מה קורה כאשר מוגש כתב אישום נגד ראש עיר?

האם החוק שמקדם סער יחמיר עם ראשי ממשלה בהשוואה לראשי ערים? בדקנו • המשרוקית של גלובס

שר המשפטים גדעון סער מקדם חוק שלפיו מי שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל לכהן כראש ממשלה. אבל מתברר שאפילו בתוך הקואליציה לא כולם מתלהבים מההצעה הזאת בנוסח הנוכחי שלה. ח"כ מיכאל ביטון הסביר בראיון ברדיו 103FM שצריך לדאוג לכך שחוק כזה ייכנס לתוקף רק בעוד שלוש שנים כדי ש"זה לא יהפוך לחוק אישי (נגד נתניהו)".

לחיזוק דבריו הוא נתן דוגמה: "ראש רשות שיש נגדו כתב אישום לא מודח מיד מתפקידו, אלא יש ועדה ציבורית... דנים על חומרת כתב האישום ומגדירים לאותו ראש עיר... בדיוק את התפקודים שלו לאור כתב האישום". ואם זה המצב כשמדובר בראש עיר "פה אנחנו מדברים בראש ממשלה, ואנחנו לא רוצים לנצח בחירות באמצעות חקיקה", חתם ביטון.

באופן אירוני, הדוגמה שהביא ביטון כצורך לריכוך החוק של סער, קשורה להחלטה של אותו סער בעת שכיהן כשר הפנים. סער היה זה שהוביל ב-2013 עמדה שלפיה יש להגיע להסדר חקיקתי ש"יביא לידי ביטוי את האיזון הרצוי בין ערכים של טוהר מידות ואמון הציבור בשלטון המקומי לבין הממד הדמוקרטי המגולם בבחירה הישירה של ראש הרשות והזכות לבחור ולהיבחר".

בעקבות כך נוסף לחוק הרשויות המקומיות סעיף 19א' שקובע כי במקרה של הגשת כתב אישום נגד ראש רשות תוקם ועדה לבחינת השעייתו. הוועדה מורכבת משלושה חברים: שופט מחוזי בדימוס הממונה על-ידי שר הפנים ושר המשפטים, משפטן הכשיר להיות שופט מחוזי וראש רשות מקומית לשעבר. שני האחרונים ממונים על ידי שר הפנים. חברי הוועדה ממונים אחת לשבע שנים. כלומר, לא מדובר במינוי אד-הוק לצורך בחינת מקרה מסוים.

הוועדה, כדאי לציין, עוסקת רק בהשעיית ראש הרשות מתפקידו, ולא בהדחתו. הדחה סופית מתרחשת רק לאחר פסק דין חלוט שכולל קלון, בדומה לחוק הנוכחי שנוגע לראש ממשלה.

מאז שהוקמה הוועדה היא קיבלה מספר החלטות בולטות. בפברואר 2014 היא החליטה להשעות את ראש עיריית בת ים דאז, שלומי לחיאני, לתקופה של שנה. לחיאני היה מנוע מלשמש כחבר ועדת הכספים, ועדת המכרזים, ועדת המשנה לתכנון ובנייה ועוד. זמן קצר לאחר מכן הושעה מתפקידו גם שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית, על רקע כתב אישום שהוגש נגדו. ב-2017 השעתה הוועדה מתפקידו גם את איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון דאז, על אותו רקע.

אבל יש גם מקרים שבהם הוועדה החליטה לא להשעות ראשי רשויות למרות שהוגש נגדם כתב אישום. כך היה, למשל, במקרה של חאלד טאטור, ראש מועצת ריינה, שהואשם בסחיטה באיומים. היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, ביקש מהוועדה להשעות את טאטור מתפקידו, אך זו הצביעה ברוב של שניים מול אחד נגד ההשעיה. בין היתר על רקע פער הזמנים בין מועד הגשת האישום לבין מועד הבקשה, ועל רקע העובדה שמדובר היה בשנת בחירות.

בשורה התחתונה: דבריו של ביטון נכונים. כשמוגש נגד ראש רשות כתב אישום הוא לא מסיים את תפקידו באופן אוטומטי. ועדה שהוקמה ב-2013 קובעת האם הנאשם יושעה מכל או מחלק מעיסוקיו ברשות, וכמה זמן תימשך ההשעיה. לפחות בחלק מהמקרים החליטה הוועדה לא להשעות ראש רשות למרות שהוגש נגדו כתב אישום.

