האם ועידת האקלים הייתה רק "בלה בלה בלה?"

לאחר צפיות גבוהות ותקוות גדולות, ועידת האקלים של האו"ם הסתיימה בשבוע שעבר בגלאזגו באכזבה גדולה. למרות שכמעט 200 צוותי משא ומתן מרחבי העולם התכנסו לדיונים יומיים במשך שבועיים בוועידה שנחשבה ל"גורלית", את סיומה חתמו המדינות בהחלטה רפה, מרוככת, נתונה לפרשנויות רבות.

כך למשל, למרות שההסכם כלל לראשונה התייחסות לדלקים מאובנים, הנוסח הסופי שלו קורא למדינות להאיץ את המאמצים "להפחית בהדרגה" את השימוש בפחם, ללא קריאה להפסקה בשימוש בו. לאור התנגדותן של הודו וסין.

מה שברור לכולם הוא שיידרש מקצה שיפורים. כמעט אף מדינה לא מצליחה להתקרב למטרה העיקרית: להגביל את ההתחממות הגלובלית לעלייה של מעלה וחצי בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית עד סוף המאה.

כדי לעמוד ביעדים, צריכות המדינות לחתוך לפחות 45% מהפליטות שלהן כבר בעשור הקרוב, אחרת, לפי ההתחייבויות הנוכחיות, ימצא כדור הארץ על מסלול התחממות של 2.5 מעלות.

כרגע, אנחנו לא בכיוון. ולכן המדינות החליטו לבחון מחדש ולהגדיל את יעדי הפחתת הפליטות שלהן לשנת 2030, עד הכינוס בשנה הבאה, שיתקיים במצרים.

מחוץ לוועידה הפגינו 120 אלף בני אדם ודרשו מהפוליטיקאים לקחת אחריות, בפנים - נעו הדברים בקצב אחר. יותר מ-500 לוביסטים של תעשיית המאובנים, נאבקו על 'עסקים כרגיל' עבור התעשייה שלהם, אל מול פוליטיקאים שלא אחת גם מקבלים מהם תרומות נדיבות.

האם פעילת האקלים גרטה תונברג צודקת כשהיא מסכמת את הוועידה במילים 'בלה בלה בלה'? האם יש סיכוי לשנות ולהצליח להציג תוכניות ישימות להפחתת הפליטות? ומה חלקה של ישראל, שכשלה כמעט בכל היעדים שהציבה לעצמה בתחום בשנים האחרונות, במאבק העולמי במשבר האקלים?

על כל אלה בפרק של פודקאסט הצוללת של גלובס, עם כתבת האקלים והסביבה של גלובס, שני אשכנזי, שחזרה מכנס האקלים בגלזגו.