הרפורמה ברגולציה מקרבת את ישראל למדינות המערב

הנטל הרגולטורי והבירוקרטי בישראל הוא מהגבוהים במערב, ויש לכך השפעה ניכרת על הכיס שלנו. בעקבות מאמץ של השנים האחרונות, ישראל עלתה מהמקום ה-54 למקום ה-35 במדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי, אך עדיין קיים פער ניכר מול המדינות המפותחות.

הרגולציה הישראלית כוללת חוסר תיאום בין משרדים, הליכים בירוקרטיים מיותרים, מיקרו-ניהול של פרטים לא רלוונטיים, רגולציה תפורה-אישית לקבוצות לחץ ורגולציות שהטכנולוגיה הפכו לארכאיות. הנפגעים הראשיים הם עסקים קטנים, הנדרשים לעמוד בסבך משפטי ובירוקרטי שאין להם המשאבים לעמוד בו. דבר זה מביא לחסמי סחר ופגיעה בתחרות שמעלים את יוקר המחיה, ולעצירת הקמת וגדילת עסקים חדשים, מה שפוגע בצמיחה ובתעסוקה בישראל. בלי מסגרת ברורה לקביעה ולבחינה מחדש של הרגולציה, היא הולכת ונערמת שכבה מעל שכבה ומצטברת לכדי נטל רגולטורי בלתי אפשרי.

התוכנית שהממשלה חשפה שואפת לסנכרן בין המשרדים השונים ולהפחית את הנטל הרגולטורי והבירוקרטי. המטרה, כפי שהוצגה בידי שר המשפטים גדעון סער, היא לעבור לשיטה של "רגולציה חכמה" ומתואמת. לשיטתו, כל רגולציה צריכה לעמוד בתנאים הבאים: רגולציה שהיא נדרשת; מאזנת בין תועלות ועלויות; תומכת בכלכלה תחרותית ובהפחתת יוקר המחיה; תהיה עקבית, נגישה וברורה; מותאמת לגודל העסק ולסיכון שנשקף ממנו; ישימה דיגיטלית ומבוססת על סטנדרטים בינלאומיים.

  

פעולות אלו מקרבות את ישראל לנהוג במערב. במדינות מפותחות רבות כמו בריטניה וארה"ב, קיים ROB (ועדה לפיקוח רגולציה) שמפקחת על הגופים הרגולטוריים במדינה כדי למנוע סתירות ועיוותים. כיום, מצב הרגולציה בישראל כה רע, שה-OECD מעריך כי שיפורה לממוצע הארגון יעלה את התוצר לנפש ב-3.75% תוך חמש שנים וב-5.75% בתוך עשור, שהם כ-75 מיליארד שקל בשנה.

רפורמה זאת, אם כך, היא יישום ישיר של המלצות ה-OECD שהוגשו לישראל כבר ב-2017, שיישומן התעכב. עם זאת, הצלחת הרפורמות תלוי במידה רבה במידת הנכונות של המגזר הציבורי להתגמש ולקבל את חוקי המשחק החדשים. על פי הרפורמה, הרגולטורים יאלצו לוותר על מעמדם כ"בעלי הבית" במשרד ובעלי המילה האחרונה, וייאלצו לאשר את החלטותיהם דרך גופים חיצוניים שעשויים לחלוק עליהם ולדרוש שינויים. קשה להאמין ששינוי זה יעבור ללא קרב מצדם. 

כדי לממש זאת, האגף למדיניות רגולציה במשרד רה"מ יהפוך ל"רשות הרגולציה", שתרכז את המבנה הרגולטורי בישראל, כמו שכל הוצאות הממשלה מרוכזות במסגרת התקציב ונמצאות תחת פיקוח משרד האוצר. הרשות תפקח הן על חקיקת רגולציה חדשה, והן תבקר רגולציה קיימת ותיתן המלצות לתיקונה או ביטולה. בנוסף, הרשות תיצור "שולחנות עגולים" בין רגולטורים כדי לתאם ביניהם ולעודד זרימה של ידע רגולטורי.

רשות הרגולציה תנסח את הכללים ליצירת רגולציה חכמה. "מובילי מדיניות רגולציה" יישבו בכל משרד ממשלתי ויהיו כפופים לרשות. הרפורמה החדשה תעניק לרשות סמכויות פיקוח עם "שיניים", כולל היכולת להכריז על תהליך בחינת רגולציה מסוים כרשלני במיוחד ("אדום"). תהליך אדום יעבור לוועדת השרים לענייני רגולציה, שתקום אף היא בעקבות הרפורמה, ואישורה יידרש כדי שהרגולציה תצא לפעול.

הרגולטורים יהיו מחויבים בשקיפות כלפי הציבור, כולל "תוכנית רגולציה שנתית" המקיפה את השינויים הרגולטוריים שיתבצעו. בנוסף, הרפורמה מציעה מודל ל"ניסויים" רגולטוריים מבוקרים (Sandbox) שנועדו לאפשר לרגולטורים לבדוק את השפעות הרגולציה או היעדרה על השחקנים בשוק.

בצורה כזאת, מאמינים בממשלה, הרמה הרגולטורית בישראל תשתפר משמעותית. כך הרגולציה תוכל להשיג את מטרותיה בתחום הבריאות, הבטיחות והאינטרס הציבורי תוך הפחתת הנטל על עסקים קטנים ועל הציבור הרחב.