפשוט והבסיסי אומר שמדובר באנרגיה נקייה, המצב בשטח לא "ירוק" בכלל - בכל העולם נקטלים מדי יום בעלי כנף רבים, ובכללם עופות דורסים (חלקם בסכנת הכחדה חמורה כמו נשרים), ציפורים נוספות (נודדות ומקומיות), ועטלפים רבים - שלהבי הענק לא מותירים להם כל סיכוי.

מדינת ישראל התברכה במיקום אסטרטגי במיוחד עבור ציפורים, ואנחנו רואים ושומעים מדי שנה כחצי מיליארד ציפורים נודדות שחולפות בשמי המדינה ובשל כך ישראל נחשבת לאחד מצירי הנדידה החשובים בעולם. בנוסף, ישראל מגוונת מאוד במיני עטלפים, ביניהם רבים בסכנת הכחדה.. תוסיפו לכך, את היותה של ישראל מדינה צפופה במיוחד, פיתוח מואץ וצמצום השטחים הפתוחים, ותגלו כי כל התכניות להקמת טורבינות נמצאות בקרבת יישובי אשר עשויים להיות מושפעים מהקמתן.

על אף קשיים אלה, בחרה ממשלת ישראל לתמרץ הקמה של חוות טורבינות רוח, ועקב כך פותחו במהלך השנים כלים שונים שמטרתם לצמצם את הקונפליקט בין טורבינות רוח לבעלי כנף.

בין היתר מופתה הארץ מבחינת רגישות האזורים לפגיעה בבעלי כנף על ידי טורבינות רוח, הוצעו משטרי הפעלה לצמצום המפגעים, הוכנו תכניות לניטור היקף הפגיעה בבעלי כנף לאחר הקמת חוות טורבינות הרוח, ונקבעו מרחקי הפרדה בין חוות טורבינות ליישובים. כתוצאה מכך, עד היום יש כ-500-550 מגה-וואט של טורבינות רוח בתכניות מאושרות, או תכניות בהליכי תכנון מתקדמים.

ככל והכלים שפותחו לא יביאו לתוצאות הרצויות של צמצום הפגיעה בבעלי כנף, התוצאה יכולה להיות אנושה למינים רבים המצויים בסכנת הכחדה. לדוגמה, חוות רוח "בראשית" שנמצאת בשלבים אחרונים טרם ביצועה, נמצאת באזור חשוב לנשרים בגולן, וככל ומשטר ההפעלה לא "יספק את הסחורה" פעילות החווה עשויה להיות מכת המוות הסופית על אוכלוסיית הנשרים בגולן.

הניסיון המועט שקיים בישראל מתבסס על שתי החוות הקטנות שקמו בסירין ובגלבוע, וממנו עולה כי היקפי הפגיעה בבעלי כנף, גבוה בהרבה משצפו המודלים בעת הדיונים באישור התכניות. בחווה בסירין, לדוגמה, שינוי בגידולים החקלאיים באזור החווה הביא להתפרצות של נברנים, אשר משכו עופות דורסים בהיקפים גדולים לאזור, והתוצאה היא פגיעה ותמותה נרחבת של העופות האלה על ידי להבי הטורבינות.

שטחה של ישראל נכלל ב-2% משטחי היבשות שנמצאו כחשובות ביותר למגוון הביולוגי העולמי, ועל כן היא בעלת חשיבות יוצאת דופן בתחום זה. פיתוח האנרגיות המתחדשות בה חייב להפנים זאת. אם הקמה נרחבת של חוות טורבינות רוח בישראל, תביא לכדי הכחדה של מיני בעלי כנף, הרי שאנו מחליפים בעיה בבעיה, וכך לא מטפלים בבעיות סביבתיות.

זו העת להפסיק עם קידום של חוות טורבינות רוח חדשות, להמתין להצטברות של ידע וניסיון מפעילותן בפועל של החוות שאושרו, ולהתמקד בקידום של אנרגיה סולארית במרחבים הבנויים ובשטחים מופרים.

הכותב הוא מנהל תחום תכנון בחברה להגנת הטבע