עם הפנים לחו"ל: מה גורם לקרנות הביומד הישראליות להשקיע דווקא מעבר לים

עד לפני כמה שנים, המסלול של הון הסיכון בתעשיית הביומד הישראלית היה ברור: הקרנות הישראליות מגייסות את ההון שלהן בעיקר ממוסדיים "כבדים" או מגופים שאינם מתמחים בביומד בחו"ל, ומעט ממוסדיים ישראליים, הכסף זורם לחברות הישראליות, והחברות הללו מחזירות את ההשקעה בעיקר כשהן נמכרות לחברות בינלאומיות. זה היה המסלול של כניסת כסף זר לישראל.

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר את התמונה מתהפכת. קרנות ישראליות שמגייסות יותר ויותר הן ממוסדיים ישראליים משקיעות דווקא בחברות לא-ישראליות. אף שהקרנות הללו מוגדרות קרנות להשקעה בישראל או בחברות עם זיקה ישראלית, בהדרגה הן מתחילות לבצע גם השקעות בחברות זרות עם זיקה ישראלית חלקית - לדוגמה המייסד או המנכ"ל הוא ישראלי שגר בחו"ל - או אפילו בחברות ללא זיקה ישראלית כלל. כך ההון יוצא מישראל לעולם. אם ההשקעות מצליחות, הוא אמור לחזור לישראל, כך שלא מדובר כאן בסיפור על קיפוח הכלכלה הישראלית. ובכל זאת הוא מעלה שאלות על התפתחות תעשיית הביומד כאן.

מדוע מחפשות הקרנות הישראליות השקעות בחו"ל יותר מבעבר? האם זה משום שהחברות המקומיות לא טובות מספיק? ומי בכל זאת יממן את מאות חברות הביומד שקמות כאן בכל שנה?

  

"ייקח זמן לגדל את הישראליות"

נראה שהקרן המובילה את מגמת הפנייה החוצה היא אקסלמד של אורי גייגר - חברת השקעות שמקום מושבה בארה"ב, אך היא מגייסת הון גם מגורמים ישראליים. היא רוכשת בעיקר עסקים אמריקאיים ו"מלבישה" עליהם טכנולוגיות חדשניות, לעתים ישראליות. נדירים המקרים שבהם הקרן בונה חברות מכשור רפואי בישראל. הוא גיבש את המודל הזה לאחר שנתקל בקושי להשקיע בתחום המכשור הרפואי במתכונת הרגילה. מאז הפכה הקרן למשקיעה חזקה בחברות מכשור רפואי בגודל בינוני בארה"ב.

"בשוק הישראלי אין מספיק הזדמנויות טובות בתחום המכשור הרפואי, ובארה"ב יש המון", הוא אומר לגלובס. "לחברות הישראליות מאוד קשה לבנות צוות מכירות בלי מנכ"ל או סמנכ"ל מכירות אמריקאי חזק, וקשה מאוד להביא גורם כזה לחברה ישראלית, שהוא באמת גורם מוביל.

"מבחינת הקרנות הישראליות שהצליחו בעבר ולכן גם גייסו הון משמעותי, רוב ההזדמנויות שיש כרגע בארץ הן קטנות. אפשר לגדל את החברות, ולכל הקרנות יש גם פעילות כזו, אבל זה ייקח זמן ומאמץ רב ורמת האי-ודאות גבוהה. בינתיים צריך להשתמש בהון הקיים. התוצאה היא שאנחנו רואים אפילו את השותפים בקרנות הגדולות מבלים יותר ויותר זמן מחוץ לישראל, ואפילו עוברים לגור בחו"ל". גייגר עצמו עשה את זה.

"הישראליות מרוויחות מהפנייה לחו"ל"

אילו הזדמנויות זמינות לקרנות הישראליות בחו"ל?
"הן מצטרפות לרוב לסבבי השקעה של קרנות שנחשבות למומחיות יותר בשוק המקומי, בתור ‘כסף נוסף’, כמו הכסף הסיני. המשקיעים בחו"ל שמחים לקבל עוד כסף, שלא מעט ממנו מגיע היום מגורמים מוסדיים בישראל.

