ב-4 באוגוסט 2020, פיצוץ אדיר בנמל ביירות שיטח כל מה שמסביבו. 218 אנשים נהרגו, מעל 7,500 נפצעו ו-300,000 בתים נפגעו או נהרסו. שבוע לאחר מכן, הממשלה בלבנון התפטרה וארץ הארזים נכנסה למשבר פוליטי חריף עוד יותר מזה שהיא הייתה בו.
בכתבה מלפני חודש בלבד פירטתי את הסיבות למשבר, כפי שאלו השתקפו בדוחות הארגונים הכלכליים הבינלאומיים: גיוס חוב המוני לפרויקטים ציבוריים לא יעילים במקרה הטוב ומושחתים במקרה הרע הוביל את לבנון לפשוט רגל ב-2019 ולהכריז שלא תוכל להחזיר את חובותיה.
משעה שלא יכלה להחזיר חובות, המקור העיקרי שלה לגיוס דולרים מחו"ל נסתם, והמחסור הצפוי בדולרים הוביל לאובדן אמון נרחב בלירה הלבנונית: מחיר הדולר ביחס ללירה לכאורה מפוקח על ידי ממשלת לבנון, אך מחיר הדולר בשוק השחור זינק: מ-1,500 לדולר בשער הרשמי ל-14,000 לדולר לפני חודש, ומעל 21,000 לדולר היום. הבנקים לא יכלו להמיר את הלירות לדולרים במחירים הרשמיים, ו"ריצה אל הבנקים" הובילה לקריסה של מערכת הבנקאות בלבנון ודחיקת אנשים מחשבונות הבנק שלהם.
סבסוד המוצרים הבסיסיים בלבנון הוביל לביקוש-יתר, והאינפלציה הדוהרת ביחס לדולר מנעה יבוא שהיה יכול לפצות על כך. התוצאה: מחסורים של ממש בכל המוצרים הבסיסיים. החל מדלק, שנגמר סופית בחודש האחרון והוביל לקרבות עם נשק חם על השאריות משל היינו בסרט "מקס הזועם", ועד מזון ותרופות.
בתי חולים בלבנון עוצרים ניתוחים כי אין מספיק חומר מרדים, ולבנונים בחו"ל מעמיסים את המזוודות שלהם בתרופות בסיסיות כמו אספירין ומשאפי אסתמה שמשפחותיהם בלבנון לא מצליחות להשיג. חברת החשמל של לבנון (מוסד מושחת ובעייתי בפני עצמו) חסרת יכולת לספק את הביקוש לחשמל, ולבנונים סובלים מחום הקיץ בלי יכולת להדליק מזגן, או אפילו מנורה בלילה.
שיעור האבטלה בלבנון זינק ל-40%, ורבים חוששים שלא יצליחו להשיג מספיק מזון להם ולמשפחתם. הבנק העולמי כבר הגדיר את המשבר הכלכלי בלבנון בתור "השלישי בחומרתו בכל ההיסטוריה" וחוזה שייקח לה בין 12 ל-19 שנים להתאושש ממנו. זה, כמובן, אם ההתאוששות תוכל להתחיל בקרוב. מובן שישנן השפעות אזוריות וגיאו-פוליטיות רבות על המצב, אך כעת נראה שגם אם אלו יעלמו - לבנון נמצאת בסחרור כלכלי שיהיה לה קשה לצאת ממנו.
אין דלק, אז מחירי החמורים מטפסים
המצב הכלכלי הביא לכמה סיטואציות ביזאריות במיוחד, כמו עלייה במחירי החמורים עקב המחסור בדלק לרכבים, וסיורים בשמי לבנון במסוק צבאי לכל מי שמסוגל להביא מאיפשהו דולרים. אך למרות הקריסה הכלכלית, המבנה העדתי המורכב של לבנון ממשיך להכשיל הקמת ממשלת חירום.
משפחות קורבנות הפיצוץ בנמל התכנסו השבוע למחאה אדירה יחד עם תומכיהן, אך נראה שאפילו המחאה הכאובה ביותר אינה מסוגלת להזיז את הקיבעון של המערכת הפוליטית בלבנון, המושלת בכיפה מאז סיום מלחמת האזרחים לפני כ-30 שנה.
כעת, הסיטואציה מסלימה עוד יותר: חיסולים הדדיים בין סונים לשיעים פוערים מחדש את השסע האתני במדינה, ובקונטקסט הזה אפשר גם להבין את ירי הרקטות מדרום לבנון לגליל העליון: מדובר או בניסיון למשוך תשומת לב מהמצב המידרדר במהירות, או בחוסר יכולת טוטאלי גם של החיזבאללה השולטים בדרום לבנון למנוע מהפלגים הפלסטיניים לעשות כל העולה על רוחם. צה"ל ענה בירי תותחים שיצר מספר שריפות, ובהפגזה האווירית הראשונה בלבנון מאז 2014. אך גם התגובה הישראלית מוגבלת, אולי כדי לא לתת לחיזבאללה את הפרס של משיכת תשומת הלב לישראל במקום לבעיות הפנימיות שלהם.
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הציע חבילת סיוע בסך מעל 100 מיליון דולר ללבנון, ומדינות רבות שולחות כסף ומוצרים בסיסיים לצבא הלבנוני כדי למנוע ממנו מלקרוס - דבר שעלול לדרדר את לבנון למלחמת אזרחים שלישית.
ללא ממשלת רפורמות חזקה שתשבור מהיסוד את השיטה הכלכלית הרקובה בלבנון, תפתח אותה ליבוא חופשי, תעצור את סבסוד המוצרים ותאפשר לסקטורים היצרניים בלבנון לייצא את מרכולתם - קשה להאמין שהמשבר יסתיים בקרוב. זה ידרוש לשים את כל המחלוקות הפוליטיות והאתניות בצד, וכרגע זה נראה בלתי אפשרי. אלא שהאפשרות האחרת, של המשך הסחרור כלפי מטה ברמה הכלכלית והפוליטית - גרועה הרבה יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
