החברה הערבית | טור סופ"ש

החברה הערבית תלויה במנהיגיה. גם ביקור היסטורי של ראש הממשלה לא ישנה זאת

מתחילת המגפה, גורמים פוליטיים ורפואיים בחברה הערבית מאשימים את ממשלת ישראל בכישלון הסברתי במאבק בקורונה, אך השבוע ראינו כי גם למבקרים המחמירים אחריות על הכשלון • וכמה מילים על הביקור הראשון מזה 40 שנה של ראש ממשלה ביישוב טייבה

ראש הממשלה נפתלי בנט בביקור בטייבה / צילום: קובי גדעון-לע''מ
ראש הממשלה נפתלי בנט בביקור בטייבה / צילום: קובי גדעון-לע''מ

לא פעם האשימו גורמים רפואיים ופוליטיים בחברה הערבית את הממשלה, ומשרד הבריאות בפרט, בכישלון ההסברתי במאבק בקורונה. אך השבוע היה ניתן לראות בבירור שאותם גורמים ביקורתיים היו לא פחות שותפים לאותו כישלון, כשגורמים במשרד הבריאות מעידים על חוסר יוזמה ושיתוף פעולה מצד חברי הכנסת הערבים.

הטענה לא מפתיעה במיוחד, כשבודקים את דפיהם של נבחרי הציבור מהחברה הערבית ברשתות החברתיות שמגיעים לקהלים רחבים בחברה הערבית - אין כמעט זכר לנגיף הקורונה המשתולל, להנחיות משרד הבריאות או לחיסונים. רק השבוע, באיחור לא חינני, רע"ם יצאה בקמפיין לעידוד התחסנות עם הכותרת: "מאמינים באלוהים והולכים להתחסן". ברע"ם חושבים שההסברה של משרד הבריאות לא פונה מספיק למה שהם מכנים "הקהל השמרני" בקרב הציבור הערבי, אלו ששותפים למחשבה ש"כולו מן אללה" (הכל מאלוהים).

זה תמוה, כיוון שחברי הכנסת הערבים הם דווקא אלו שהובילו את המאבק בסבבים הקודמים של המגפה. כך למשל ח"כ אחמד טיבי שהתלווה למנכ"ל מד"א אלי בין וסייר במרכזי החיסונים והבדיקות, רשם לעצמו וגם לרשימה משותפת הישג מרשים באחוז ההתחסנות בחברה הערבית. זאת לצד צוותי "מגן ישראל", שגם אז בהובלת פרויקטור הקורונה בחברה הערבית, איימן סיף, קיבלו משאבים וגיבוי למהלכים. גיבוי שהם לא מקבלים היום.

חוסר התגייסות של ההנהגה המקומית

לצד זה, ניכר גם חוסר ההתגייסות של ההנהגה המקומית בחברה הערבית. ראשי הרשויות הם הגורם המשפיע ביותר לעניין זה, אפילו יותר מחברי הכנסת, בגלל המעורבות היומיומית שלהם בחיי הציבור הערבי ובהיכרות עם האנשים בשטח.

ובכן, הם וגם הם מצאו לעצמם את הסיבה האופנתית אותה מדבררים בכלי התקשורת: "כישלון בהסברה". הנה כך, השר הערבי היחיד בממשלה, עיסאווי פריג׳, אמר בראיון לרדיו נאס השבוע שהכישלון ההסברתי של משרד הבריאות מוביל לתקלות ולא מעודד את האזרחים הערבים להתחסן. זה הגיע שעות אחרי ביקורו עם ראש הממשלה, נפתלי בנט, בעיר טייבה. הביקור הראשון של ראש ממשלה בישראל בעיר מזה 40 שנה.

עוד מילה על הביקור הזה. אף חבר כנסת ערבי לא נכח בו. לא מהאופוזיציה ולא מהקואליציה. חברי המשותפת שלא הוזמנו על ידי משרד ראש הממשלה כמובן לא הגיעו, אך חברי הקואליציה ונציגי החברה הערבית בה (רע"ם) פשוט לא דאגו לשלוח נציגים. אולי לא אהבו את הרעיון שבנט יפנה ישירות לציבור הערבי, בלי תיווך שלהם. או פשוט במילים אחרות: פוליטיקה.

מבחן כוונות לנבחרי הציבור הערבים

בכל אופן, בנט באותו ביקור פתח דף חדש עם החברה הערבית. זה לא אותו בנט שהציבור הערבי הכיר, בטח שלא בנט מעודד ההתנחלויות שהתבטא בעבר ללא היסוס נגד הרג ערבים פלסטינים במלחמות ומבצעים צבאיים בעזה ובגדה המערבית. הוא בא במסר מאחד וברור של ראש ממשלה שפונה לאזרחי המדינה כאחד.

הוא הגדיל לעשות ופנה לאנשי דת וגורמי רפואה לשלב ידיים כדי להעלות את שיעורי ההתחסנות. בעיקר, הוא עושה צעד שני חשוב לקראת הציבור הערבי לאחר הקמת הקואליציה עם רע"ם, כשהוא פונה לכלל הציבור בחברה הערבית ללא הבדל, ולא רק אלו שמוכנים לחתום על קווי היסוד של הממשלה שלו. אין ספק שזה לא אותו בנט.

הביקור הזה ושל שרים אחרים, לצד מאמצי ההסברה של משרד הבריאות מותירים את נבחרי הציבור הערבים בפני מבחן כוונות אמיתי. האם יקחו את המושכות לידיים, לאור המצב המחמיר, כדי להוציא מאות אלפים שלא התחסנו למרכזי החיסונים? האם יפשילו שרוולים ויצאו לשטח כמו בגלים קודמים כדי להשתתף בהערכות מצב בערים עם אחוז תחלואה גבוה? התשובה המצערת כנראה תהיה שלא.

הפגרה בכנסת, היציבות היחסית של הממשלה, הרגיעה בזירה הפוליטית, כל אלו לא מספקים את המוטיבציה הפוליטית לחברי המשותפת ורע"ם להתחרות על בריאות הציבור שלהם. אז לא, הכישלון הוא לא רק בהסברה.