הצוללת | ראיון

"קואליציית שינוי? לא, זו קואליציית שימור": הכלכלן שמפצח את הממשלה הבאה

הכלכלן פרופ’ מומי דהן מעריך כי מיעוט כוח פוליטי ימנע מהממשלה המיועדת ליזום רפורמות משמעותיות או צעדים מרחיקי לכת • למרות ההבדל בעמדות: בוחרי רוב המפלגות בקואליציה הם מאותו מעמד חברתי־כלכלי • האזינו 

יאיר לפיד ונפתלי בנט מעדכנים את הנשיא / צילום: צילום מסך
יאיר לפיד ונפתלי בנט מעדכנים את הנשיא / צילום: צילום מסך

"אנחנו נתמקד במה שאפשר לעשות, במקום לריב כל היום על מה שאי אפשר", כך הכריז בשבוע שעבר יו"ר סיעת ימינה, נפתלי בנט, מי שאמור להיכנס בקרוב לתפקיד ראש הממשלה החדשה, אם אכן תקום. המסר ברור: הממשלה תימנע מעיסוק בנושאים נפיצים, ובמקום זאת תעסוק בתחומים כמו הכלכלה, והיציאה מהמשבר. אבל בעצם, גם במישור הכלכלי יש פער בין ימינה או תקווה חדשה, שממוקמות בצד הימני של המפה, למפלגות שמאל כמו העבודה או מרצ. לכאורה גם כאן יש מקום לחיכוך.

 
  

אלא שלפי פרופ' מומי דהן, ייתכן שבמישור הכלכלי לא יתגלעו חיכוכים גדולים - פשוט כי הממשלה לא תיזום רפורמות משמעותיות או צעדים מרחיקי לכת. "אני לא חושב שהקואליציה הזאת תהיה בעלת יכולת לעשות רפורמות כלכליות", הוא מסביר, "משום שהכוח הפוליטי שלה כל כך קטן, והיא כל כך שברירית. כדי לקדם רפורמות זקוקים לקואליציה מסוג אחר".

בלי החלטות כלכליות מרעישות

איזה מטרה כן תשרת הקואליציה? "הייתי אומר שזו 'קואליציית השימור'", מפתיע דהן. "אני מבין את אנשי יחסי הציבור שקוראים לה קואליציית השינוי. אבל בתחום הכלכלי זו תהיה קואליציית שימור. אני לא חושב שיתקבלו החלטות כלכליות מרעישות בממשלה הזאת".

למה?
"משתי סיבות: בגלל מעט הכוח הפוליטי שיש לה, וגם בגלל הפערים האידאולוגיים בין העבודה ומרצ לבין ימינה, תקווה חדשה, כחול לבן, ויש עתיד, שנמצאות יותר בצד הימני הכלכלי של המפה. מבין אלה, אני נותן יותר משקל לעובדה שלקואליציה יש כוח פוליטי מאוד מוגבל. מבחינת הישימות הפוליטית של הרבה מהרפורמות הקשות והכואבות - זה לא העיתוי".

גשר לעידן שאחרי נתניהו

פרופ' דהן, כלכלן המלמד בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר בראיון לגלובס (המתפרסם בהרחבה גם בפודקאסט "הצוללת") שהקואליציה החדשה היא קואליציית שימור גם בעוד מובן. "היא סוג של גשר מעידן נתניהו לעידן שאחרי נתניהו - צריך גשר בין שני העידנים האלה, שיאפשר לשמר את הדמוקרטיה הישראלית, את שלטון החוק. זה הדבק שמאחד את הקואליציה - לא הדבק הכלכלי, או המדיני".

מומי דהן פרופ' / צילום: איל יצהר
 מומי דהן פרופ' / צילום: איל יצהר

"סדר היום העיקרי בבחירות האחרונות היה על ערכים בסיסיים, כשבצד אחד יש קבוצה אנשים שתומכים בדמוקרטיה ליברלית, בהפרדת רשויות, ובצד השני יש קבוצה אנשים שתומכים בדמוקרטיה אתנית עם עליונות ליהודים, ואפילו שלטון בעל סממנים מלוכניים. והקואליציה הנוכחית בעצם מניחה את הגשר כדי שנמשיך ונשמר את הערכים הבסיסיים של דמוקרטיה ליברלית מסוג מסוים.