"במקביל, אם כבר קמה חברה טובה בישראל, בעיקר בתחום הבריאות הדיגיטלית, שרוצה לגייס סבב גדול, היא תחפש בדרך כלל קרנות מובילות בעולם שיובילו אותו. הרי כחברה ישראלית יש לה מגבלה הנובעת מהמרחק שלה מהשוק, וכמה שיותר גורמים שנמצאים בפנים שעובדים בשבילה - מה טוב. זה גם נותן לה גושפנקה של חברה שרלוונטית לזירה הבינלאומית.

"יצא לי לראות חברות טובות, מחוזרות, שוויתרו לגמרי על השקעה מקרנות שמוגדרות ישראליות, כדי להכניס כמה שיותר משקיעים בינלאומיים. זה נכון בעיקר בתחום הבריאות הדיגיטלית, שם זורם כסף בשפע ממגוון סוגים של קרנות".

קרן aMoon, המנהלת כיום יותר מ-1.3 מיליארד דולר, השתתפה בכמה סבבי השקעה גדולים של חברות תרופות באירופה ובארה"ב, וכבר רשמה עסקאות המשך גדולות והנפקות בחלק מהן. לדוגמה, חברת Seer, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 1.8 מיליארד דולר, וחברת סופיה השוויצרית שנסחרת לפי שווי של 1.15 מיליארד דולר.

לדברי תומר ברקוביץ’, שותף בקרן, "חברה ישראלית שמגייסת מ-aMoon יכולה להרוויח מכך שאנחנו קרן שמשקיעה בחו"ל, כי זה מחזק את ההיכרות שלנו עם הצד השני של האוקיינוס. הקורונה הפכה את העולם לקצת יותר שטוח".

בניגוד לגייגר, הטוען שרוב הקרנות הישראליות מצטרפות למשקיעים מומחים, ברקוביץ’ אומר שהקרן מובילה לעתים גיוסים בחו"ל כגורם המומחה. "לפעמים אנחנו מובילים את ההשקעה ואיתנו קרנות שאינן מומחות בתחום. ומבחינת החברות, בעיקר בתחום הבריאות הדיגיטלית, הקשר לגורמים ששולטים במידע רפואי כמו קופות החולים ובתי החולים בישראל, הוא גם עניין שאי אפשר לזלזל בו".

ברקוביץ’ מדגיש: "אנחנו לא מזניחים בינתיים את ישראל. רק לאחרונה השקענו בחברת KHAR הישראלית (הפועלת בתחום האימונותרפיה - ג"ו), ולפני כן בחברת התרופות לסרטן איילה פארמה. ויש קרנות נוספות שמצליחות מאוד עם הפעילות שלהן בישראל. אלא שאם כבר פיתחנו מומחיות בתחום מסוים ורשת קשרים גלובלית, אנחנו וקרנות נוספות, מדוע לא לנצל את זה גם במקומות אחרים?"

ומה עם אותן חברות שיושבות בחממות ובחברות המסחור ורואות את הכסף יוצא החוצה?
"מדובר בלוחות זמנים אחרים לגמרי. בחברה כמו Seer החזרנו את ההשקעה בתוך שנה. בחברות האחרות אנחנו משקיעים מעט ומחכים שיצמחו. אנחנו לא משאירים אבן לא הפוכה כדי לחפש פה חברה ישראלית".

מחפשים חברה בשלה שתהפוך לגלובלית

גם כלל ביוטכנולוגיה, הנסחרת בבורסה בתל אביב, משקיעה כיום בעיקר בחו"ל. בימים אלה היא מקימה חברת SPAC הנסחרת בנאסד"ק, שמטרתה להשקיע בחברה אחת ישראלית שתצדיק שווי של כמיליארד דולר, אבל ההשקעות האחרונות של כלל היו בחברות תרופות אמריקאיות.

"אנחנו פחות פעילים כרגע בישראל בגלל סכומי הכסף הגדולים הדרושים להשקעה בחברות בתחום שלנו, תחום התרופות", אומר עופר גונן, מנכ"ל כלל ביוטכנולוגיה. "אם פעם, בהשקעה של 3-5 מיליון דולר, אפשר היה להעלות ערך לחברה, היום דרושים כמה עשרות מיליוני דולרים לשם כך.

"האנשים הטובים, מנכ"לים ומדענים, יבואו רק לחברות ממומנות היטב, וכדי לממן חברה היטב דרושים שותפים חזקים. אותם אנחנו מוצאים בארה"ב. מה לעשות, הם מעדיפים להשקיע בחברות שקרובות אליהם. אז אנחנו מתמקדים בחברות עם אוריינטציה ישראלית".

לדברי גונן, "את ה-SPAC אנחנו מקימים כדי להיות שחקן משמעותי גם בישראל. כך אנחנו מגייסים כסף בנאסד"ק, ואנחנו יכולים לבחור חברה על פי שיקול דעתנו, להשקיע בה 100 מיליון דולר, סכום שיאפשר לחברה להגיע ליעדים שאפתניים ללא חשש מדילול לאורך הדרך, ולהפוך לחברה גלובלית אמיתית. אני מעריך שיש 10-15 חברות ישראליות שבשלות למהלך כזה".

ב-SPAC שמקימה כלל שותפים גם קרן IBF, אחת מקרנות הביומד הישראליות שדבקות בהשקעה בחברות ישראליות, וגם חברת CBG של המיליארדר הבריטי וינסנט צ’ינגוויז.

"באירופה יש הרבה הזדמנויות"

קרן פרגרין, המוכרת בזכות מעורבותה בחברות בולטות שצמחו בחממה הטכנולוגית אינסנטיב, שבה הקרן שותפה עם רשות החדשנות, גייסה בעקבות ההצלחה של השקעותיה הראשונות קרן גדולה יותר מבעבר, וכעת גם היא מתחילה להשקיע בחו"ל במקביל להשקעותיה בישראל. בין החברות שצמחו בחממה והצליחו אפשר למצוא את ממיק, הפועלת בתחום הרובוטיקה לניתוחים ומוזגה לשלד בורסאי לפי שווי של מיליארד דולר, ואת חברת אלף פארם המובילה בתחום הבשר המשובט.

אייל ליפשיץ, שותף בקרן, מבחין בין השקעות בתחום הפארמה לבין השקעות במכשור רפואי. "בתחום הפארמה, חלק גדול מהפיתוח ומהייצור ממילא נעשים בקבלנות משנה. לכן אם יש לי התמחות בהערכה של חברת פארמה, אני יכול להסתכל באותה צורה על חברה ישראלית ועל חברה אירופית.

"המפתח להצלחה בהשקעה בחברות ביומד הוא להיות קרוב להזדמנויות המעניינות ומקושר למשקיעים שייתנו לך להיכנס. אי-אפשר היום להיכנס להשקעה בחברת פארמה בינלאומית אם המשקיעים האחרים לא שמעו עליך. בחברות האלה צריך גם המון כסף כדי לתמוך בסבבי ההמשך אחרי ההשקעה הראשונה. לכן קרנות שיש להן כסף וקשרים בינלאומיים יכולות להצליח בתחום הזה, ולא משנה מהיכן הן מגיעות.

"באירופה יש המון הזדמנויות, כי יש שם אוניברסיטאות טובות ומסורת של פיתוח תרופות, אבל אין שם אקוסיסטם של הקמה והשקעה בסטארט-אפים, ואז הכסף והניסיון מישראל יכולים לעזור.

"לעומת זאת, בתחום המכשור הרפואי יש בישראל חברות מצוינות עם ניסיון ויכולות, אולי החברות הכי טובות בעולם בתחום. מדוע ויתרו חלק מהקרנות בארץ על השקעה בתחום הזה בשנים האחרונות? כי בתחומי הפארמה והבריאות הדיגיטלית הדרך התקצרה".

ליפשיץ טוען היום שחברות מכשור רפואי הן "הזדמנות לקרן המנוסה בתחום הזה, שצריך בו ידע וקשרים מאוד ספציפיים ולא כמויות כסף עצומות כמו בפארמה. פתאום המצב התהפך, ואנחנו רואים תשואה דווקא על חברות בתחום המכשור הרפואי".

מה דעתך על הטענה שלחברות מכשור רפואי ישראליות קשה לבנות מערך מכירות?
"זה היה נכון עד לא מזמן, אבל היום נוצר כבר קאדר חדש של מנהלים שהחברות שלהם נמכרו והם עברו לעבוד בתאגיד שרכש אותם, וחלקם ממש עשו חיל ועכשיו הם חוזרים. הם בעלי ניסיון ומובילים את החברות שהם מנהלים להצלחות".