מי צריך לממן את עלויות ההתפלה? החקלאים נגד הרפורמה בתעריפי המים

אחרי שרשות המים הכריזה בחודש שעבר על הורדה צפויה של תעריף המים ב-1.76% החל מינואר, לראשונה זה ארבע שנים, היא מתכוננת לאתגר הבא: הרפורמה במחירי המים לחקלאות. לטענת רשות המים, המים לחקלאות מסובסדים על ידי הצרכן הפרטי והתעשייתי, בצורה שלא הגיונית במדינה צחיחה כמו ישראל.

לכן, מתגבש מהלך להעלאת מחירי המים לחקלאות, ובמקביל להורדתם לצרכנים הביתיים והתעשייתיים. "האיחוד החקלאי" מתנגדת למהלך, ומחקר מטעמה טוען שהחקלאים אינם מסובסדים כלל ועיקר. בעיניהם, הרפורמה תביא למצב אבסורדי בו החקלאים מסבסדים את הצרכנים הביתיים.

 גיורא שחם / צילום: יוסי זמיר

המים בישראל נחשבים זולים במיוחד, למרות מיעוט מקורות המים: בין 6.3 ל-11.5 שקלים למ"ק לצרכנים ביתיים ולתעשייה. במונחי כוח קנייה, ממוצע מחיר המים ב-OECD גבוה פי שלושה מהמקובל בישראל. אבל האמת היא שהמחיר היה יכול להיות זול אפילו יותר.

החקלאים מסובסדים

על פי מחקר מטעם "האיחוד החקלאי", הם משלמים בין 1.5 ל-1.8 שקלים למ"ק של מים שפירים (מים ראויים לשתייה, בניגוד למים "נחותים" כמו מי קולחין, שהם מי ביוב שעברו במתקן טיהור שפכים ויכולים לשמש לחקלאות). המחיר זול יותר משום שיש פחות עלויות חלוקה, אך גם מסובסד בידי המחיר הגבוה יותר שמשלמים הצרכנים הביתיים והתעשייתיים. המחיר הזול גורם לבזבוז ניכר של מים בחלק מהמקרים, ולכן רשות המים קובעת לכל חקלאי מכסת מים שאסור לו לחרוג ממנה. השיטה מייצרת בעיות של עודף ומחסור בקרב חקלאים שונים, ואף מעודדת "מאכערים" הסוחרים (בצורה לגיטימית או לא) במכסות בין חקלאים.

רשות המים ומשרד האוצר יזמו רפורמה הכוללת מהלך הדרגתי, במסגרתו מחירי המים לחקלאות יעלו ב-45% עד לעלות הפקתם האמיתית. כך, מחירי המים יירדו ב-8% עד 10%. ירידה זו תתבטא הן ישירות בחשבון המים הפרטי, והן בעקיפין ביוקר המחיה הכללי. כך, אומרים באוצר, יהיה אפשר לבטל את המגבלות על החקלאים ולאפשר למנגנון המחירים להקצות את המים.

מי ישלם על ההתפלה

זה לא השינוי הגדול היחיד שהיה במשק המים של ישראל: בעשור האחרון, היכולת של ישראל בהתפלת מי ים הכפילה את עצמה מכ-300 מיליון מ"ק בשנה ל-646 מיליון מ"ק בשנה, מתוך 1,162 מיליון מ"ק בשנה בצריכה הביתית. זה הושג באמצעות סדרת פרויקטי BOT (בנה-הפעל-העבר - יוזמה פרטית בחסות ממשלתית, במסגרתה היזמים שומרים לעצמם את הרווחים לזמן מוגבל).

גם "מקורות" הקימה מפעל התפלת מים, אך בעקבות בעיות שנקשרו אליו הוא הופרט. עד 2025, הקמת מפעלי התפלה נוספים באותה השיטה צפויה להביא לכך ש-80% מהמים השפירים בישראל יופקו מהתפלה. פרויקט ההתפלה הכרחי לחלוטין כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה בישראל, אך הוא יקר למדי. העלות הזאת, היום, מועמסת במלואה על הצרכנים הביתיים.

"האיחוד החקלאי" טוענת שאין בין החקלאים לבין ההתפלה שום קשר: בעוד הצריכה הביתית במגמת עלייה קבועה, צריכת המים השפירים בחקלאות ירדה החל משנות ה-90, עד שהתייצבה בעשור האחרון בין 400 ל-500 מיליון מ"ק בשנה. זה נבע משיפורים טכנולוגיים שמאפשרים השבת מי קולחין (מי ביוב שעברו טיהור) לשימוש חקלאי. לכן, המחקר מטעם "האיחוד החקלאי" טוען שהחקלאים לא זקוקים להתפלה.

רשות המים, לעומת זאת, טוענת שעלויות ההתפלה הן חלק מעלויות המים הלאומיות, ועל כן החקלאים צריכים לשאת בהן כמו הצרכנים הביתיים. על פי חישוב רשות המים, החקלאים היום מסובסדים בהיקף של בין 350 ל-500 מיליון מיליון שקל בשנה, וכדי לכסות את עלויותיהם האמיתיות, תעריף המים השפירים לחקלאות נדרש לעלות ל-2.8 שקל למ"ק.

אם החקלאים אינם קשורים להתפלה מכיוון שהם עברו להשתמש בקולחין, נשאלת השאלה - למה הם בכלל משתמשים במים שפירים? סיבה אחת היא גידולים "עדינים" כמו עלים, חסה וצמחי תבלין שדורשים רק מים שפירים. אבל הסיבה החשובה ביותר מפתיעה במיוחד - אין מספיק ביוב. רשות המים מטפלת כמעט ב-100% מהשפכים בישראל, והתשתית מאפשר ל-85% מהמים המטוהרים להגיע לחקלאות בפועל.

במקורות טוענים שניתן לייעל את המערכת אף יותר באמצעות הקמת תשתיות נוספות, וכך לחסוך למשק 160 מיליון מ"ק בשנה. אך רשות המים ומשרד האוצר מסבירים ששיעור ההשבה בישראל גבוה במיוחד, מעל מדינות כמו סינגפור (35%), אוסטרליה (15%) וארה"ב (14%). הרחבה נוספת של השבת המים היא יקרה במיוחד - כבר היום הממשלה מוציאה 200 מיליון שקלים בשנה על הקמה ותחזוק מערכת השבת הקולחין, שנדרשת לאגור מים בחורף ולפזר אותם בקיץ, בנוסף להשקעה של 100 מיליון בשנה מצד החקלאים. במצב כזה, כבר עדיף להקים עוד מתקני התפלה.

למי שייכים המים?

סוגיית מחיר המחיר מציפה שאלה ערכית חשובה: של מי המים בישראל? המחקר מטעם "האיחוד החקלאי" מציג גישה לפיה המים הזולים שהחקלאים השיגו שייכים קודם כל להם. המדינה, לעומת זאת, תופסת את כל המים כמשאב ציבורי השייך לכולם. על פי גישה זו, מחיר המים לכולם צריך לשקף את עלות ההפקה הממוצעת של אותו סוג מים. כך, מחיר המים השפירים צריך להיות עלות הפקתם הכללית, בלי קשר למקורם. בצורה כזאת, הרפורמה במים תשקף את עלות המים האמיתית, ותביא לחישוב כלכלי רציונלי יותר לגבי סוג הגידולים שמגדלים בישראל, שחלקם "צמאים" יותר מאחרים. בנוסף, הרפורמה צפויה להוזיל את מחיר המים לצרכנים הביתיים על ידי חלוקה שוויונית יותר של מחיר ההתפלה. 

מתי נראה את זה? עבודת המטה לקראת הרפורמה החלה עוד בפברואר 2021, בתקופת הממשלה הקודמת. כרגע עדיין אין לוח זמנים לתחילת הרפורמה, אך עכשיו כשאנחנו "אחרי התקציב", זה עשוי להשתנות.

"לסייע לחקלאות להיערך"

ממקורות נמסר: "ניהול משק מים חכם בכלל, וניהול מיטבי של תחום מי הקולחין בפרט, עשוי לדעתנו להוביל לצמצם ועד לבטל את מכסות המים הקיימות הקיימות היום לחקלאים, כמו גם לחסכון בשימוש במשאבי טבע. לדעתה של החברה מהלכים בתחומים הללו אף עשויים להוביל להורדה אפשרית של תעריף המים בעד כ-10%".

מרשות המים נמסר: "אסדרה ארוכת טווח למים לחקלאות הינה מדיניות שמטרתה מתן בהירות ויציבות באשר להתפתחות תעריף המים לחקלאות בעשור הקרוב ואילך ולאפשר לחקלאים להשקיע ולתכנן לטווח ארוך ולהשקיע את ההשקעות הנדרשות לשם כך.

"יתרה מכך, כיום מים לחקלאות מסובסדים על ידי הצרכן הביתי בהיקף של כ-350 מיליון שקל בכל שנה לאחר התחשבות ברכיבים שונים. רשות המים פועלת, כמתחייב ממנה, לביטול סבסוד זה שכן על כל הצרכן לשאת במלוא העלות הנדרשת לאספקת המים עבורו, ולא משקי הבית בישראל הם שצריכים לשאת בעלות הסבסוד לחקלאים.

"יחד עם זאת, רשות המים רואה את חשיבותה הגדולה של החקלאות בישראל ויצאה בקריאה לכל המשרדים הרלבנטיים לקיים עבודת מטה שתבחן את הצעדים הדרושים לסייע לחקלאות על מנת שהיא תוכל להיערך ולהתמודד בצורה המיטבית עם אסדרה זו".

לדברי ירון סולומון מנהל המחלקה להתיישבות וראש אגף המשק בתנועת כפרי האיחוד החקלאי במידה שיתקבל המתווה שמוצע על ידי רשות המים והאוצר אפשר לסגור את החקלאות הישראלית כי הרבה מאוד גידולים לא יוכלו לעמוד במחירי המים המופקעים.

צריך לזכור שמאז 2006 לחקלאות הישראלית אין תוכנית ארוכת טווח שתבטיח את יציבותה. חייבת להיות תוכנית אב לחקלאות הישראלית שתאפשר יציבות ואפשרות לדעת שלא משנים עלויות לפי הלכי רוח של ממשלות מתחלפות. חקלאות זה לא מפעל ברגים וחייבים לתת לחקלאים את הביטחון גם בהשקעות לטווח ארוך.

לדברי עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי, מאז תחילת מפעל ההתיישבות, התייעלה החקלאות הישראלית באינספור דרכים והיא המובילה בעולם לתפוקה לדונם אלא שיש גבול להתייעלות. בשנים האחרונות סובלים החקלאים הישראלים מלקיחת קרקעות בהיקף נרחב. המחסור בקרקע מקשה על הקמת מכוני טיהור ואיגום וקבלת אישורים עבורם וכך החקלאות הישראלית לא מסוגלת לספוג את כמויות מי הקולחין. זה מדהים שרשות המים והאוצר מנסים להעניש את החקלאים פעמיים בהקשר זה. במקום להוריד את המחיר מבקשים להכפיל אותו ללא כל הצדקה.