זו נבלה וזו טריפה - על פרשות ההטרדה המינית בתנובה

החשדות לכאורה להטרדות מיניות שנחשפו לאחרונה בחברת תנובה הן בדיוק הסיבות שבגללן נחקק בשנת 1996 החוק למניעת הטרדה מינית בישראל. מצד אחד ניצבים גברים בעלי כוח ושררה - יו"ר תנובה חיים גבריאלי ובכיר נוסף - ומהצד השני נשים שפגיעותן נובעת מעצם זה שהן נמצאות תחת מרות אותם גברים. החשש שאותו ביקש למגר החוק הוא שבסיטואציה מעין זו הנשים לא יכולות באמת להתנגד ולא לשתף פעולה מינית, אחרת מקומן בעבודה ייפגע.

לכן קשה להבין את תגובת החברה שהתבססה על בדיקות חיצוניות. הראשונה שנעשתה ע"י השופטת בדימוס דינה אפרתי, שמונתה על ידי הדירקטוריון כדי לבדוק את החשדות נגד גבריאלי, קבעה שלא נעשתה עבירה על החוק וזאת כשהיא מתבססת על כך שלא הוגשה תלונה נגד גבריאלי, ושהטענות על ניצול יחסי מרות הוכחשה מצד שני הצדדים ליחסים. עם כל הכבוד, זה לעג לרש או במקרה שלנו - לעג למוטרדת. הרי ברור - וזו בדיוק מהות החוק - שהמוטרדת לכאורה תתקשה לסרב ליחסים במצב של מרות ובוודאי לא תעז להלין על כך שמא ייפגע מעמדה בעבודה. לתלות באפס-המעשה שלה את הנימוק לסגירת התלונה הפלילית זה מנוגד למטרת החוק ולמהותו.

כך גם באשר לתלונה השנייה על הטרדה מינית מצד בכיר שהוגשה מצד עובדת לאחר פיטוריה. הבודקת החיצונית קבעה שאכן העובדה הוטרדה לכאורה, אבל לא בוצעה בה פגיעה פיזית. בעקבות זאת, לפי תנובה, היא גם קבעה שהפיטורים היו כדין ושאין מניעה שהבכיר יישאר בתפקידו. שוב, עולות תהיות לגבי הקביעות. כל החידוש בחוק הישראלי הוא שהוא כלל התנהגויות מילוליות בעלות אופי מיני שלפני כן לא טופלו ובהוספתן לעבירות המיניות שכבר היו קיימות. אם כן, מאין באה הדרישה ל"פגיעה פיזית"? תמהני.

איזה מסר מועבר לכלל הנשים בתנובה? 

למעשה, תגובת החברה בשתי הפרשות מלמדת שהיא לא הפנימה את הרציונל שבחוק. החוק לא ביקש רק להגן על כבוד האדם של הנשים המוטרדות אלא גם למגר את האפקט המשמר והמטפח שיש להטרדה מינית על הפערים החברתיים בין גברים לנשים, במיוחד במקומות עבודה. דומה שתנובה מתעלמת מההיבט הקבוצתי-מגדרי הזה.

במובן זה, הפרשות האלה לא פוגעות רק באותן שתי נשים אלא בכל הנשים שמועסקות בתנובה, משום שהיא משמרת את מעמדן הנחות בחברה. כשמתמקדים במישור הכללי הזה, ברור מדוע הטענה שהעובדת לא התלוננה ואולי אף הסכימה מרצונה וכו' לא רלוונטית בכלל. במיוחד כשמה שנטען לכאורה נעשה ע"י האיש החזק בחברה, יושב הראש גבריאלי. איזה מסר מועבר לכלל הנשים בחברה? שמוטב להסכים ולא להתלונן? שזה לגיטימי לקיים יחסים בתנאי מרות אם שני הצדדים "רוצים" בכך? בעיה.

מנגד, יש תחושה קשה שנעשה שימוש בפרשות אלה לא לשם הגנה על הנשים המוטרדות או על התרבות הארגונית בתנובה אלא כחלק ממאבקי השליטה בחברה. לכן חשוב להבהיר שמי שעושה שימוש בפרשות אלה ככלי במלחמה, עושה מעשה חמור לא פחות מאלה שחשודים בהטרדה. הוא לא רק מציג את העובדות כמי שהנכס החשוב ביותר שלהן הוא מיניותן, אלא גם מעז לנצל אותן בהקשר זה לקידום מטרותיו (במקרה זה להביא לפיטורי גבריאלי) כשהוא בנוסף מתעלם מרצונותיהן ובחירותיהן שלהן כאחרון הפטרנליסטיים.

במובנים אלה ואני יודע שזה פחות מסתדר עם המוצרים של תנובה, זו נבלה וזו טרפה.

*** חזקת החפות: יו"ר תנובה חיים גבריאלי לא הורשע בעבירה, ועומדת לו חזקת החפות.