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: מיכאל ביטון
מפלגה: כחול לבן
תוכנית: שבע תשע, 103FM
תאריך: 9.11.2021
ציטוט: "כשמוגש כתב אישום נגד ראש רשות הוא לא מודח מייד, יש ועדה שדנה בכך"
ציון: נכון

יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון (כחול לבן) התראיין לתכנית "שבע תשע", שם נשאל על רצונו להכניס לחוק שמקדם שר המשפטים גדעון סער, לפיו מי שהוגש נגדו כתב אישום לא יכול להרכיב ממשלה, החלטה שהחוק יחול רק בעוד שלוש שנים ללא קשר למועד הבחירות. ביטון הסביר: "כך אף אחד לא יאשים אותנו שעשינו חוק מיוחד לבנימין נתניהו אלא חוק שחל על כל חברי הכנסת", וגם המשיך לאחר מכן: "אנחנו גם לא רוצים לנצח בחירות בחקיקה ואנחנו לא רוצים לעשות חוק שהוא פרסונלי לאדם מסוים כדי להתמודד איתו פוליטית". המראיין גולן יוכפז שאל: "אז רגע, כדי להבין, חקיקה כזו בעיניך היא לא משחק הוגן?" ביטון השיב: "היא טובה מאוד, אבל היא צריכה להיות מנוסחת באופן שזה לא הופך לחוק אישי. אני אתן לכם עוד דוגמה: ראש רשות שיש לו כתב אישום לא מיד מודח מתפקידו, אלא יש ועדה ציבורית ואנשי מקצוע, כולל נבחרי ציבור הגונים לשעבר, דנים על חומרת כתב האישום ומגדירים לאותו ראש עיר, אתה תהיה מחוץ לבניין המועצה, אתה לא תעסוק בתכנון ובנייה, מגדירים לו בדיוק את התפקודים שלו לאור כתב האישום שלו, כי בסופו של דבר יש גם כתבי אישום שנגמרו בזיכוי. אז עכשיו, זה מה שעושים לראש עיר, כן כתב אישום משפיע על התפקוד שלו, אבל עם ועדת ציבורית שמסתכלת על הדבר הזה. פה אנחנו מדברים בראש ממשלה ואנחנו רוצים לא לנצח בחירות באמצעות חקיקה".

הנהלים לגבי ראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום נמצאים בסעיף 19א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975. הסעיף נוסף לחוק בסוף 2013, בהובלת שר הפנים דאז גדעון סער. עמדת סער הייתה שיש להגיע להסדר חקיקתי ש"יביא לידי ביטוי את האיזון הרצוי בין ערכים של טוהר מידות ואמון הציבור בשלטון המקומי לבין המימד הדמוקרטי המגולם בבחירה הישירה של ראש הרשות והזכות לבחור ולהיבחר".

הסעיף קובע את הקמתה של הוועדה לבחינת השעיה, המורכבת משלושה חברים: שופט מחוזי בדימוס הממונה על-ידי שר הפנים ושר המשפטים, משפטן הכשיר להיות שופט מחוזי וראש רשות מקומית לשעבר, שני האחרונים במינוי שר הפנים. חברי הוועדה ממונים אחת לשבע שנים. כלומר, הוועדה אינה קמה אד-הוק כאשר מוגש כתב אישום מול ראש רשות, אלא ממונה באופן בלתי תלוי ומתכנסת לפי הצורך. שר הפנים הוא זה שקובע את סדרי הדיון של הוועדה, ואם הוא לא קובע סדרי דיון הוועדה רשאית לקבוע אותם לעצמה.

סעיף קטן (ה)(1) קובע שבמקרה שמוגש נגד ראש רשות מכהן כתב אישום או שתלוי נגדו כתב אישום מתקופה שקדמה לבחירתו לתפקיד, ללא קשר לשאלה האם העבירה בוצעה לפני הכהונה או תוך כדי הכהונה, ובמקרה שהיועץ המשפטי לממשלה ביקש מהוועדה לבחינת השעיה לעשות זאת, הוועדה רשאית לבחון את המקרה ואם היא מוצאת שהנאשם לא ראוי לכהן כראש רשות היא רשאית להשעותו. הוועדה מחויבת לתת לראש הרשות המדובר להשמיע את דבריו לפני קבלת ההחלטה. סעיף קטן (ה)(2) קובע שאם אכן הוחלט להשעות את ראש הרשות, על חברי הוועדה עליה לבחון תפקידים אחרים שיוכל לבצע במסגרת היותו חבר מועצה, והיא רשאית גם לקבוע סייגים לתפקידים האלו.

