סגר רביעי לא ישים ויפגע בצעירים - הגיעה העת לחסן את הילדים

סגרים וסגירת בתי ספר גורמים נזקים נפשיים וחברתיים קשים לילדים. הדיווחים על דיכאון, הפרעות אכילה, ניסיונות אבדניים, וכן אלימות כלפי ילדים במקביל לסגרים הינם חמורים ומשכנעים לא פחות מאשר הנתונים על יעילותם של סגרים בבלימת המגפה. הילדים נפגעים גם בעקיפין, שכן הנזקים הכלכליים, חברתיים ונפשיים הנגרמים להורים, מחלחלים אל הילדים.

גם המקפידים האדוקים ביותר על כללי ההרחקה החברתית, הינם בסופו של דבר בני אדם. ובני אדם הם יצורים חברתיים. לא מעשי לצפות מאנשים שיצמדו לכל ההנחיות וההגבלות ככתבם וכלשונם ולאורך זמן כה ממושך. הציבור מתמרד נגד ההנחיות. החרדים אינם מוותרים על הלוויות המוניות, החילונים אינם מוותרים על חופשות בחו"ל, המפגינים אינם מוותרים על חופש המחאה. החרדים לא מוותרים על תלמודי התורה וקהילת הלהט"ב אינה מוותרת על מצעדים המוניים. אף אחד אינו מוותר. לכל אחד נימוקים משכנעים מדוע הפעילות שלו הינה גם חשובה ובטוחה.

סגר מוחלט יעצור את ההתפשטות ללא ספק. אך הוא בלתי חוקתי ובלתי מעשי בשלב זה. אין לנו כל מחקר מסודר המצביע על ממדי הסגר הלא מוחלט אך נסבל שאולי עשוי לסייע. והדברים אמורים לא רק בנוגע לסגר אלא בנוגע לכלל כללי ההרחקה.

קבוצת נתונים שניה נוגעת לבטיחותם של חיסוני הקורונה, וחיסונים בכלל. ככל הנראה, אין עוד תרופה או חיסון או מוצר שניתנו למאות מיליוני אנשים תחת מעקב כה קפדני אחר תופעות לוואי אפשריות. לתמיהות ולחששות בנוגע לבטיחות אין סוף. ראוי להתמודד עמם מתוך הקשרים מעשיים ויום יומיים. למשל, "תוספי תזונה" ושאר טפולים משלימים ואלטרנטיביים. למרות שמחקרים רבים הראו כי תוספי ויטמינים, נוגדי חימצון ושאר תוספים מגבירים סיכון למחלות לב וסרטן, חלקים גדולים מהאוכלוסייה נוטל תוספים תזונה אלו במטרה למנוע מחלות.

במיוחד חשוב לציין כי הפצת החשש מפני חיסונים וחיסוני הקורונה קשור בהפצה ושיווק של תוספי תזונה ומוצרי "בריאות" דומים שאין להם כל ערך בריאותי, וכאמור, חלקם הוכחו כמזיקים ביותר. אנו במצב אבסורדי, בו אמצעי הבלימה של המגפה פוגעים קשות בילדים, וזאת מבלי שהם מבוססי ראיות כנדרש, בעוד שמחשש לבטיחות הילדים, משרד הבריאות נמנע מלתת לילדים את האמצעי הבדוק ביותר עד היום נגד המגפה - החיסונים. הדברים אמורים גם על פי הדיווחים של מסתייגי החיסונים עצמם. אוסף תופעות הלוואי שהם עצמם מתעדים, הינו נמוך וקל ביחס לגודל האוכלוסייה המתחסנת, וזאת עוד טרם נבדקו אמיתותם של הנתונים. הדיווחים הללו, גם אם נכונים, הינם קלים מהנזק הנפשי והחברתי שהסגרים גורמים לילדים.

