הקלות למזהמים ועוד שני סעיפים שמסתתרים בחוק ההסדרים ומעוררים דאגה בארגוני הסביבה

ישראל אמנם הגישה לאו"ם תוכנית מעודכנת להפחתת פליטות גזי חממה, אך בפועל חוק ההסדרים מסרס את כוחו של המשרד להגנת הסביבה לפקח על מפעלים • אם החוק יעבור בצורתו הנוכחית, כוחם של התעשיינים יגדל על חשבון הציבור - שגם היום משלם מכיסו ובבריאותו על הזיהום

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג / צילום: דוברות הכנסת
השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג / צילום: דוברות הכנסת

בשישי האחרון סיימה ישראל הליך ארוך ורווי ויכוחים, כשהגישה לאמנת האקלים של האו"ם את תוכניתה העדכנית להפחתת פליטות גזי חממה עד שנת 2050, כפי שעשו רוב המדינות החתומות על הסכם פריז (להוציא את תורכיה ואחדות נוספות).

על היעדים נמתחה לאחרונה ביקורת ערה: בניגוד למדינות אחרות, המתחייבות לאיפוס נטו של הפליטות שלהן בתוך שלושה עשורים, ישראל מתחייבת להפחתה של 85% בלבד, ולא משרטטת מפת דרכים להגעה אל היעד.

התוכנית, שנכון לעת עתה מקובעת בהצהרת ממשלה ולא בחקיקה - איננה מחייבת, אינה כוללת יעדים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ואם לא יקבעו מנגנונים ברורים למדידה ולהפיכת ההצהרות לפעולות - היא תיוותר על הנייר.

אלא שהתוכנית, אותה השיקה הממשלה בחגיגיות, הותירה הרחק מהעין הציבורית מאבק המתנהל כעת מאחורי הקלעים סביב רפורמות בחוק ההסדרים, העלולות להפוך את המשרד להגנת הסביבה לרגולטור מוחלש, שאיננו יכול לפקח כראוי על איכות האוויר שנושמים אזרחי ישראל, או על מפגעים סביבתיים דוגמת זיהומי קרקע ומים.

אילו לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ארגוני סביבה מביעים חשש כי התוכנית להפחתת פליטות או הצהרות סביבתיות של הממשלה, יתגמדו אל מול מציאות שבה המשרד להגנת הסביבה יהפוך פגיע לאינטרסים שונים שאינם קשורים בבריאות הציבור או בהגנת הסביבה, כשמעל ראשו של הציבור יוצב מנגנון השגה רב שלבי וחד-צדדי שייצר פתח לסחר-מכר סביב חובתם של עסקים מזהמים דוגמת תחנות דלק, רפתות ומטמנות פסולת ליישם טכנולוגיות להפחתת זיהומים שונים.

הרפורמות של הפרק

על הפרק, שלוש רפורמות עיקריות: רפורמה ברישוי סביבתי, הקמת רשות רגולציה חדשה שתעמוד מעל כלל משרדי הממשלה וסמכויותיהם ורפורמה ברישוי עסקים שבמסגרתה תוקם ועדת אסדרה שתבחן מתן היתרים של המשרד להגנת הסביבה בעין כלכלית ותוכל לבטל את החלטותיו - גם אם מטרתן לשמור על בריאות הציבור, ומנגנון השגה רב שלבי וללא סימטריה עבור הציבור כפי שקיים כיום בחוק אוויר נקי, על החלטותיו של המשרד, שבו יישבו גורמים דוגמת מנכ"לי משרד האוצר והאנרגיה, להם תעמוד הזכות לבטל החלטות של גורמים מקצועיים במשרד.

המשרד להגנת הסביבה מודר גם מרשות הרגולציה וגם מוועדת האסדרה (יקבל בה מעמד של משקיף). למרות ההתנגדות של השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, נכון לעכשיו אין כל התקדמות בעניין - כאשר משרדי ראש הממשלה והאוצר עומדים על הסעיפים שיש בהם בכדי לפגוע ביכולתו של המשרד להגנת הסביבה להגן על התושבים מפני זיהום אוויר ופגיעה בסביבה.