"ברור לגמרי שאם הקואליציה הזאת תלך לכיוון כלכלי או מדיני היא תיתקל בקשיים מאוד גדולים כי יהיו לה קשיים פוליטיים להעביר דברים כואבים, אם זה רפורמות כלכליות או שינויים מדיניים משמעותיים".

אבל אנחנו יוצאים, לפחות בשאיפה, ממשבר כלכלי. זה לא ידרוש בכל זאת מהממשלה לקבל החלטות, לגבי הגירעון, מדיניות הצמיחה, החוב?
"זה דורש החלטות, אבל הן יחסית קלות. הרבה מהגירעון נובע מגורמים חולפים. אם המיתון יחלוף, ואנחנו בכיוון הנכון, ההכנסות יחזרו למקומן. הרבה מתוכניות הסיוע שניתנו במהלך המשבר הן בעלות אופי זמני. באמצעות תיקונים קטנים יחסית, שר האוצר יוכל לסדר את העניינים. לרפורמות יותר משמעותיות, אם זה הורדת יוקר המחייה, או חיזוק מדינת הרווחה, לממשלה הזאת אין את הכוח המתאים. היא יכולה להעלות מס באחוז פה, אחוז שם. דברים גדולים? היא לא תוכל".

דמיון חברתי־כלכלי בגוש

"פוליטיקאים בדמוקרטיה אמורים בדרך כלל להיות נשאים של העמדות של הבוחרים שלהם", אומר דהן. רמז מסוים לעמדות הבוחרים אפשר אולי למצוא במעמד הכלכלי־חברתי שלהם. ולפי הפילוח שביצע דהן (בהתבסס על חיתוך בין דפוסי הצבעה ביישובים שונים למעמד הכלכלי־חברתי של תושביהם), מסתבר שמצביעיהן של חלק גדול ממפלגות הקואליציה מגיעים מחתך דומה.

"הרוב המכריע של הבוחרים של (מפלגות הקואליציה) הם מאותו אזור חיוג. מפלגות ימינה, תקווה חדשה, העבודה ומרצ אמנם חלוקות ברמה המדינית, אבל מבחינה כלכלית־חברתית הבוחרים שלהם באים בדיוק מאותו מקום. ככל שהמצב הכלכלי־חברתי יותר טוב - המצביעים נוטים להצביע למפלגות האלה. והמצביעים שלהם מאוד שונים מהמצביעים של הליכוד או של הציונות הדתית" - שמגיעים מעשירונים נמוכים יותר. "כמובן שהבוחרים והפוליטיקאים מתעניינים לא רק במצב הכלכלי אלא גם בדברים אחרים", מדגיש דהן. מי שמחזיק בעמדות שמאל מדיני ונותן להן חשיבות גדולה יותר, למשל, יצביע לעבודה או למרצ.

החריגים בקואליציה הם כמובן רע"ם, שבוחריה מגיעים מעשירונים התחתונים, וישראל ביתנו, שבוחריה נמצאים במעמד הבינוני. ההסבר, לפי דהן, הוא ש"ליברמן נמצא איפה שהבוחרים העתידיים שלו נמצאים. הציפייה היא שבעוד שניים-שלושה עשורים יוצאי ברית המועצות לשעבר, או הילדים שלהם, יהיו בעשירון השמיני תשיעי, עשירי. ובמובן הזה ליברמן לא שונה מהמפלגות האחרות".

הסינית של בנט ושקד

במבט לאחור, פילוח הבוחרים מאפשר להבין (לפחות במידה מסוימת) את השינוי שחל בגישה הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "נתניהו היום הוא לא נתניהו של 1996", אומר דהן. "בשנים האחרונות הוא יותר נטה לזרם הפופוליסטי, ויותר ניסה לרצות את הבוחרים שלו, גם כדי לשרוד פוליטית, ובמהלך משבר הקורונה, נתניהו עשה דברים שנתניהו של 1996 היה נדהם מהם". למשל מענק לכל אזרח, או הרחבת הזכאות לדמי האבטלה.

השינוי הזה בעמדות קשור גם לזהות הבוחרים של הליכוד?
"אני לא בטוח שהממד הכלכלי ממלא תפקיד חשוב אבל הוא כמובן תומך. גם מענק לכל אזרח, וגם הרחבת דמי האבטלה, שאני תומך בה, היא בהחלט משהו שמשרת את המעמד הבינוני הנמוך, שהוא ליבת המצביעים של הליכוד. הנדיבות שהתגלתה כאן, כשבצדק אנשים חושדים שהיו בה גם מניעים פוליטיים, הייתה בין השאר כדי לשמר את הבייס. והבייס הוא מעמד בינוני".

מה הניתוח הזה אומר לגבי נפתלי בנט ואיילת שקד, שאולי היו רוצים לנסות לנגוס בעתיד במנדטים של הליכוד, ולפנות לבייס של נתניהו? "השפה שבה איילת שקד ונפתלי בנט מדברים בה היא שפה סינית לבוחרי הליכוד", אומר דהן.

הוא מעריך שבמישור הכלכלי "לשפת כלכלת שוק קיצונית קפיטליסטית" של בנט או שקד אין "קהל בוחרים שגדול יותר ממנדט אחד או שניים במובן הקלאסי של המונח". זה לקח שאותו למד נתניהו לדבריו בבחירות של 2006, בהן קיבל 12 מנדטים. וגם שקד ובנט, הוא מזכיר, לא עברו את אחוז החסימה לאחרונה. ועם זאת, הוא שב ומזכיר, "הבוחרים בישראל בוחרים קודם כל לפי זהויות, ערכים, לאום ורק בסוף בסוף לפי השיקול הכלכלי. השיקול הכלכלי בעיקר רלוונטי ליהודים לא חרדים - וגם שם במידה מוגבלת".

תקציב, והתנהלות אחראית

עד עכשיו דיברנו על הניתוח שלך. על איזה מדיניות היית מייעץ לממשלה?
"אם היה לממשלה כוח פוליטי מתאים, הייתי מייעץ לה לחזק מאוד את מדינת הרווחה, ואת הממשל באופן כללי. משבר הקורונה וגם המהומות שהיו בלוד וערים מעורבות אחרות הראו לנו עד כמה חשובה מדינת הרווחה. מי שחושב שרק באמצעים של אכיפה ומשטרה אפשר לטפל בבעיות שהתגלו, בין אם זה ביחס לחברה החרדית או הערבית הוא טועה טעות חמורה. אמצעי אכיפה חשובים לטווח מיידי וקצר, הם לא יכולים להחזיק מדינה לאורך זמן. ולכן מאוד חשוב חיזוקה של מדינת הרווחה".

"כשמדובר במשבר בריאותי או במשבר ביטחוני פנימי, כל אחד מבין עד כמה הממשלה חשובה לדברים הבאמת חשובים בחיים. לכן אם היה כוח לממשלה הייתי ממליץ לה לחזק משמעותית את מדינת הרווחה. "כיוון שאני ריאלי ולא חושב שזה מה שיקרה, מה שבעיקר הייתי מציע לממשלת השימור או קואליציית השימור, זה באמת לשמור - על תקציב המדינה. ראשית להעביר תקציב, וגם לדאוג לכך שלא תהיה התנהגות בלתי אחראית מבחינתה תקציבית. לשמור על גירעון יחסית נמוך, עד שתגיע הממשלה המתאימה. ובמובן הזה, אני רואה את הממשלה יותר כגשר לעידן שאחרי נתניהו. זו לפחות ההערכה שלי".

צרו איתנו קשר *5988