העתיד שלנו במציאות מדומה: למה זה מרגש ומחריד בערך באותה המידה?

כשבפייסבוק יצאו לאחרונה בהכרזה אודות שינוי שמם והמיתוג של החברה - מחברת "פייסבוק" לחברת "בוני המטאוורס", גררה ההכרזה תגובות רבות. חלקן הלא מבוטל היו מפוהקות, לעגניות, מעט ספקניות.

אני דווקא רואה בהצהרה זו נקודה חשובה בהיסטוריה המתהווה של פיתוח המטאוורס. לימים, אני צופה, יציינו אותה באחד משיעורי הקורס "ההיסטוריה של אמצעי התקשורת".

מי שעוסק, משחק או חוקר בתחום המציאות המורחבת (XR: Extended Reality), מושג המאגד בתוכו מציאות מדומה (VR), מציאות רבודה (AR) ומציאות מעורבת (MR), לא הופתע מההכרזה. מארק צוקרברג מטפח את התחום מזה כמה שנים. כשצוקרברג רכש ב-2014 את אוקולוס, יצרנית קסדות מציאות מדומה, הוא סימן את נקודת המפנה בהתמקדותה של החברה - והיעד הבא בעולם הסושיאל: Social VR. מציאות מדומה מבוססת קשרים חברתיים. לא רק משחקי יריות ורכבות הרים, אלא עולם בו חברים (וירטואליים ואמיתיים, חדשים וישנים) נפגשים, מבלים יחד, מבקרים בעולמות ובאירועים (וירטואליים ואמיתיים, חדשים וישנים) וחווים חוויות משותפות. מדומות אך מציאותיות מאוד.

האם חזונו של צוקברברג אודות פיתוח מטאוורס - עולם מציאות מדומה ורבודה עשיר בתוכן, פלטפורמות, חוויות תרבותיות, חינוכיות, מקצועיות וצרכניות, שבו כל אחד ואחת יבלו זמן משמעותי מחיי היומיום שלהם - יתממש? אני מניחה שלא במלואו, אבל בהחלט בחלקו. מציאות מדומה התפתחה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת אבל עכשיו היא בהישג יד במחיר נמוך מאלפיים שקלים, גם בישראל, מחירו של טלפון חכם. וקסדות ה-2 Oculus Quest, המוצר העדכני מבית אוקולוס-פייסבוק, קל לשימוש ודורש בד"כ כלום מלבד קסדה ומשתמשת, נמכרות כמו סופגניות בסוף נובמבר.

הפיתוח הבא, מספרים לנו בפייסבוק-מטא, הוא "פרויקט קאמבריה"- קסדות מציאות מדומה מתקדמות במיוחד, והבשורה הגדולה שתבאנה איתן - טכנולוגיות מעקב עיניים ופנים בזמן אמת. במילים אחרות - האוואטר במציאות המדומה יוכל לחקות את הבעות הפנים של המשתמשת, וגם יוכל להסתכל- בדיוק לאן שהיא מסתכלת. זהו צעד גדול לכיוון הטמעה של המשתמשים עצמם, כעצמם, בתוך עולם המציאות המדומה, מה שיהפוך אותה להרבה יותר מציאותית.

אז אם נניח שחזונו של צוקרברג יתממש במידה כזו או אחרת (ואנחנו כבר יודעים שכשצוקרברג מהמר על טכנולוגיה - הוא לרוב מצליח), האם זה טוב לאנושות?

ובכן, כמו תמיד, בטח כשמדובר במוצרים מבית פייסבוק, זה מרגש ומחריד בערך באותה המידה. החששות לפרטיות המשתמשים מוצדקות בהחלט. אם חששתם מהיקף המידע שפייסבוק אוגרת על משתמשים - דמו בנפשכם כמה היא באמת תדע כשמיליארד משתמשים יכניסו אותה לביתם - כולל מצלמות שמצלמות את החדר כל הזמן, וגם את פניהם וגופם של המשתמשים, את כל החוויות שהם יחוו - בגופם, בקולם. העולמות בהם יבקרו וכל מה שקורה בתוכם. יכולות המעקב במציאות מדומה הן בלתי נתפסות. ריכוז המידע בידי גוף אחד, ובמיוחד כשהגוף הזה הוא פייסבוק-מטא, הוא בבחינת חדשות רעות מאוד.

מנגד, מציאות מדומה זו בשורה מרגשת ויש לה פוטנציאל אדיר לחברה וליכולת של כולנו להבין, להתחבר ולשתף פעולה. מציאות מדומה זכתה לכינוי "מכונת האמפתיה האולטימטיבית" בשל היכולת שלה לגרום למשתמשים להרגיש ולהתחבר לאחרים - גם, ובעיקר, לאלו שחוויות החיים שלהם רחוקות מהם מאוד, או שהם מצויים עמם בקונפליקט, או שיש כלפיהם דעות קדומות- להטב"קים, מיעוטים, מהגרים. המאפיינים העיקריים שלה, נוכחות ואימרסיביות, כלומר - היכולת שלה לגרום למשתמשים להרגיש כאילו הם באמת נוכחים פיזית בעולם הווירטואלי, לצד הדמויות שהם פוגשים, וכאילו שהם טובלים, או מוטמעים, בחוויה בכל הווייתם ומאודם, היא עוצמתית ביותר. בשל כך היא מהווה כלי טיפולי אפקטיבי. והיא בעלת פוטנציאל אמיתי לקידום סובלנות והבנה. חשבו איך היה נראה העולם אם היתה לכולנו קסדת מציאות מדומה בזמן סגרי הקורונה.

אז האם זה טוב או רע? זה בהחלט גם וגם. טוב שפייסבוק ירו את יריית הפתיחה למרוץ הפיתוח של המטאוורס, חבל שהיו דווקא הם אלו שעשו זאת.

הכותבת היא ראשת המסלול לתקשורת דיגיטלית בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל