אייריס אפפל בת 100 ועסוקה יותר מאי פעם

מוכרת בזכות המשקפים שלה, "הכוכבת גריאטרית" עיצבה קולקציית מסגרות למשקפיים משלה • "אמרו לי שהשקיעה מקומה 100 היא מהממת"

אייריס אפפל / צילום: Reuters, Janet MayerINSTARimages
אייריס אפפל / צילום: Reuters, Janet MayerINSTARimages

גם ביום הולדתה ה-100 של איקונית הסטייל אייריס אפפל (Apfel), היא עדיין מחפשת דרכים חדשות לבטא את עצמה, ומעודדת אחרים לעשות כמותה. רק השנה "הכוכבנית הגריאטרית", כפי שהיא נוהגת לכנות את עצמה, המוכרת גם בזכות משקפי הינשוף שלה, הצבעים החזקים והתכשיטים הגדולים שהיא עונדת - אצרה מותג מוצרים לבית לרשת Lowe’s Cos, שיתפה פעולה עם האתר אטסי (Etsy) ועיצבה קולקציית משקפיים לזני אופטיקל (Zenni Optical) במסגרת הסכם שותפות לארבע שנים.

למה בעצם היא ממשיכה לעבוד בכזו קדחתנות? "אני רוצה להישאר בחיים", מסבירה בפשטות אפפל - שחגגה 100 לפני מעט יותר מחודש - לוול סטריט ג'ורנל: "אם אפסיק לעבוד, אעלם".

את יום הולדתה העגול חגגה אפפל במגדל סנטרל פארק בן 131 הקומות במנהטן. החגיגות התחילו בלובי והתקדמו אל המסעדה הפרטית בקומה ה־100. "השקיעה שרואים משם מהממת", היא מספרת.

את הקריירה שלה כמעצבת פנים החלה אפפל כשהמלחמה הקרה עוד הייתה בחיתוליה, אבל היא הפכה לכוכבת רק בגיל 84, כשמכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הציג תערוכה שכללה פריטים מהאוסף העצום שלה, כרוכשת נצחית של אופנה מחויטת ותכשיטים מנסיעותיה ברחבי העולם.

מאז השפעתה רק הלכה גדלה: כיום יש לה 1.6 מיליון עוקבים באינסטגרם; באתר פינטרסט יש לוחות שלמים המציגים תינוקות שמחופשים לה בהאלווין; וב־2018 חברת הצעצועים מאטל יצרה בובת ברבי בדמותה. בכך הפכה אפפל לאישה המבוגרת ביותר שהוקדשה לה כזו בובה.

ביום הולדתה ה-100, שאותו חגגה אפפל ב-29 באוגוסט האחרון, הקדישה רשת ברגדורף גודמן חלון ראווה לסגנון הראוותני שלה: "יותר זה המון, ופחות זה שממון" - כך לפי אחת הסיסמאות שלה.

"המשיכה אליה חוצה דורות", אומרת מריסה תלברג, מנהלת המותג והשיווק ב־Lowe's. "בתרבות שעדיין נוטה להעריץ את הנעורים, מדהים לראות איך הקסם של אפפל רק התעצם בשנות ה־90 לחייה".

אייריס אפפל במסיבת יום ההולדת המאה / צילום: מתוך הרשתות החברתיות של אייריס אפפל
 אייריס אפפל במסיבת יום ההולדת המאה / צילום: מתוך הרשתות החברתיות של אייריס אפפל

להיראות מיליון דולר ב-20 דולר

אפפל נולדה באסטוריה, קווינס. אביה סמואל בארל היה יבואן צעצועים, כלי נגינה ועתיקות מגרמניה. אמה סיידי נשרה מבית הספר למשפטים כשהייתה בהיריון עם אפפל ומאוחר יותר הפכה לבעלים של סלון אופנה. אפפל החליטה כבר בגיל צעיר שאם לא תוכל להקדיש עצמה לאימהות במשרה מלאה - אין בכוונתה לעשות ילדים.

"היה לה סגנון יוצא מהכלל", היא אומרת על אמה. "זה היה בזמן השפל הכלכלי, ולא היה הרבה כסף, אז היא למדה איך לעשות דברים בפחות - וזה דבר טוב". הרעיון הזה עדיין עומד בבסיס פילוסופיית האופנה של אפפל. היא יכולה לשלב בין ז'קט קוטור שקנתה בשוק פשפשים לאוסף צמידים זולים שהיא עונדת עד מעבר למרפק.

"אני תמיד אוהבת לשלב את גבוה עם נמוך", אומרת אפפל. "אני פשוט חושבת שהעובדה שאנשים מוציאים הרבה כסף לא אומרת שהם לבושים היטב ואלגנטי". "היא נראית כמו מיליון דולר - אבל ב-20 דולר", אומרת לינדה פרגו, סגנית נשיא בכירה בחברת האופנה ברגדורף.

בגיל הנעורים הרבתה אפפל להסתובב בחנויות עתיקות בגריניץ' וילג'. באחת מהן קנתה את פריט האופנה הראשון שלה - סיכה, ב-65 סנט. "פשוט חשבתי שזה דבר נהדר", אמרה בסרט תעודה מ־2014 שעשה עליה הקולנוען אלברט מייזלס. בסרט, "אייריס", היא נזכרת שהתמקחה עם בעל החנות על המחיר, מה שיהפוך למנהג שילווה אותה כל חייה.

