התקציב שסימן את המחלוקת בחברה הערבית

זה לא עוד תקציב מדינה עבור האזרחים הערבים בישראלי, לטוב ולרע. תקציב שמאושר אחרי שיתוק של שלוש שנים, ארבע מערכות בחירות ומשבר קורונה, הוא בוודאי לא עוד תקציב, אך עבור בחברה הערבית מדובר ביותר מזה.

בשנים עברו, גם כשהכיל תקציב המדינה תוכנית כלכלית ייעודית לחברה הערבית, כמו תכנית 922 שתוקצבה ב-15 מיליארד שקלים, חברי הכנסת הערבים הצביעו נגד. המשוואה אז הייתה פשוטה: "לא ניתן יד לתקציב שמנציח את הכיבוש במקום לקדם פיתרון". המציאות היום שונה, כשלראשונה מפלגה המייצגת את הציבור הערבי מתוך הקואליציה מצביעה בעד התקציב ומפלגה מתחרה באופוזיציה מצביעה נגדו.

ברע"ם מסבירים לציבור שלהם שהם מצביעים בעד התקציב הזה כדי להוציא לפועל את תכנית החומש הכלכלית, תכנית מיגור הפשיעה והאלימות ועוד תקציבים ייעודים לרשויות המקומיות הערביות. לעומת זאת, ברשימה המשותפת מסבירים לציבור שלהם שהם מצביעים נגד התקציב שמחליש את החלשים ומחזק את החזקים. החל ממס המשקאות הממותקים וכלה בהתייקרות הכלים החד-פעמיים והעלאת גיל הפרישה לנשים - כל אלה לטענת המשותפת פוגעים קשות באוכלוסיות המוחלשות במדינה ובעיקר בחברה הערבית. אך מעל הכל, במשותפת רואים בתקציב הזה תקציב שמנציח את המצב הקיים שבו ישראל שולטת בחייהם של הפלסטינים בעל כורחם, ולא חותרת לפיתרון איתם.

בכל מקרה, העידן החדש בחברה הערבית שבו לראשונה יש מי שמתנגד לתקציב המדינה ומי שתומך, מדגים את המציאות החדשה שכולם צריכים להתרגל אליה: לא כל הערבים חושבים אותו דבר. יש כאלה שמוכנים לשלם מחיר לאומי על חשבון האזרחי, ויש כאלה שמוכנים לשלם מחיר אזרחי כבד רק כדי לא לפגוע בלאומי. זה עידן שאין בו שחור ולבן. וככל שהימים יעברו זה רק יילך ויתחדד, במיוחד עכשיו כשאין בחירות על הפרק.