חקיקה | דעה

תזכיר חוק יסוד הממשלה של סער לוקה בחוסר עקביות והיגיון

קיים יסוד לטענה שההצעה שנועדה למנוע מנאשם להקים ממשלה היא חקיקה פרסונלית • אלמלא תיקי נתניהו ההצעה לא הייתה קיימת

שר המשפטים גדעון סער. יש לדון בתזכיר החוק ובהשלכותיו בכובד-ראש ללא כל בהילות / צילום: אוניברסיטת חיפה
שר המשפטים גדעון סער. יש לדון בתזכיר החוק ובהשלכותיו בכובד-ראש ללא כל בהילות / צילום: אוניברסיטת חיפה

שר המשפטים גדעון סער הניח תזכיר הנועד להוות הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק יסוד: הממשלה, לפיה, בין היתר, נשיא המדינה לא יטיל על חבר כנסת להרכיב ממשלה אם תלוי ועומד נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה שעונשה המרבי עולה על שלוש שנים, אלא אם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית קבע כי אין בעבירה קלון.

התזכיר, אם יאושר על-ידי הממשלה כהצעת חוק, מעורר ביקורת, וכדרכנו בקודש - סיעות המרכז והשמאל תומכות, ורוב סיעות הימין מתנגדות. הנימוקים העיקריים המועלים על-ידי המתנגדים להוראות התזכיר מתמצים באלה:

ראשית, ההוראות נוגדות את עקרונות הדמוקרטיה ואת זכות היסוד המהותית של כל אזרח שהינו תושב לבחור ולהיבחר. אני סבור כי אין יסוד לטענה זו, שכן הזכות אינה מוחלטת, וגם כיום קיימות הוראות בחוק יסוד: הכנסת המונעות ופוסלות מועמדים מסוימים לכהן כחברי כנסת, כמו למשל כאלה השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או שהם מסייעים למדינת אויב או לארגוני טרור, והוא הדין לגבי מועמד שהורשע בפסק דין חלוט (סופי) בעבירה שיש עמה קלון - ועד הלום לא עלתה טענה שהדבר מהווה פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר.

אין יסוד לטענה

טענה שנייה: ההוראות מהוות סיכול של רצון הציבור. אני סבור כי אין יסוד לטענה זו. אף שמקובל לראות במי שעומד בראש רשימת מועמדים לכנסת כמועמד שלה לראשות הממשלה, הרי שכיום לא מתקיימות בחירות ישירות לכהונה זו (חוק שהיה בעבר ובוטל), והבחירות נערכות למפלגות ולמועמדים שלהם לכנסת שעמדו בדרישות החוק ואושרו על-ידי ועדת הבחירות המרכזית, ובמקרה של החלטת פסילה שלעתים באה על רקע פוליטי - היא כפופה לביקורת של בית המשפט העליון, שעד כה ביטל החלטות רבות כאלה.

טענה שלישית: המתנגדים מוסיפים וטוענים כי אין להסכים למצב שבו החלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה או חבר כנסת מכהנים מתקבלת על-ידי אדם אחד, קרי: היועץ המשפטי לממשלה (העומד גם בראש התביעה הכללית). אני סבור כי גם לטענה זו אין יסוד, שכן היועץ ועוזריו המקצועיים אמורים לקבל את החלטותיהם בתום-לב ובאורח ענייני בכפוף לקיום הליכי שימוע. יחד עם זאת, אני סבור כי יש לטענה רלוונטיות מסוימת לענייננו, שכן התזכיר מתייחס גם לכתב אישום שהוגש על-ידי רשויות התביעה ולאו דווקא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה עובר למועד בחירתו של הנאשם לכנסת וכנגזר מכך גם כראש ממשלה.

טענה רביעית: ההוראות מהוות חקיקה אישית (פרסונלית) שאינה מקובלת במחוזותינו. אני סבור כי דווקא כאן קיים יסוד לטענה זו, במיוחד נוכח הטענות של אלה התומכים בתזכיר, לפיהם החקיקה נדרשת עקב התנהלותו של בנימין נתניהו שכיהן עד לאחרונה כראש הממשלה, והיא הנותנת - אלמלא טענות אלה ונוכח עמדות קודמות של שר המשפטים, יש להניח כי התזכיר לא היה בא לעולם. הוא הדין גם אם נתניהו היה פורש מרצונו מהחיים הפוליטיים. קשה לכן להשתחרר מהרושם שמטרתו של התזכיר היא פוליטית גרידא.

עיקרון חזקת החפות

הערה נוספת ועיקרית: יש לזכור ואסור לשכוח את העיקרון העל-חוקתי, לפיו כל אדם באשר הוא אדם נהנה מחזקת החפות כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת. עיקרון משפטי זה, שכולנו חונכנו לאורו, נעלם, ולעתים אנו עדים להצהרות לתקשורת של אנשי ציבור בזו הלשון: "אני אוכיח את חפותי בבית המשפט..."

אכן התהפכו היוצרות; חזקת החפות מוצאת את ביטויה המובהק בחוק יסוד: הממשלה, כמו גם בחוק יסוד: הכנסת. ואסביר: לפי חוק יסוד: הממשלה, ראש הממשלה ממשיך בכהונתו כל עוד לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון, וגם במקרה כזה רק אם הכנסת תחליט ברוב של 61 להעבירו מכהונתו, או במקרה שפסק הדין הפך לחלוט (סופי) לאחר מיצוי הליכי הערעור.

לפי חוק יסוד: הכנסת, חבר כנסת ממשיך בכהונתו הסדירה כל עוד לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון, שאז הוא מושעה, ואם פסק הדין המרשיע יהא חלוט (סופי) - הוא חדל לכהן כחבר כנסת. ונשאלת השאלה - היכן העקביות בענייננו, שהרי אם כתב האישום הוגש לפני מועד הבחירות לכנסת והיה מונח בפני הציבור, ואם הנאשם נבחר לכנסת, אזי לפי הוראות התזכיר הנשיא לא יטיל עליו להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה; ואם כתב האישום הוגש נגד ראש ממשלה מכהן לאחר מועד הבחירות וחרף העובדה שהציבור לא היה מודע לו במועד הבחירות, אזי ראש הממשלה ימשיך בכהונתו במהלך שנים כל עוד ההליכים המשפטיים מתקיימים! היכן השכל וההיגיון הצרוף, והיכן העקביות של אלה התומכים בהוראות התזכיר?!

יש לדון בתזכיר ובהשלכותיו בכובד-ראש ללא כל בהילות תוך התייעצות עם משפטנים, ובכללם שופטי בית המשפט העליון בדימוס, כמו גם עם דיקני הפקולטות למשפטים, ראשי האקדמיה ואנשי ציבור מכל הרבדים של החברה, וזאת לא רק לגבי ראש ממשלה אלא לגבי כל נבחרי הציבור באשר הם תוך התייחסות עניינית ועקבית, בין היתר, נוכח העיקרון העל-חוקתי של חזקת החפות, על כל הנובע ונגזר מכך.

הכותב הוא שותף בכיר בכספי ושות', עורכי דין ונוטריונים