מדובר ברפורמות שהחלה לקדם למעשה הממשלה הקודמת אך לא צלחה שורת התנגדויות, שכעת הבשילו לכדי טיוטת חוק ההסדרים. העיקרון המארגן של כלל הסעיפים, הוא להציב את השיקולים הכלכליים של החברות עליהן מפקח המשרד להגנת הסביבה, בראש סדר העדיפויות בעת מתן היתרים להפעלת העסק - בהם נקבע עד כמה יכול מפעל או עסק לזהם את הסביבה, ומהן הטכנולוגיות או אמצעי ההפחתה בהם הוא צריך לנקוט כדי לצמצם את הפגיעה בסביבה ובבריאות האדם.

כיום: מנגנון סימטרי שלוקח בחשבון גם את זכות הציבור

כיום, המשרד להגנת הסביבה מגדיר תנאים בהיתר פליטה לאוויר, תוך שיח עם הגוף המפוקח בנוגע להשגותיו, ולאחר מכן שיתוף הציבור בטיוטת ההיתר והטמעת ההערות. מדובר במנגנון סימטרי שנקבע בחוק אוויר נקי, ומאפשר גם לציבור לקחת חלק בהליך שקובע עד כמה יזהמו מפעלים המחויבים בהיתר על פי חוק, בין היתר.

אך כעת, מבקשים בממשלה לספק לגופים המזהמים שלוש ערכאות ערעור עבורם בלבד, לאחר שסיים הציבור לומר את דברו, ומבלי שיוכל לערער על החלטות שייקבעו בין הפוליטיקאים או הפקידים וגופים עסקיים בעלי אינטרס. מעבר לכך, בעת ההשגה רשאי המפעל המזהם להחליט בעצמו האם לשמר את ההיתר הקודם או לקבל עליו את זה עליו הוא משיג, מה שעלול להוות פתח להגברת הזיהום.

הערכאה הראשונה - מנגנון שיוצב מעל הפקידים המקצועיים שמתוקף תפקידם מצויים ברגולציה הסביבתית ובאמצעי הפחתת הזיהום על בורים, שבו ישב עובד הכפוף למנכ"ל המשרד - מינוי פוליטי לו לרוב אין ידע מקצועי בתחום, והוא זמני בתפקיד.

בארגוני הסביבה חוששים כי מדובר בפתח מסוכן שבו דמות שאינה מקצועית ואולי גם פוליטית תהווה צינור להפעלת לחצים של הגופים המזהמים על הפקידות המקצועית.

הערכאה השנייה - מנכ"ל המשרד עצמו והשלישית- נובעת מהגדרה חדשה ברפורמה לחובת התייעצות של המשרד עם גורמים מחוץ למשרד להגנת הסביבה. כמו כן, נקבע מנגנון השגה נוסף ביחס לדרישות רגולטוריות בעלות השפעה כלכלית משמעותית (עלות יישום מעל 30 מיליון שקל בשנה).

הרפורמה השנייה היא ברישוי עסקים - כיום נקבעים התנאים הסביבתיים בחוק רישוי עסקים עבור העסקים המזהמים, שעבר רפורמה אך לפני מספר שנים, ועבוד לפי מנגנון סדור של מפרטים אחידים עבור כל סקטור וסקטור.

עד כה טרם פורסמו המפרטים עבור כל הסקטורים (כ- 180) ואף על פי כן שטרם נבחנה כיאות הרפורמה הקודמת, יוצאת כבר רפורמה חדשה לדרך. על פי הרפורמה החדשה, ניתן לשנות את המפרטים האחידים שפורסמו לאחר עבודה מדוקדקת ומבחן הציבור, משיקולים כלכליים, מה שיאפשר לעסקים מזהמים הזדמנות לבצע מקצה שיפורים.

לפני כשבועיים, ניסו ארגוני הסביבה ובהם שומרי הבית, החברה להגנת הטבע וגרינפיס לפנות למשרדי הממשלה השונים אך לא זכו לכל תגובה. במכתב מפורט המציג את ההסתייגויות הרבות מהרפורמה השנויה במחלוקת, כתבו הארגונים כי "מהלך זה מייצר א-סימטריה לרעת הציבור ולטובת המזהמים ומדירה את הציבור מהליך הנוגע אליו באופן ישיר. אסור לאפשר את הגבלת שיקול הדעת המקצועי של המשרד להגנת הסביבה, שמטרת העל שלה כאמור הינה הגנה על האינטרס הציבורי ולא על אינטרס ממוני".

בארגוני הסביבה מעלים נקודה נוספת: אם עד היום, מתוקף חוק רישוי עסקים, ניתן היה לשלול רישיונו של עסק מזהם לאחר הפרות חוזרות ונשנות או בשל גרימה של זיהום בלתי סביר ומסוכן לציבור, כעת מבקשים משרדיהם של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט לקבוע תנאים כך שהמשרד להגנת הסביבה לא יוכל לשלול רישיונות עסק, אלא להטיל עיצומים בלבד.

מכאן, עולה חשש כי הפרות משמעותיות של תנאי רישיון העסק יוסדרו באמצעות תשלום כספי בלבד, ללא השלכות פליליות וללא סנקציה משמעותית כגון הפסקת פעילות העסק לתקופה זו או אחרת.

לפי ארגוני הסביבה, במצב דברים זה שוב עולה החשש שמא עסקים בעלי משאבים כספיים משמעותיים יוכלו להפר את התנאים המושתים עליהם ללא סנקציה משמעותית ויתרה מכך - לתקצב את עלות הקנסות ולתמחר במחיר המוצרים לציבור, תוך המשך הפעילות המזיקה. כך ינזק הציבור פעמיים - בריאותית וכספית.

רפורמה שנויה במחלוקת ברישוי הסביבתי

גם הרישוי הסביבתי עומד בפני רפורמה שנויה במחלוקת - כיום היתר רעלים מונפק לרוב לשנה אחת בלבד ואילו היתר פליטה לאוויר- לשבע שנים. הכוונה ברפורמה היא לאחד את כלל ההיתרים להיתר אחד אחוד, שיוענק לעשר שנים תמימות. ארגוני הסביבה מודאגים שבסביבה טכנולוגית משתנה, הדבר עלול לאפשר למפעלים מזהמים רישיון זיהום ארוך טווח ובלתי הפיך.

המנגנון השלישי, הוא רשות הרגולציה, מנגנון חדש שמוסיף הליך רגולטורי במטרה להפחית רגולציה. הרשות, מתוקף תפקידה המסתמן, אמורה לפקח על הליכי רגולציה חדשה, ולמסד תשתיות ארוכות טווח לגיבוש רגולציה.

עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, אמר ביום שישי האחרון כי מדובר בניסיון לשינוי סדרי המשטר בישראל, וכי בימים אלה מתכוונת התנועה שהוא עומד בראשה לגשת לבג"צ בעניין.

לדבריו, "בסוף זה תמיד כסף אל מול בריאות הציבור, או כסף מול ערך סביבתי. כשמבינים את הפתולוגיה הזו, מבינים שבריאות הציבור תמיד נמצאת במעלה האחרונה של אנשי העסקים והפוליטיקאים. איפה שיש מפעל ותשתית שמחוברת למשאב טבע, יזנחו את בריאות הציבור והסביבה".

ביניים:

בארגוני הסביבה, יצאו למאבק נגד הרפורמות אותן מקדמת הממשלה, אך עד כה אין כאמור כל התקדמות בנושא, כאשר משרדי האוצר וראש הממשלה, עומדים על התעקשותם.

כ-2000 ישראלים מתים בשנה כתוצאה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר - וזוהי הערכת חסר. אילו הפיקוח והתקינה הסביבתית יהפכו להיות דלים יותר, עולה החשש כי מי שישלמו את מחיר ההקלות הרגולטוריות, הם האזרחים - בבריאותם.

כבר היום, משלמים האזרחים על זיהום האוויר הכבד. לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה, גם הוא כולל הערכות חסר בלבד, זיהום האוויר עולה למשק 31 מיליארד שקל בשנה, וזה ללא עלות כבדה של קרקעות מזוהמות ברחבי הארץ, מרביתן בשל זיהום תעשייתי כבד מאוד שהיכולת לנקותו מוטלת בספק,  והוא חודר אף למי השתייה ומשבית קידוחי מים ששימשו את הישראלים דרך קבע.

בזמן שהתקציב מגיע לישורת האחרונה ללא הסכמות וכאשר ידם של המשרדים החזקים על העליונה נגד המשרד להגנת הסביבה, עולה החשש שינסו המשרדים לכרוך באותה נשימה רפורמות אחרות דוגמת מס פחמן והיטל מס על פלסטיק, ולנסות לציירן כהישג סביבתי, בזמן שדווקא נושא הקשור באופן הדוק לבריאות האזרחים ולסביבה - יסבול מהרעה משמעותית מאוד. פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, סבור שיש בכך מעין "גרינ-ווש" של הממשלה - שמצד אחד מדברת על אקלים, אך מנגד עלולה לפגוע באופן קשה בשכבת ההגנה הבסיסית על אזרחי ישראל, בריאותם וסביבתם.

לדבריו, "מצד אחד הממשלה צועדת צעד קדימה ומציגה חקיקה סביבתית-בריאותית, בדמות מיסוי על כלי פלסטיק חד פעמיים ומשקאות ממותקים, וקידום מס פחמן, ומנגד, אותה הממשלה, צועדת כמה צעדים אחורה ומבקשת לשנות את חוק רישוי עסקים ולקדם רגולציה סביבתית חדשה, שני צעדים שיפגעו בבריאות הציבור ובאיכות הסביבה.

"הטלת מס במנגנון המזהם משלם על רכישת כלי חד"פ היא צעד מבורך, אם כי ניתן היה בכלל להוציא אותם מהחוק, כמו שעשו מדינות שונות. גם מס פחמן הוא צעד בכיוון הנכון, אם כי כדי שיהיה אפקטיבי הוא חייב להיות גבוה מספיק. אבל העמדת שיקולים כלכליים לפני שיקולים סביבתיים ברגולציה מול מפעלי תעשייה, והפקעת סמכויות המשרד להגנת הסביבה ברישוי עסקים קטנים ובינוניים, הם צעדים שיובילו להקלה בדרישות להגנות סביבתיות וכיוצא בכך לזיהום של האוויר, הקרקע ומקורות המים. תקציב שכזה יהיה תקציב בלתי סביבתי בעליל, והצעדים הסביבתיים הקטנים שיכללו בו יהיו בחזקת גרין ווש".

יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ומי שיזם את משלוח המכתב, אמר: "האוצר מתגלה שוב כמי שמסתכל דרך החור בגרוש, אבל הפעם מדובר בגרוש של המזהמים ולא של הציבור. שוב אנו רואים ניסיון להפוך את חוק ההסדרים למסלול עוקף ומשבית רגולציה סביבתית, לטובת התעשיינים, תוך השאת רווחיהם ופגיעה בבריאות הציבור והסביבה.

"שוב אנו עדים לכך ששיקולים כלכליים גוברים על שיקולי שימור החיים והבריאות. שוב משרד האוצר מפתה משרד ממשלתי אחר, הגנת הסביבה במקרה זה, בתקנים ותקציבים, כדי לקבל הסכמתו להעברת רפורמה ששיקוליה הם כלכליים-עסקיים גרידא ולטובת מעטים.

"קידום שינויים רגולטוריים-סביבתיים אלו במסגרת חוק ההסדרים או בדרך אחרת, הוא מעילה באמון הציבור והעברת רסן השלטון מהממשלה לתעשיינים, הלכה למעשה. אך אירוני הוא כי מהלך שנרקם לצורך היחלצות ממשבר מגפת הקורונה, עלול להמיט פגיעה בריאותית על הציבור. אנו מבקשים ממקבלי ההחלטות לקיים איתנו פגישה דחופה בנושא זה, טרם הבאת הצעות המחליטים הרלוונטיות להחלטת ממשלת ישראל וטרם העברת חוק ההסדרים בכנסת ישראל".

ממשרד האוצר וממשרד ראש הממשלה לא התקבלה תגובה לדברים.

צרו איתנו קשר *5988