מחלות רבות הודברו או כמעט הוכחדו באמצעות חיסונים - אבעבועות שחורות, שיתוק ילדים, חצבת, חזרת, אדמת, הפטיטיס, דלקת קרום המח, ועוד. אין מחלה המדביקה ילדים ואשר הודברה מבלי לחסן את הילדים. על כן, על פי ניסיון העבר, אמורים היינו לצפות לכישלון של מבצע החיסונים שאינו כולל חיסון ילדים. ככל שנצפות הקלות בהרחקה החברתית, כן גדל הסיכון שילדים יפיצו את הנגיף. גם אם הם מדבקים הרבה פחות ממבוגרים, הרי שנוכחותם בכל מקום - בתי ספר, חוגים, בני משפחה, ואירועים, תביא בסופו שלד בר להתלקחות בכל מקום.

רוב התרופות הניתנות לילדים לא נוסו על ילדים באפן מבוקר. ארגון הבריאות העולמי ורשות התרופות הפדרלית בארה"ב מנסים לתקן מצב זה. אך עלינו להכיר בכך שהדרישה לביצוע ניסויים קליניים מקיפים על ילדים טרם אישורו של חיסון הקורונה הינה חריגה מהפרקטיקה הקיימת, גם בנסיבות שאינם של מגפה.

לאור כל זאת, לעניות דעתי יש למהר ולחסן את הילדים, ובאפן הדרגתי, היינו בתחילה גיל 11 ולאחר כמה שבועות, ובהעדר בעיות בריאותיות, לרדת בשכבת הגיל וכן הלאה. חובתנו המוסרית לתת לילדים את האפשרות להגן על עצמם מפני ההשלכות של המגפה הפוגעת בהם בעקיפין, בעיקר באמצעות ההרחקות החברתיות.

היות ובצבור מתבשלת מוכנות לסגר רביעי (!) שיש ספק רב ביעילותו, אך אין ספק בנזקיו, נראה לי לנכון לאפשר ולהמליץ על חיסון ילדים תיכף ומייד. מי שאינו רוצה להתחסן (או לחסן את ילדיו), יתכבד ויסתגר בביתו (למעט מניעות על רקע רפואי), וילמד מרחוק (אם ניתן לקרוא לזה למידה, ודאי לא חינוך). ממילא זה היה גורלו וגורלנו שלש פעמים. אך המתחסנים צריכים להיות חופשיים מסגרים והרחקות רבות, ודאי מאלו הפוגעים בילדים.

יש לומר במפורש כי הדת המסוכנת ביותר כיום הינה דת מסתייגי החיסונים, אשר אינם מוכנים לוותר על הטאבו הטבעונים וחששות רחוקים למען בריאות הצבור. גם אם לשיטתם צודקים הם, איש אינו מצפה מהם לוויתור על אורחות חיים, אלא להתפשר על שתי זריקות בלבד, למען תפיסת הבטיחות של הרוב המכריע של האוכלוסייה. מי שחושף מבוגרים וילדים ל"טפולים" שכלל לא נוסו וכאלה שהוכחו שמזיקים ביותר (הומאופתיה, תוספי ויטמינים), יכול למחול על קנאותו או חששנותו ולקבל שתי זריקות.

הדורסנות של תומכי החיסונים גם היא אינה במקום. דוגמה שכיחה היא מעבידים הכופים חיסונים על עובדים ללא כל היוועצות באמצעות הרפואה התעסוקתית וללא כל התחשבות במצבים רפואיים מיוחדים. חשוב גם לציין גם, כי מסתייגי החיסונים רשאים ואף חייבים להציג את טיעוניהם ולהביע את מחשבותיהם, ממש כפי שכולנו מצייתים להנחיות הבטיחות בטיסה מבלי שהדבר מונע מאתנו להביע דעות ביקורתיות ולפעול לשינויים.

עלינו להפגין ענווה בפני הבלתי מובן והבלתי ידוע. גם למומחים ואשפי המודלים המתמטיים. החיסונים אינם מושלמים. ודאי לא אמצעי ההרחקה האחרים. אך הם הטובים ביותר שיש והבטוחים ביותר שיש. לכן, מוטלת עלינו החובה להפגין אחריות מעשית ולפעול להגן על הילדים על פי המידע הטוב ביותר המונח לפנינו, ולא רק על פי חששות.

הכותב הוא מומחה לרפואה פנימית, מנהל שותף במיזם לביו-אתיקה ולמשפט בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב