רגע לפני ההמראה לגלאזגו: האג'נדה של ראש הממשלה לטיפול במשבר האקלים נחשפת

פחות מחמישה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, יטוס בשבוע הבא ראש הממשלה, נפתלי בנט, לכנס האקלים של האו"ם. מעל בימת המליאה, ובחדרים סגורים, הוא יידרש לשרטט את הכיוון אליו הוא מצעיד כמנהיג את מדינתו בנושא אחד האיומים הגדולים שנמצאים לפתחה, כמו גם לספק הסברים לירושה הקשה שקיבל: ההתקדמות של ישראל בהפחתת הפליטות והסתגלות למשבר האקלים, "נעה בטווח שבין פיגור ואפס", כך קבע דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע, ושרטט עשור ארוך שבו הנושא הוזנח לחלוטין. מבין רשימה ארוכה של החלטות ממשלה שתוקשרו היטב, רק 15% אכן עומדות לביצוע.

● המשוואה שלא נשברה ושעון הפחמן המתקתק | אורי פסובסקי, פרשנות
●  "בזבזנו 30 שנה, צריך להתחיל להטיל מכסים על מוצרים ממדינות מזהמות" | ראיון 
● רוח חמה או רוחות של שינוי: האם מגלזגו תצא בשורת אקלים חדשה

בגלאזגו, בנט יודע שלא יוכל להתגאות בהישגים, וגם לא ביעדים שאפתניים החקוקים בחוקים או בתוכניות גולמיות בשלבי ביצור. את היעדים הקודמים והצנועים שהציבה ישראל - היא פספסה. ממשלתו הצעירה העבירה לפני כחודשיים תוכנית לכלכלה דלת פחמן, שגובשה בעיקרה תחת הממשלה הקודמת אך עברה מספר שיפורים, וגם היא לא קובעת יעדים שאפתניים לאיפוס פליטות, כפי שעשו מדינות רבות אחרות. בנט מבין שמדובר ביעדים שאינם טובים מספיק, ולאחר שהעמיק בנושא בחודשים האחרונים - הוא שואף לשדרגם.

בשבועות האחרונים, הבין בנט שהיעדים של ישראל אינם מספיקים ולא עומדים בשורה אחת עם המדינות המפותחות, ולכן, לאחר עבודת מטה עם משרד האנרגיה, יכריז בוועידת האו״ם על יעד של אפס פליטות נטו עד 2050.

בשלב זה, לא מסתמן שהממשלה תכריז על מצב חירום אקלימי. למרות שמספר מדינות בעולם עשו זאת, ללא תוכנית סדורה ומחייבת, מדובר בצעד שמשמעותו דקלרטיבית, ובלשכת ראש הממשלה יתכן שיעדיפו שלא לעבוד "בשליפות מהכובע ובהצהרות פופוליסטיות ללא פרקטיקה", כפי שאמר לנו גורם בסביבתו. גם חוק האקלים, לא בשל בשלב זה, בשל מחלוקות בין המשרדים, ודורש עוד כברת דרך ממשלתית.

דיני נפשות ומצ'טה לרגולציה

לבנט, הנושא היה זר, עד שהתיישב על כיסא ראש הממשלה. בחודשים האחרונים, הוא השקיע בלמידתו: ישב עם גורמי מקצוע, החל למפות את החסמים, ולשרטט את הדרך שלו למעורבות בנושא. כן, בנט רוצה להיות מעורב, ולהפוך את משרדו לגורם מפתח בטיפול במשבר האקלים - בין אם מדובר בעבודת נמלים כירורגית של פתיחת חסמים לאנרגיה מתחדשת או לחדשנות טכנולוגית, לנטילה של תחומי אחריות בנושא - מתוך הבנה שמדובר בנושא שנוגע בדיני נפשות, או להכוונת הממשלה לשימת הנושא הנוגע לכל משרד - גבוה בסדר העדיפויות.

אז על מה נשענת התוכנית של בנט לטיפול בנושא? יאיר פינס, מנכ"ל משרדו, מסביר לגלובס: "ראש הממשלה הגדיר את נושא האקלים כאחד המובילים בעבודת הממשלה. ועל כן, משרד רה"מ מקדם את הנושא בשלושה צירים מרכזיים: בהערכות למצבי קיצון אקלימיים, בהובלה אינטנסיבית של פרויקטי תשתיות ירוקות עד שלב הביצוע, על מנת שנעמוד ביעדי הפליטה, וגם בקידום חדשנות טכנולוגית בתחום האקלים כדי לתרום לעולם, וחשוב לא פחות, להזניק את ישראל דרך מצוינות עולמית בתחום האקלים-טק. ברגע שרה"מ ראה שלמעלה מ-50% מהטכנולוגיה הנדרשת בשביל לעמוד ביעד של אפס פליטות - טרם פותחה, הוא הבין שפה יש לישראל יכולת לפרוץ ולהיות עמוד האש הטכנולוגי אשר יקדם את המאבק העולמי במשבר האקלים".

 יאיר פינס / צילום: איל יצהר

בפועל, משרדו של בנט ייקח לחזקתו טיפול במשימות של 'דיני נפשות', הדורשות הסכמה רחבה בין גופים, ושלא קודמו בשנים האחרונות. שני הנושאים הראשונים הנמצאים בדיונים, הם מניעת שריפות והצפות - נושאים אקוטיים בהיבטי חירום. בשני המקרים, ישנן שורה ארוכה של משימות לביצוע, המונחות על המדף מזה שנים, מבלי שקודמו כנדרש. כעת הם נכנסים לצוותי עבודה בין-משרדיים, כאשר משרדו של בנט יתכלל את הנושא, ויגיש בסופו 'תבשיל' מוכן לממשלה לאישור.

אנרגיה היא אחד התעדופים המרכזיים של משרד ראש הממשלה, כאשר במשרדו מתנהלים דיונים בקידום הנושא מדי יום בחודשים האחרונים. למרות שהיעד שישראל קבעה ל-2030 לאנרגיה מתחדשת נחשב לא שאפתני לעומת העולם (רק 30%), החסמים בשטח והתשתיות הדלות - יקשו מאוד להגיע אל היעד הזה. במשרדו מבינים זאת, ולשם כך הוקמו צוותים להסרת חסמים בתחום אגירת האנרגיה, תחבורה נקייה, אגרו וולטאי - צוות שאף נקבע לוח זמנים למשימותיו, ועוד. גאנטים לקידום יפורסמו עבור כל פרוייקט, ובהקשר המקרקעין, נושא שהיום בולם קידום פרויקטי תשתיות סולריים, התפיסה תהיה ליברלית יותר מבעבר.

צוותי המשרד ערכו רשימה של פרויקטים הדורשים קידום מהיר, וביניהם ניתן למצוא בניית קריית ממשלה מאופסת אנרגיה בעפולה, אתרים סולאריים שאושרו לתכנון בתמ"א 41, אתר אגירה במבואות גלבוע, סולארי באתרי מקורות, תחנת כוח סולארית בדימונה, מתקן לטיפול במי תהום מזוהמים בתע"ש השרון ועוד. פינס עצמו, שמעורב בצוותים הללו, אומר: " החלטנו שאנחנו עושים ולא מדברים, פועלים בשטח ולא רק מצהירים, מזיזים דברים - ביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים - כדי לגרום לדברים לקרות".

במשרד מאמינים שהפרויקטים בתחום הכלכלה והאנרגיה הירוקה אף יכולים להיות מחוללי צמיחה כלכלית, ולחולל סביבם אקוסיסטם שלם. גם בהיבטים גיאופוליטיים, ישאפו בחודשים הקרובים לייצר פרויקטים שיהפכו את ישראל ממדינת אי לגשר, בין היתר באמצעות פרוייקטים פוטו וולטאים משותפים עם מדינות שכנות. לדברי פינס, " שרת האנרגיה וראש המל"ל עושים עבודת מטה מואצת, עם גורמים שונים באזור, על מנת למצוא שיתופי פעולה להקמת תשתיות ירוקות שיגבירו את העצמאות האנרגטית של ישראל יחד עם חיזוק קשרים מדיניים עם שכנינו. גם בנושאי מימון חדשנות טכנולגית אנו מגבשים שיתופי פעולה בינלאומיים. המטרה שלנו להפוך את ישראל לפורצת דרך בתחום".

הנושא הקרוב ביותר לבנט, הוא נושא החדשנות. אם תרצו, 'מדינת סטארטאפ'. לפי דוח מבקר המדינה, בשנת 2018 שיעור ההשקעה הציבורית של רשות החדשנות בתחומי האנרגיה, המים, הסביבה והקיימות היה 4%, השיעור השלישי הנמוך ביותר מבין התחומים שנסקרו. כמו כן נתונים השוואתיים בנוגע למדינות OECD אחרות מלמדים כי בתחום טכנולוגיות הקשורות באקלים, ישראל מדורגת בתחתית סולם הדירוג. גם לפי דוח רשות החדשנות - משקיעים זרים לא נוהרים להשקיע בחברות אקלים-טק ישראליות. בנט שואף להכנס לנושא החשנות האקלימית "אול אין", ולהפוך את ישראל ל'ארגז חול' ליזמות בתחום, ולמקום אטקרקטיבי למו"פ בתחום.

העולם מתקדם לעבר איפוס נטו של הפליטות ב-2050, כאשר ההצהרות של המדינות - מסתמכות גם על טכנולוגיות שבשלב זה לא קיימות. לכן, אחת המטרות של הממשלה היא לקדם את הסקטור העסקי שמייצר את הפתרונות הטכנולוגיים, ולהפוך את ישראל למדינת פיילוט, תוך הסרת חסמים והשקעות כספיות. אגף הרגולציה במשרד ראש הממשלה, יהפוך ל'וון סטופ שופ" עבור יזמים שזקוקים לעזרה מול הרגולטור בסקטור האקלים.

ההבטחות רבות - הדרך ארוכה

הדרך למימוש ההבטחות - עודנה ארוכה. לעת עתה, ישראל עומדת חשופה בפני משבר האקלים. מיתוגה של מדינת ישראל כ'מדינת אקלים-טק', לא יציל את תושביה ולא יסייע להם במאום כשהם יעמדו מול שריפות, הצפות וערים נטולות צל מציל חיים, עם מרחב ציבורי שתוכנן באופן לקוי ולא תואם את אתגרי ההווה והעתיד. אותו מיתוג גם לא יסייע לה להפוך את כלכלתה לדלת פחמן, ולחתוך את פליטותיה בכמחצית כבר בעשור הקרוב. כאשר בהערכת חסר, 2000-2500 מאזרחיה מתים מדי שנה כתוצאה מנזקי זיהום אוויר, וכל יום של עיכוב במעבר לאנרגיה נקייה או טיפול בזיהומים תעשייתיים עולה בחיי אדם.

ומעל לאינטרס המקומי - הסביבתי והבריאותי בהפחתת פליטות וזיהום מקומי, מה באשר לשותפות הבינלאומית? גם משם, ישראל נפקדת. מעבר לכך שלא השיגה את יעדיה, היא קם לא לוקחת אחריות באופן מלא. למרות גודלה הקטן, הפליטות של ישראל שוות ערך למדינה בגודל בינוני. בשנת 2019 הפליטה לנפש בישראל עמדה על 8.9 טון - גבוהה ב-82% מהממוצע העולמי, וב-36% מהפליטה לנפש באיחוד האירופי. בעוד שהאוכלוסייה בישראל מהווה 0.11% מאוכלוסיית העולם, הרי שפליטות גזי החממה של ישראל הן 0.18% מהפליטות בעולם.

כשיחזור לארץ, יצטרך בנט לשרטט תוכנית מקיפה ומוחשית שתשנה את חיי התושבים, כבר בטווח הקצר. הוא יעמוד בפני אתגר קשה לא פחות: לשכנע את הציבור ששינוי הכיוון אמיתי, ושלא יבוזבז עוד עשור על הצהרות ללא מעשים. לממשלה הנוכחית, אין זמן לטעויות או לניסיונות, לאחר שנים ארוכות בהן לא נעשה כמעט דבר, בזמן שהטמפרטורה המשיכה לטפס והאיומים גברו. שעה שבה ברור בעולם שמשבר האקלים הוא קודם כל משבר מנהיגות, בנט יצטרך ליטול אליו את חובת ההוכחה: לשלוט בפרטים לעומקם, להיום מעורב יום יום בנושא, ולהכריע מתוך ראייה ארוכת טווח, בזירה שזקוקה לשינוי אמיתי.