סעיף קטן (ו) מתייחס למה שהוועדה צריכה לבחון כאשר היא מחליטה אם להשעות ראש רשות: העבירות המיוחסות לו, כולל "נסיבותיהן, היקפן והתמשכותן", מספר הפרשות המיוחסות, הזיקה בין האישומים לבין ביצוע התפקיד של ראש הרשות, ופרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות המיוחסות.

יש לשים שמדובר בהשעיה מהתפקיד, ולא בהדחה. סעיף קטן (ז) קובע שניתן להשעות את ראש הרשות לתקופה של לא יותר משנה. הוועדה יכולה להאריך את תקופה ההשעיה לזמן של לא יותר משנה בכל פעם, ועליה להתחשב בנסיבות שהובילו להתמשכות המשפט כשהיא מחליטה על הארכה. ההשעיה תיפסק מוקדם מהתקופה שקבעה הוועדה במקרה של הפסקת המשפט, זיכוי או הרשעה ללא קלון. סעיף 20(ד) לחוק קובע שראש רשות שהורשע ונקבע שיש עם העבירה קלון יושעה באופן מידי עד למתן פסק דין סופי (שאם גם בו הוא יורשע עם קלון הוא יודח מתפקידו באופן סופי), וגם במקרה כזה תוקף ההשעיה שקבעה הוועדה אינו תקף עוד. ראש הרשות המושעה זכאי לחלק מהזכויות ובחצי השנה הראשונה של ההשעיה לחלק משכרו, ואם יזוכה יוחזר לו החלק משכרו שלא שולם לו בתקופת ההשעיה.

סעיף 19א(ט)(1) קובע שבמקרה של השעיית ראש הרשות, המועצה תבחר לו מחליף עד לתום ההשעיה או עד שיתקיימו בחירות לראש הרשות. סעיף 26 לחוק קובע שהדבר ייעשה בהצבעה גלויה ושעל המועמד להחלפה לקבל רוב מוחלט של קולות חברי המועצה. כל אחד מחברי המועצה רשאי להעמיד את עצמו לתפקיד ממלא המקום. אם מתקיימו בחירות ראש הרשות המושעה רשאי להתמודד בהן, ואם הוא מנצח תקופת ההשעיה שנקבעה לו ממשיכה כרגיל. במקרה כזה, מי שמתפקד כממלא מקומו הוא מס' 2 ברשימתו של ראש הרשות המושעה, ובתנאי שנבחר למועצה. במקרה שלא נבחר למועצה, בוחרים שוב כמו בהשעיה שהחלה באמצע כהונה.

סעיף 19א נכנס לספר החוקים רק בדצמבר 2013, ולכן אין הרבה מאוד דוגמאות לעבודת הוועדה. את ההחלטה הראשונה קיבלה במהירות, כבר בפברואר 2014. אז היא החליטה להשעות את ראש עיריית בת ים דאז שלומי לחיאני לתקופה של שנה. הוועדה השעיתה את לחיאני גם "כחבר מועצת העיר בתפקידים שיש להם השפעה מהותית על התנהלותה התקינה של הרשות המקומית או בתפקידים הכרוכים בניהול כספי ציבור". פירוש הדבר היה שלחיאני היה מנוע מלשמש כחבר ועדת הכספים, ועדת המכרזים, ועדת המשנה לתכנון ובנייה ועוד.

זמן קצר לאחר מכן, במרץ 2014, גם ראש עיריית נצרת עלית (כיום נוף הגליל) שמעון גפסו הושעה מתפקידו לאחר שהואשם בשוחד. הוועדה הציעה לגפסו לקחת על עצמו חופשה בתשלום מלא כחלופה להשעיה, אך גפסו סירב מתוך "אמונה בחפותו". לכן הוועדה החליטה להשעותו לארבעה חודשים. בנוסף, הוועדה השעתה את גפסו מתפקידיו בוועדת הביקורת ובדירקטוריון הכלכלי של העירייה, מה שמנע ממנו גם לכהן כסגן ראש העיר. היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין ביקש להאריך את ההשעיה מאחר שהמשפט לא הגיע לקצו. הוועדה נעתרה לבקשה. בסופו של דבר, ההשעיה הסתיימה ב-2015, לאחר שגפסו הורשע ללא קלון. אבל אז הייתה התפתחות בכתב אישום אחר נגדו, ואז כבר הוסכם שייצא לחופשה בתשלום.

