בדיקות קורונה יומיות בבתי הספר - לא בכל מחיר

על קובעי המדיניות לקחת אחריות על חינוך דור העתיד • כמעט שנתיים שאנחנו בתוך המשבר ועדיין מתנהלים במדיניות של ניסוי וטעייה על חשבון הילדים וההורים

תלמידים בבית ספר בישראל. התוכניות של הממשלה עלולות להשאיר ילדים מאחור / צילום: Shutterstock
תלמידים בבית ספר בישראל. התוכניות של הממשלה עלולות להשאיר ילדים מאחור / צילום: Shutterstock

הקורונה ממשיכה להשתולל במחוזותינו ושוב אנו עדים להחלטות, אשר אמורות "להביא את הגאולה". לאחרונה אישרו חברי קבינט הקורונה את ההנחיה המחייבת את כלל ילדי ישראל, בגיל 3-12 שנים, להציג בדיקת אנטיגן שלילית בכניסה למוסד החינוכי.

תהלך דומה הוחל במערכת החינוך לפני פחות מחודש. ימים אחדים לפני פתיחת שנת הלימודים, חולקו, במימון משרד החינוך, ערכות ביתיות לעריכת הבדיקה. אז הבדיקה והצגתה היו באחריותם הבלעדית של ההורים. הפעם, נדרשים הילדים להציג את תוצאות הבדיקה (השלילית) טרם כניסתם לגנים ולבתי הספר היסודיים. זו דרישה העומדת בניגוד ל"חוק חינוך חובה", המחייב להכניס את הילדים בשערי המוסדות החינוכיים.

מעבר להיבט המשפטי של הנושא, ובצד השאלה: "מי מממן את הבדיקות?" אנו רואות בהנחיה שהתקבלה, נושא טעון רגשית וחברתית, וכבר דובר רבות בבעיית (חוסר) הדיוק ו(חוסר) האמינות של הבדיקות הללו.

רק מי שהתנסה פעם אחר פעם בביצוע בדיקה לילדיו הצעירים, יכול להעיד על ההתנגדויות שהיא מעוררת, על הבכי והבריחה מהסיטואציה הלא נעימה, על הטעינות והקשיים שהיא מעוררת ועל החובה לבצע אותה על אף ההתנגדויות. אין ספק בעובדה שהכנסת מיליוני ילדים והורים ל"מעבדת בדיקות" גוררת אחריה מתחים רגשיים, חוסר אמון וחוסר אונים, שאינם תורמים לאף אחד מהמעורבים במהלך.

קיים חשש סביר, שחוסר הנוחות, בלשון המעטה, בסיטואציה, יגרום להורים להעביר לבית הספר מידע שאינו אמין, ובלבד שילדם יכנס למסגרת החינוכית והם יוכלו ללכת לעבודה. ואולי אף להימנע משיתוף פעולה עם ההנחיה ולהשאיר את ילדיהם בבית, פעולה שהשלכותיה עלולות לגרום נזק בטווח הארוך עלול בשל הדרה ולניכור חברתי מצד עמיתיהם לכיתה.

"תפקידה של מערכת החינוך היא ללמד ולא לבצע בדיקות" קראו מקבלי ההחלטות במהלך חופשת הקיץ, אנו מוסיפים רובד לקריאה זו "גם תפקידם של ההורים אינו לבצע בדיקות".

על קובעי המדיניות לקחת אחריות על חינוך דור העתיד. כמעט שנתיים אנחנו בתוך המשבר ועדיין מתנהלים במדיניות של ניסוי וטעיה על חשבון הילדים וההורים. אף שניסוי וטעיה היא דרך מוכרת בחינוך, לא על חשבון הילדים. לא ברור מהי התשתית המבססת את הניסוי, מה יקרה אם הניסוי ייכשל? מי ישלם את המחיר באם הוא ייכשל? אין מענה ברור. הגיע הזמן לבנות תוכנית ברורה, הרואה באופן מרחבי וגמיש את ילדינו, תוכנית המותאמת דיפרנציאלית לפרטים במערכת ונותנת מענה המתחייב בגוף ובנפש, בבריאות, בחינוך ובנשמה. תוכנית המאפשרת לימוד פרונטלי בצד לימוד מקוון תוך חיזוק המערך המסייע: הפסיכולוגים, המרפאים למיניהם) באומנויות, עם בעלי חיים ועוד), היועצים לילדים ולהוריהם, העובדים הסוציאליים ולכל מי שיכול להקנות כלים להתמודדות עם מקרי דחק בקרב הילדים ובני משפחותיהם ואז, אולי, ניוושע.

הכותבת היא יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך