רוב כספי הסיוע לקורונה בעולם הגיעו לעסקים שלא באמת זקוקים לכך - וזה בסדר

"אל תחשבו שזו הולכת להיות האטה קטנה. אל תחשבו שפשוט אפשר לעבור את זה. תידרש כאן בבירור תמיכה מסיבית". זאת הייתה העצה של פרופ’ פייר-אוליבייה גורינשה, למקבלי ההחלטות בישראל במרץ 2020, בתחילת משבר הקורונה.

גורינשה, כלכלן המתמחה במשברים פיננסיים ומלמד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, פרסם באותם ימים מאמר מצוטט שהוזכר גם במצגות של כלכלנים בכירים כאן בארץ. הוא דיבר על הצורך "לשטח את עקומת המיתון". גורינשה כתב את המאמר, כך הסביר לגלובס, על רקע תחושתו שמקבלי ההחלטות בעולם הססנים בהתמודדות עם המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה.

  

שנה וחצי מאוחר יותר, גורינשה יצא לבדוק, יחד עם חוקרים נוספים - מהפדרל ריזרב, בנק אוף קנדה ואוניברסיטת מרילנד - מה היו התוצאות. השורה התחתונה של המחקר, שהתפרסם בחודש שעבר (עדיין ללא ביקורת עמיתים), היא שתוכניות הסיוע הממשלתיות הצליחו. הסיוע אמנם הגיע גם למי שלא היה זקוק לו. ובכל זאת, התוכניות"מילאו את כל הסדקים" בכלכלה - בניסוחו. הסייג: הניתוח נכון לכלכלות המתקדמות, שיוצאות מהמשבר במצב יותר טוב מהמדינות המתפתחות.

המחקר של גורינשה ועמיתיו שאפתני ומנסה להעריך מה הייתה השפעת תוכניות הסיוע ברמת החברות, המגזרים, המדינות והכלכלה העולמית כולה. המטרה היא להשוות בין המצב הכלכלי אחרי תוכניות הסיוע, למצב התיאורטי בו לא היה ניתן סיוע כלל.

בכל הקשור לסיוע לעסקים, למשל, מעריכים גורינשה ועמיתיו כי ללא הסיוע הממשלתי שיעור פשיטות הרגל של עסקים קטנים ובינוניים בעולם היה מזנק ב-9 נקודות האחוז (מ-9.80% ל-18.8%). בזכות הסיוע, שיעור פשיטות הרגל ב-27 הכלכלות שבדקו גדל ב-4.3 נקודות אחוז בלבד. בכלכלות המתקדמות, שיכלו להרשות לעצמן להוציא יותר על תמיכה, שיעור פשיטות הרגל אפילו ירד בהשוואה לשנה רגילה.

מצד שני, תקציבי הסיוע היו לא ממוקדים. לפי החישוב של גורינשה ועמיתיו, במבט גלובלי, לא פחות מ-89% מתקציבי הסיוע (!) הגיעו לחברות שלא נזקקו להם.

 פרופ' פייר אוליבייה גורינשה / צילום: תמונה פרטית

גורינשה ועמיתיו קובעים שאין יסוד לחשש שתקציבי הסיוע יצרו שורה ארוכה של "חברות זומבי", שיקרסו ברגע שיופסק הסיוע. מתוך החברות שניצלו בזכות הסיוע, רק 13% הן "חברות זומבי", והן קיבלו רק 2% מכלל הסיוע. בהתאמה, גם אין צפי לגל דרמטי של פשיטות רגל עם הפסקת הסיוע השנה. כל זה מוביל את גורינשה לקבוע כי "בהינתן המהירות שבה ממשלות היו צריכות לפעול, אפשר לטעון שבטווח הקצר מהירות חשובה מיעילות: ניתוחים בשדה הקרב הם לא מיקרו-כירורגיה".

מה עושים עם החוב?

האם תוכניות הסיוע הדרמטיות שעברו בחלק ממדינות המערב גם סייעו למדינות אחרות? בניגוד לציפיות, מהחישובים של החוקרים (שמרחיבים בשלב הזה את הבדיקה ל-64 מדינות), עולה שהתקציבים האלה דווקא לא "זלגו" ממדינה למדינה. למעשה, בגלל שתקציבי הסיוע המסיביים במערב אפילו גרמו לעלייה מסוימת בשערי הריבית בעולם, ייתכן שהם אפילו הרעו במשהו את המצב הכלכלי של חלק מהמדינות המתפתחות.

כך שבקורונה, קובעים החוקרים, כל מדינה הייתה צריכה להישען על "המרחב התקציבי" שלה. אחת התוצאות היא פער שנוצר בין הכלכלות המתקדמות לכלכלות המפתחות, ועשוי להוות מקור לאי יציבות כלכלית בשנים קרובות. וכאן, כותב גורינשה בתשובה לשאלת גלובס, טמון גם הלקח העיקרי מהמחקר שלו לישראל. "שיעור חשוב אחד למשק קטן ופתוח כמו ישראל", מסביר גורינשה, "הוא שהתמיכה (למשק, א"פ) מגיעה בעיקר ממדיניות מקומית. מדינות לא יכולות להסתמך יותר מדי על חבילות הסיוע התקציביות במדינות אחרות, אפילו אם הן שותפות סחר קרובות שלהן".

לפי ההערכות של גורינשה, עלות חבילות הסיוע שהעבירה הממשלה ב-2020 היו כ-10% מהתוצר. "זה מספר גדול, אבל אנחנו מוצאים שהייתה לחבילת הסיוע השפעה משמעותית בקיזוז השפעת המגפה, ובשמירה על רמת פעילות קרובה ככל הניתן לפוטנציאל". במבט קדימה, הוא מוסיף, המשמעות היא שלקובעי המדיניות יש כלים שמאפשרים להם להתאושש בקלות יחסית ממיתון.

לכל זה יש השלכה חשובה, הוא מסכם: "מדינות (כמו ישראל), יצטרכו לוודא שיש להן ‘כריות ביטחון’ תקציביות שייתנו להן עמידות. וזה אומר שתידרש בנייה מחדש של חלק מהיכולת הזאת". הניתוח הזה עשוי לספק תמיכה לקולות הקוראים לוודא שהחוב הלאומי יישאר ברמה כזאת שתשאיר לנו מרחב תמרון גם במשבר הבא.

הכלכלה תחזור לעצמה

"הניתוח שלנו מניח שעם הפתיחה מחדש הכלכלה תשוב למצבה לפני הקורונה", כותבים גורינשה ועמיתיו. אלא שנכון לעכשיו לפחות, הכלכלה העולמית עדיין ניצבת מול בעיות אספקה, ולפחות בחלק מהמדינות, אבטלה שעדיין גבוהה יחסית.

נראה שהחזרה לשגרה עשוייה להיות מאתגרת יותר מהצפוי.
"אנחנו באמת מניחים שהכלכלה תשוב למצבה לפני הקורונה, למרות שקיימת שאלה כמה מהר נחזור לשגרה. במהלך משבר הקורונה, הרבה ענפים נפגעו תחילה מזעזוע היצע, וענפים אחרים נפגעו בצד הביקוש. ובנוסף, הייתה עלייה באי הוודאות, שגרמה למשקי הבית לחתוך בהוצאות שלהם".

"כל זה יצר מרוץ בין הקריסה בביקושים לקריסה בהיצע. התוצאה של המרוץ הזה על התוצר של המגזרים השונים בכלכלה ברורה: הוא ירד. מבחינת המחירים, ההשלכות היו יותר מורכבות - ובעוד שהתוצר ירד באופן גורף, במחירים ראינו הרבה תנודתיות. חלק עלו, חלק ירדו".

"עכשיו, במהלך ההתאוששות, אנחנו רואים את אותה התופעה אבל הפוך - אנשים רוצים לצאת מהבית ולהוציא (גם על מוצרים וגם על שירותים), וחברות רוצות להחזיר את העובדים. הביקוש וההיצע גדלים. מה זה אומר? קודם כל, התוצר עולה בבירור, בכל המדינות עם שיעורי החיסון הגבוהים. אבל להבדיל מ-2020, העלייה בביקושים עולה בהרבה על העלייה בהיצע. חלק מזה קשור לתוכניות הסיוע הגדולות, חלק מזה קשור לעובדה שמודל הייצור של ‘מלאי רזה/בדיוק בזמן’ לא תוכנן להתמודד עם זעזועים כאלה. והתוצאה היא נמלים פקוקים, מחסור במלאים מסוימים, והרבה מחירים שעולים".

ומה הלאה?
"לאורך זמן, ההיצע יגדל והביקושים יתמתנו, והכלכלה תיפתח באופן מלאה. אלא אם כן ננהל את העסק באופן ממש כושל, זה לא אמור להוביל לאינפלציה מתמשכת, או למיתון".