ב-2017 התקבלה החלטה על השעיה נוספת, הפעם של ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני, לאחר שהואשם בשוחד והפרת אמונים. שמעוני הושעה מתפקידו לשנה, וכך גם מתפקידים שונים בעירייה, כמו מוועדת הנהלה, מכל ועדה הנוגעת להיבטים כספיים (למשל ועדת הכספים, ועדת מכרזים, ועדת תמיכות ו-וועדת הנחות), מכל ועדה שעניינה התקשרות עם ספקים, קבלנים או נותני שירותים לעירייה, מוועדה שיכולה להשפיע על העסקת העובדים, מוועדת ביקורת, מהוועדה המקומית לתכנון ולבניה (כולל ועדת המשנה שלה), איסור על כיהון כיו"ר ועדה כלשהי או בכל תפקיד בתאגידים העירוניים, וכמו כן איסור על כהונה כסגן ראש עיר. ב-2018 ביקש היועמ"ש אביחי מנדלבליט להאריך את ההשעיה, ואף ביקש להאריך את רשימת התפקידים האחרים מהם שמעוני מנוע. לבסוף הוחלט, בהסכמת שמעוני, להאריך את ההשעיה עד חודש לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, ואז להגיע להחלטה על הארכה נוספת במקרה הצורך. בסופו של דבר שמעוני הפסיד בבחירות האלו - למי ששימש להיות ממלא מקומו בזמן ההשעיה, תומר גלאם - כך שהדיון בהשעיה איבד רלוונטיות.

ב-2018 הוועדה דנה בעוד שתי בקשות של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להשעות ראשי רשויות שהוגש נגדם כתב אישום. ראשון היה חאלד טאטור, ראש מועצת ריינה, שהואשם בסחיטה באיומים, לאחר שניסה לאיים על משתתפת במכרז כדי לנסות לגרום לה לפרוש ממנו. מנדלבליט ביקש את השעייתו של טאטור בטענה שהעבירה היא גם חמורה מאוד וגם היה לה קשר ישיר לתפקיד עצמו. מנגד, סנגוריו של טאטור טענו שמדובר בעבירה שנעשתה ממש בתחילת הכהונה ושמאז לא חטא בכך, מה שמעיד על כך שמדובר ב"כישלון חד פעמי". הוועדה הצביעה ברוב של שניים נגד אחד נגד ההשעיה, מכמה נימוקים. ראשית, העבירה בוצעה ב-2013 וכתב האישום הוגש רק ב-2017, ומשך הזמן לכאורה העיד שלא הייתה דחיפות להשעות את טאטור מתפקידו. שנית, הבקשה הוגשה ב-2018, שנת בחירות ברשויות המקומיות, כך שהשעיה הייתה עשויה להיראות כהתערבות בהליך הדמוקרטי. שלישית, בעקבות המקרה טאטור הדיר את עצמו מכל עיסוק ישיר במכרזים.

הבקשה השנייה הגיעה בעניינו של דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר, שהואשם לאחר עסקת טיעון בהפרת אמונים. הבקשה הונחה לפתחה של הוועדה ימים ספורים לפני הבחירות לרשויות המקומיות. הדבר הביא את חברי הוועדה למסקנה שבמקרה הצורך היועמ"ש יוכל להגיש בקשה לאחר הבחירות, מאחר שקבלת החלטה כזו ימים ספורים לפניה תהיה בעייתית. באתר משרד הפנים אין תיעוד שמנדלבליט ניסה שוב להשעות את ליטבינוף.

לסיכום, סעיף 19א לחוק הרשויות המקומיות קובע את הקמתה של ועדה שתפקידה לדון במקרים בהם מוגש נגד ראש רשות כתב אישום והיועץ המשפטי לממשלה מבקש להשעותו. לוועדה סמכות להשעות אותו לעד שנה, ועליה לבחון את כל נסיבות המקרה. כמו כן, הוועדה יכולה להשעותו מתפקידים אחרים בתוך המועצה. הוועדה כבר החליטה להשעות מספר ראשי ערים מתפקידם, אבל גם היו בקשות להשעיה שהיא דחתה. לכן דבריו של ביטון נכונים.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

צרו איתנו קשר *5988