היא למדה חינוך לאמנות באוניברסיטת ויסקונסין. מתוך החלטה נחושה להפוך לעורכת אופנה החלה לעבוד כמפיקה זוטרה בעיתון Women’s Wear Daily. אחר כך עבדה אצל מאייר האופנה רוברט גודמן ומעצבת הפנים אלינור ג'ונסון.

ב־1950 אפפל ובעלה קארל הקימו את Old World Weavers, חברה שמכרה העתקים של בדים היסטוריים. הם עבדו על פרויקטים של שחזור בדים, בין היתר גם בבית הלבן במהלך כהונתם של תשעה נשיאים, החל בהארי טרומן. בני הזוג מכרו את החברה ב־1992, אבל המשיכו לעבוד בה עוד 13 שנים. קארל מת ב־2015, בגיל 100.

התערוכה במטרופוליטן ב-2005, שהציגה את אוספיה, גרמה לצונאמי של עניין ציבורי באפפל. "אנשים כל הזמן אמרו לי שנהייתי סנסציה בן לילה", כתבה אפפל בספרה מ־2018 "אייריס אפפל: אייקון במקרה". "'אתם צודקים', הייתי עונה להם. 'חוץ מזה שהבן לילה שלי לקח 70 שנה!'".

מותגים רבים, ממותג האיפור MAC ועד חברת תוספי התזונה HSN, פנו אליה. אפפל, הידועה במוסר העבודה הבלתי נלאה שלה, הצטרפה פעם לתצוגה של HSN ממיטתה בבית החולים דרך הטלפון, יום לאחר שעברה ניתוח בירך.

על קולקציות ומגפות

לאפפל אין פמליה. עד לאחרונה, היא אומרת, היא ניהלה את כל המשאים והמתנים בכל החוזים שלה בעצמה, ובגיל 97 חתמה עם סוכנות ניהול הטאלנטים IMG. כיום מייצגת אותה הסוכנות Artist & Brand Management.

"היא סוס עבודה טוטאלי", אומרת מישל טיקנור, מנהלת שותפויות לייפסטייל בחברת המשקפיים זני. "בתשע בערב היינו אומרים 'אוקיי, מספיק להיום', והיא הייתה אומרת 'לא, בואו נמשיך, בואו נגמור עם זה'".

לפני שהחלה לעצב מסגרות בעצמה עבור זני, אצרה 100 זוגות משקפיים מהקולקציה הקיימת של החברה, ואלה החלו להימכר ב־5 במאי השנה. לדברי טיקנור, מרגע שהמשקפיים מותגו עם השם שלה, המכירות זינקו ב־25% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. זה גם מה שעזר לאפפל לצלוח את שיא המגפה, כשהייתה ספונה בדירתה בפאלם ביץ', פלורידה (יש לה גם דירה במנהטן).

קולקציית יובל ה-100 של אפפל וזני - אותה עיצבה אפפל מא' ועד ת' והושקה בחודש שעבר, כוללת 12 מסגרות, שמחיריהן נעים בין 45 ל-50 דולר (לעומת כשבעה עד 37 דולר לליין הרגיל). אפפל עיצבה גם את נרתיקי המשקפיים ואת מטליות הניקוי, שהוצעו בנפרד.

הקולקציה הבאה של משקפיים בעיצובה תשווק לקראת כריסמס. אפפל אמנם יהודייה, אבל אוהבת את חג המולד. "יש בבית שלה קישוטי חגים בכל מקום במשך כל השנה", אמרה טיקנור.

השת"פ המיוחל עם ליווי'ס

חיבתה של אפפל למשקפיים החלה שנים לפני שנאלצה להרכיב אותם. כנערה צעירה אספה מסגרות שמצאה בשוקי פשפשים או במכירות יד שנייה. אחר כך החלה להרכיב אותן ללא עדשות, כאביזר אופנה.

"אנשים חשבו שאני קצת קוקו, ואולי באמת הייתי, אבל זו הייתה ההתחלה של הכל", היא אומרת. "אני עדיין מאמינה שמשקפיים יכולים לשנות את כל הלוק, את מצב הרוח, את האישיות. אפשר לבטא בהם מקוריות. אנשים כל כך דומים היום. זה נורא. אלוהים ברא את כולם כל כך שונים, אז למה שאנשים ישאפו להיראות אותו הדבר? אני לא מצליחה להבין את זה".

"היא מייצגת מה שרבים מאיתנו שואפים אליו", אומרת תלברג מ־Lowe's. "גיל הוא לא מחסום לחיים צבעוניים ומגניבים בסגנון קולי, פאנקי וייחודי".

יש עוד כמה פרויקטים שאפפל עדיין רוצה להגשים. אחד מהם הוא לעבוד עם חברת הג'ינס ליווי'ס. היא הייתה אחת הנשים הראשונות שלבשו ג'ינס כהצהרה אופנתית, עוד בשנות ה-40. כשהלכה לקנות את הג'ינס הראשון שלה, בחנות לבגדי גברים, אמר לה בעל החנות שאין לו משהו במידה שלה, והוסיף: "עלמות צעירות לא לובשות ג'ינס".

היא חזרה לחנות שוב ושוב במשך כמה שבועות, והתחננה בפניו שיקטין בשבילה זוג אחד. בסוף הוא נשבר, והזמין בשבילה במיוחד מכנסיים במידה של נערים. "כשאני רוצה משהו", אמרה, "אני כמו כלב עם העצם שלו".