רשות מטרופולינית לתחבורה היא צו השעה

כדי לפתור את בעיית הגודש, במקום שליטה ריכוזית של המדינה בתחום, על הממשלה לוותר ולהעביר את סמכויותיה לרשויות המקומיות

פקק בנתיבי איילון / צילום: יניב מלמוד
פקק בנתיבי איילון / צילום: יניב מלמוד

החיסונים המבורכים שהוציאו אותנו במידה רבה מהסגרים הבלתי נגמרים, אמנם החזירו אותנו לחיים, כפי ששר הבריאות ורה"מ הקודמים דאגו להזכיר לנו השכם וערב, אבל גם החזירו אותנו לעמידה המייגעת בפקקים האינסופיים שרק הולכים ומתגברים. מכת מדינה של ממש, שלא רק מובילה לבזבוז זמן רב על הכביש, אלא גם מייצרת זיהום סביבתי שפוגע לנו בבריאות, מחריפה את משבר האקלים, גובה מחיר בחיי אדם ועוד ועוד השפעות שליליות המוכרות לכולנו.

הפתרון ידוע ומוכר: תחבורה ציבורית נוחה, נגישה, זמינה וזולה. כדי לצאת מהפקק, המדינה חייבת להחליף את המדיניות שלה, מכזו שמקדשת ומעודדת את הרכב הפרטי, לכזו שמשקיעה ומעודדת תחבורה ציבורית. את זה, עושים באמצעות תיעדוף תקציבי של התחבורה הציבורית באופן שיוביל להגדלת התדירות והזמינות של האוטובוסים והרכבות, חשמול האוטובוסים והפעלתם 24/7, הרחבת השירות שניתן והוספה של תחנות, וסלילה של עוד נתיבים לתחבורה ציבורית כדי להבטיח זמני נסיעה קצרים. בקיצור, הפוך מרוב מה שהמדינה עשתה עד כה.

משרד התחבורה שולט בכל

אך מעבר ליצירת התשתית הכל-כך נדרשת, חייבים גם לדבר על אופן הניהול שלה. אחת הבעיות הגדולות כיום בניהול מערך התחבורה הציבורית בישראל, היא העובדה שהסמכויות מצויות כמעט בלעדית בידי משרד התחבורה. הרשויות המקומיות לא יכולות לקבוע בתחומן נתיבי תחבורה ציבורית, מסלולי נסיעה של אוטובוסים, להוסיף תחנות עצירה ועוד ועוד.

המשמעות בפועל היא שהרשויות המקומיות, אלו שחיות את השטח ומכירות את צרכיו וצרכי התושבים באופן המעמיק ביותר, מוגבלות בסוגיה שמקרינה באופן דרמטי על חיי תושביהן. אם נשווה זאת לתחום התכנון והבנייה, נראה ששם לרשויות ניתנו הסמכויות לדון ולהחליט בנוגע לכל פרויקט בנייה באופן עצמאי, בכפוף כמובן לכך שהתוכנית תואמת את תוכנית המתאר העירונית שאושרה במחוז. כאמור אין הגיוני מזה - לא המדינה צריכה לתכנן את עריה ויישוביה לאחר שהוקמו, אלה העיר או היישוב עצמם.

מסיבה זו, כבר מעל שני עשורים מתקיים שיח ער על הצורך בהקמת רשות מטרופולינית בישראל כדי שהאחריות על התכנון והתפעול של תנועה, כמו גם של התחבורה הציבורית, תעבור לידי הרשויות המקומיות עצמן, תחת קורת גג של רשות מטרופולינית שתתכלל את המערך ברמה האזורית. מכיוון שהתחבורה אינה סטטית, אלא חוצת גבולות ורשויות (הרכבת הקלה, קווי האוטובוס הבין עירוניים, ועוד), הניהול חייב להיעשות באופן מטרופוליני, כאשר רשות שכזו תאפשר הביא לידי ביטוי באופן יעיל ומקיף את הידע, הניסיון והקשר הרציף והשוטף של הרשויות המקומיות עם תושביהן, וכמן כן, תקצר בירוקרטיה ורגולציה מכבידה שקיימת כיום.

באם תוקם רשות שכזו, זו לא תהיה הפעם הראשונה שרשויות מקומיות עם גבולות משותפים משתפות פעולה בנושאים מטרופוליניים. מזה שנים רבות מפעילות מספר רשויות בגוש דן את האיגודן אשר אחראי על מכון הטיהור של שפכי גוש דן, או לחילופין איגוד ערים לדן לתברואה, אשר הוקם לטובת הטיפול בפסולת של כל תושבי האזור. בשני המקרים, ניתן לראות שיתוף פעולה מוצלח של הרשויות, הן ברמת השירות לתושבי המטרופולין אשר השתפר, והן ביצירת פתרונות סביבתיים רחבים ופורצי דרך.

חשיבות חברתית כלכלית

חשוב לציין, כי הקמת רשות מטרופולינית לטיפול בתחבורה היא לא רק החלטה ניהולית נכונה, אלא גם החלטה בעלת השפעה וחשיבות חברתית-כלכלית. תחבורה ציבורית טובה יותר תאפשר לכל אדם להגיע ליעדו באופן מהיר, נגיש וזול, ותוביל בהכרח לצמצום השימוש ברכב פרטי, להקלה בפקקים ולהפחתת זיהום האוויר. לא בכדי בדוח טרכנברג ובדוח ספיבק-יונה שיצאו בעקבות המחאה החברתית, כמו גם בדו"ח מבקר המדינה בנושא תחבורה, ניתנו המלצות חד-משמעיות להקים רשות שכזו, אך לצערנו הממשלה הקודמת וקודמותיה, לא ששו לקדמה. הם העדיפו לבנות עוד מחלפים וכבישים.

אם נבחן את דבריה של שרת התחבורה החדשה, מרב מיכאלי, ניתן להיות אופטימיים. בכניסתה לתפקיד חזרה על מחויבותה לנושא, ובד בבד ציינה כי היא רוצה ליישמו באופן מושכל ואחרי למידה של צרכי האזורים השונים, מצבם, והתשתית הארגונית הקיימת בהם.

אין ספק שעליה לקחת בחשבון את הצרכים השונים של כל מטרופולין ולייצר מבנה ארגוני תואם לכל אחד מהאזורים, וכמי שרק נכנסה לתפקיד מגיעים לה 100 ימי חסד לחקור ולבחון את הסוגיות לעומקן. עם זאת, במדינה שאינה ידועה ביציבות ממשלותיה לאורך זמן, ודאי בשנים האחרונות, הייתי ממליצה לשרה לתרגם כבר במסגרת התקציב וחוק ההסדרים הקרוב, את מחויבותה לנושא. בכך, תבטא נאמנה את תפיסת עולמה כפי שהציגה עם כניסתה לתפקיד, תפיסה שמעידה במידה רבה גם על אומץ, בנכונותה לוותר על הריכוזיות לטובת היעילות. כי במדינה כמו שלנו, כשלוקחים בחשבון את האסון התחבורתי שרק הולך ומחריף, ועם המצב הפוליטי המעורער תמידי, פעמים רבות מה שלא מספיקים היום כבר לא מספיקים בכלל.

הכותבת היא סגנית ראש העיר תל אביב יפו ומחזיקת תיק התחבורה בעיר

צרו איתנו קשר *5988