כשהאלימות מגיעה ליישובים היהודים, כולם מתחילים להתעורר

הגיע הזמן להפסיק לדבר בשיח מאשים אחד כלפי השני, ולאמץ שיח של אחריות מצד כל הגופים • זה הזמן לשים בראש סדר העדיפות את ההשקעה בחברה הערבית, לא רק תקציבית אלא גם דרך תוכניות אפקטיביות ומבוקרות ע"י הממשלה ובשיתוף מלא עם הרשויות המקומיות

ניידת משטרה / צילום: דוברות משטרת ישראל
ניידת משטרה / צילום: דוברות משטרת ישראל

מאז תחילת השנה נרצחו כ-100 אנשים מתוך החברה הערבית בישראל. מדובר במגפת אלימות שמתפרצת מזה שנים והיא רק הולכת ומחמירה. את צעקתם של ראשי רשויות ערבים, מנהיגים, תושבים ואימהות שאיבדו את יקיריהן אף אחד לא שמע. אף אחד גם לא הבין והפנים שיום אחד זה עוד ישפיע על כלל החברה הישראלית ויגיע ליישובים יהודים וכולם לא ירגישו בביטחון אישי - ערבים ויהודים כאחד.

מזה שנים החברה הערבית מתמודדת עם בעיות רבות ביניהן; מחסור בתשתיות, עלייה באחוזי אבטלה, כ-40% מהצעירים הערבים חסרי מעש והעוני הולך ומתרחב. את כל זה לא ניתן להפריד ממגפת האלימות המשתוללת, כאשר נראה שחלק מהבעיה היא שהמשטרה כלל לא יודעת כמה כלי נשק לא חוקיים מוחזקים ביישובים הערביים, ולפי הערכות גסות מדובר במאות אלפי רובים, אקדחים ואמצעי לחימה נוספים.

עצם העובדה שהגענו למקום שבו מתעוררים כל בוקר ביישובים הערבים לקולות של ירי והדבר הופך להיות שגרתי, מעיד על זה שאנו נמצאים במצב חירום קיצוני, מצב בו האלימות ותחושת חוסר הביטחון מתפשטת בכל החברה. בנגב, רק בחודש האחרון ובעקבות מקרי האלימות שאנו נחשפים ושומעים עליהם ביישובים היהודים, מתחילים לשמוע את צעקתם של ראשי הרשויות. חלק גדול מהם משתמשים בשיח מרתיע ומדאיג וזאת בעקבות הפתרונות המוצעים של שימוש ביחידות קרביות, מודיעין ועוד. אותם פתרונות שמציעים הוכיחו אף מחקרית שעד כה הבחירה בהם הייתה דווקא גורם שמגביר את התופעה ואף מחזקת אותה.

הכעס והתסכול ברורים ואף תחושת חוסר הביטחון האישי שכולנו מתמודדים איתה ומאיימת על חיי הערבים והיהודים כאחד. אולם אי אפשר להשוות בין מה שקורה בחברה היהודית למה שקורה בחברה הערבית וזה קשה ומתסכל מאוד. רק לאחרונה התעוררתי בבאר שבע מקולות ירי כאשר חברה מבוהלת התקשרה בניסיון לברר אם גם אני שמעתי את קולות הירי. הגבתי אז "אני שנים מתעוררות מקולות של ירי בכפר יפיע בו גדלתי, כנראה רק כשזה מגיע ליישובים יהודים כולם יבינו שטיפול בבעיות של ערבים יעשה טוב לכולנו. אולי יבינו שאם לנו לא יהיה טוב גם ליהודים לא יהיה טוב".

ולמרות הכל, זה הזמן להפסיק לדבר בשיח מאשים אחד כלפי השני, ולאמץ שיח של אחריות מצד כל הגופים. זה הזמן לשים בראש סדר העדיפות את ההשקעה בחברה הערבית, לא רק תקציבית אלא גם דרך תוכניות אפקטיביות ומבוקרות על ידי הממשלה ובשיתוף מלא עם הרשויות. זה הזמן להקצות תקציבים ייעודיים לתוכניות שונות עבור בני הנוער, להשקיע בתשתיות, להקל על הרשויות בהגשת קולות קוראים ובעיקר בקריטריונים של מציאת מצ'ינג, להשקיעה בתוכניות בלתי פורמליות, לבנות צוות שמגשר בין החברה הערבית ליחידות הביטחון באופן מותאם ומוסכם. זה הזמן לאתר את הפתרונות שעובדים ומצליחים בשטח לאורך השנים, ואשר יכולים לתרום לפתרון משבר האלימות.

זה גם הזמן לבדיקת עומק בקרב המנהיגים בהם אנו, הציבור הערבי, בחרנו, ובחינת הדרכים בהם נקטו ופעלו למניעת התפשטות מגפת האלימות. זה הזמן לבנות קאדר מנהיגותי צעיר שיהיה חלק מהמגרש הפוליטי ויאפשר להביא את השינוי הנדרש. זה הזמן לעשות ולהפסיק לבכות על החלב שנשפך.

הכותבת היא פעילה חברתית ותושבת באר שבע

צרו איתנו קשר *5988