מתוך 350 אלף הייטקיסטים בארץ, רק 50 הם מהחברה הבדואית

מחקר חדש שיזמה קרן אדמונד דה רוטשילד ומתפרסם ב"גלובס" לראשונה מעלה כי מבין 350,000 איש המועסקים בענף ההייטק בישראל רק 50 הם מהחברה הבדואית.

לפי המחקר שיזמה הקרן הפועלת לצמצום הפערים בחברה הישראלית באמצעות הנגשת ההשכלה הגבוהה, החברה הבדואית בדרום סובלת מפערים גדולים הנובעים מרמת לימוד ירודה במערכת החינוך הבדואית, הפוגעת כבר מגיל צעיר ברמת הידע ומיומנויות היסוד.

התוצאה - בישראל מועסקים כיום רק כ-50 הייטקיסטים מהחברה הבדואית. מהמחקר עולה כי רק 135 סטודנטים בדואים רוכשים כעת השכלה בתחום מקצועות ההייטק במוסדות האקדמיים, כשמתוכם, לפי ניסיון העבר, 60% עד 70% נושרים מהלימודים ללא תואר. ולמרות הצורך הגדול הקיים בענף ההייטק לקליטת עובדים, גם בתום תקופת הלימודים, בוגר האקדמיה הבדואי, מתמודד עם קשיים רבים בהשתלבות בתעסוקה בתחום.

המחקר התבסס הן על נתונים ממקורות רשמיים - משרדי החינוך והכלכלה והעבודה, הרשות לחדשנות, מוסדות אקדמיים וארגוני חברה אזרחית, והן על כ-40 ראיונות עומק עם מומחים בתחום ועם הייטקיסטים מהחברה הבדואית.

תנאי היסוד פוגעים ביכולת החברה הבדואית להשתלב בתחום המדעים

לפי המחקר, תנאי היסוד הגרועים פוגעים ומצמצמים את יכולותיהם של בני ובנות החברה הבדואית להתקבל ולסיים לימודים אקדמאיים כדי להצליח להשתלב בתחום המדעים בכלל ובענף ההייטק בפרט. התמודדויות נוספות איתן נאלצים הצעירים מהחברה הבדואית להתמודד הינו חוסר ניסיון והכרות עם עולם ההייטק, שיח שמרני, מיעוט הזדמנויות תעסוקה בנגב, היעדר רשת קשרים אישיים רלוונטיים, וסיפורי הצלחה בודדים. כל אלו מהווים חסמים נוספים העומדים בדרכם של בני ובנות החברה הבדואית לשילוב בתעסוקה הולמת.

בדוח מבקר המדינה האחרון נכתב בהקשר זה: "כדי להבטיח את המשך הגדרתה של מדינת ישראל כ"אומת הזנק", ראוי כי גופי הממשלה הרלוונטיים... יטפלו בהסרת החסמים להשגת מטרה זו...בשילוב אוכלוסיות שכעת מיוצגות בה במידה מועטה, וככלל ניתן לומר שהן מודרות ממנה: בראש ובראשונה מדובר בייצוג חסר של נשים, אך גם של האוכלוסייה הערבית והיהודית-חרדית". והאוכלוסייה הבדואית היא המודרת מכולן.

הדוח המבוסס על המחקר קובע כי אין מדובר בנקודת כשל יחידה אלא בתהליך שלם, המתחיל מתנאי הבית, רמת החינוך הירודה בבתי הספר בואכה בחינות הבגרות, וגם הבעייתיות של ידיעת השפות עברית ואנגלית, רכישת אוריינות דיגיטלית ומיומנויות חשיבה מתקדמות, כישורים שבחברה הבדואית קשה למצוא להם מענה ועוד.

לצד כל אלו עלו עדויות מקרב ארגוני השטח כמו גם מהייטקיסטים בדואים לגבי חשדנות שקיימת בקרב החברה הבדואית כלפי תעשיית ההייטק, שנחשבה כמועדון סגור "חבר מביא חבר", וכמחוברת לתעשייה הביטחונית, ושעל כן הם חשים פחות רצויים בה. קיים קושי רב עבור צעירים אלו להשתלב בתעשייה גם לאחר רכישת ההשכלה המתאימה. קושי זה נובע הן מהזדמנויות התעסוקה המועטות יחסית באזור הנגב, הן מהדרה ואפליה במקומות העבודה, והן בשל קשיי נגישות - פיזיים כמו גם תרבותיים - המקשים על השתלבות בחברות. השיח השמרני בחברה הבדואית אינו מעודד צעירים, ובעיקר צעירות, לעבוד בתחום שנחשב "יהודי", "גברי", ו"ביטחוני", ואשר דורש שעות עבודה ארוכות, עבודה בערבים, נסיעות לחו"ל וכן הלאה.

מאידך - נראה כי גם בתוך החברות קיימים קשיים להבין ולהכיל את האתגרים ששילוב עובדים בדואים מייצר עבור חברה שעד כה לא עבדו בה בני אוכלוסייה זו, ומהמחקר בשטח עלו טענות לאפליה, זלזול וחוסר רגישות.

ובחזרה לשלב הלימודים. בחברה הבדואית החלו רק בשנים האחרונות כמה פרוייקטים בודדים לחיזוק לימודי ה-STEM - השילוביות שבין מתמטיקה, מדעים, הנדסה וטכנולוגיה, המכווין ללימודי טכנולוגיה גבוהה באוניברסיטאות ומכללות. הם מגיעים רק לכשלושה אחוזים מהתלמידים הבדואים, ויעילותם אינה רבה, כלומר אין מדדי הצלחה לבוגרי התוכניות הללו. עוד העלה המחקר כי בין התוכניות השונות אין תיאום וכמעט ואין ממשקים ושיתופי פעולה.

מצב התשתיות בכפרים הבדואים הוא אתגר נוסף 

אחמד מואסי, מנהל תחום החברה הערבית בקרן אדמונד דה רוטשילד אמר לגלובס כי האתגר הוא רב גילאי, כלומר הן בחינוך שמתחיל בגיל הרך, הן בהעצמת תלמידי יסודי ותיכון והן בהכשרות ממוקדות לצעירים וסיוע אישי לסטודנטים כדי למנוע נשירה במהלך הלימודים.

הסיוע הזה מתחיל במובן הפשוט ביותר של קשיי הגעה ללימודים, וכך סיפרה אחת מהמרואיינות למחקר, תושבת כבר לא מוכר, המועסקת כיום בחברת הייטק: "[כדי להגיע למכללה] הייתי צריכה ללכת 40 דקות לתחנה כל יום, בגשם, בשמש... הייתי משאירה את המגפיים עם הבוץ בתחנת האוטובוס, מחליפה לנעליים ונוסעת למכללה... בכפר לא היה חשמל בערב (רק סולארי), בלימודים זה היה קשה כי היה צריך לסיים הכל עד שעה ארבע. הייתי צריכה לפעמים לעבוד מהאוניברסיטה בזמן הלימודים". התשתיות הפיזיות הרעועות, חשמל, תחבורה, אינטרנט בסיסי הן מהגורמים המקשים ביותר על הסטודנט הבדואי.

בעקבות ממצאי המחקר, ממליצים בקרן אדמונד דה רוטשילד להקים מערכת מתכללת אחת בשיטת "קולקטיב אימפקט", שתאגד את כלל השחקנים והפעילות המתרחשת בשטח - ממשלה, מגזר עסקי, מגזר חברתי וגופים רלוונטיים נוספים, תחת קורת גג אחת, זאת במטרה לפתח אסטרטגיה משותפת הכוללת יעדים ומטרות, סנכרון הפעילות ומיקוד כלל המשאבים לטובת השגת המטרה. בקרן מציינים כי קיימים כיום כ-20 מיליון שקל שמושקעים בתחום, אך הם מפוזרים בין הגורמים השונים ללא תיאום וסנכרון ולכן אינם מביאים לתוצאות הרצויות.

"שילוב החברה הבדואית בתעשיית ההייטק הוא צעד חשוב ונחוץ"

בקרן מציינים כי בעבודה נכונה ניתן להגדיל תוך ארבע שנים את מספר המועסקים מהחברה הבדואית בהייטק ל-200 ותוך עשור ל-500. כמו כן, ממליצים במחקר להרחיב מודלים של החברה האזרחית, ליצור שותפות אסטרטגיות בין מוסדות להשכלה גבוהה, משרדי החינוך והכלכלה, אשכולות ורשויות מקומיות, לרתום מעסיקים, קרי חברות ההייטק, להקים רשת עמיתים של הייטקיסטים בדואים שיהפכו לדמויות לחיקוי לנוער ויתנו תמיכה הדדית.

סוגיית התשתיות צריכה גם היא לקבל שימת לב ממשלתית מיוחד, והיא מופיעה במידה זו או אחרת בתוכנית החומש המיועדת החדשה לחברה הבדואית שמקדמת רע"ם, השותפה בקואליציה ורבים מבוחריה הם מהנגב.

מואסי מסכם ואומר: "שילוב החברה הבדואית בתעשיית ההייטק הוא צעד חשוב ונחוץ בדרך לצמצום הפערים ולמימוש הפוטנציאל. כולי תקווה שהמחקר יהווה תשתית לעיצוב מדיניות ע"י מקבלי ההחלטות במטרה להביא לשינוי המצב ולהעלאה משמעותית במספר המשתלבים בתעשיית הייטק. זהו אתגר גדול וחשוב ביותר שייטיב עם האוכלוסייה הבדואית, כמו גם עם אוכלוסיית הנגב והמדינה".

אלי בוך, מנהל הפילנתרופיה בקרן אדמונד דה רוטשילד, מציין כי: "המחקר נועד גם להציב מראה ולשקף את מצב החברה הבדואית וגם לתת המלצות לפעולה. ניתוח הנתונים יתרום למוסדות להגדיר תוצאות מדידות ודרכי פעולה עבור שילוב האוכלוסייה הבדואית בתחום ההייטק ובתעשיות עתירות ידע. השנה האחרונה הציבה לחברה ולאקדמיה הישראלית אתגרים וזו השעה להטמיע את מסקנות החוקרים והמלצותיהם ולהביא את השחקנים השונים לפעול יחד במטרה לאפשר לאוכלוסיות נוספות להצליח בלימודים אקדמיים ולתרגם אותם להשתלבות בתעסוקה הולמת ומניבה".