כמה שעות ישבת השבוע? זאת שאלה שכמעט אף אחד לא שואל, וחבל

הנה שאלה שאף אחד לא שואל, וחבל • המחיר של ישיבה ממושכת מתחיל בכאבים קטנים בגוף ומגיע עד לסיכון גבוה לסוכרת, סרטן ושבץ • ואם זה לא מטריד מספיק - מתברר שגם אם נרוץ כל יום 5 ק"מ - זה לא ממש יעזור

נגה גל / צילום: כדיה לוי
נגה גל / צילום: כדיה לוי

נגה גל, את פיזיותרפיסטית. רובנו יודעים שישיבה ממושכת זה לא בריא. מה שמכונה "אורח חיים יושבני". אבל כמה שעות של ישיבה מסומנות בידי מומחים כ"רעילות"?
"אין מספר שעות ספציפי. אם מדובר בשעתיים, ארבע שעות או שבע. מה שהופך את הישיבה ל"רעילה" היא העובדה שהיא נעשית ברציפות. מבלי לזוז, מבלי להימתח ולחלץ עצמות. ואגב, אי אפשר להאשים רק את מקום העבודה בזה. אנחנו יושבים במכונית הרבה יותר זמן מבעבר, בגלל הפקקים שמתארכים; אנחנו מגיעים הביתה ומיד מתיישבים מול הטלוויזיה או שוקעים אל הסמארטפונים. אנחנו יושבים הרבה יותר משאנחנו חושבים.

"אנחנו לא מקדישים לזה מחשבה, זו הבעיה. ישיבה זה דבר שנתפש כ"טבעי". יותר מזה, במסגרות החינוך ובמקומות העבודה מעודדים אותנו לשבת. מי שואל את עצמו: כמה ישבתי היום? בישיבה אנחנו פסיביים, ואילו בעישון או בצריכת מזון מעובד יש מעורבות ובחירה. ובגדול אנחנו יודעים שזה לא בריא".

נגה גל / צילום: כדיה לוי
 נגה גל / צילום: כדיה לוי

אז איך ומתי נפל האסימון לחוקרים - בעיקר רופאים מעולמות בריאות הציבור - שיושבנות עלולה להיות דבר מאוד מזיק?
"זה התחיל ממחקר על הבריאות הגופנית. בהתחלה דיברו על זה שצריך לצעוד 10,000 צעדים ביום, זה קונספט ישן אבל מאוד טרנדי, והיום כבר מדברים על 5,000 צעדים; מי שצועד פחות מ-5,000 צעדים ביום נמצא בסיכון מוגבר לכל מיני מחלות. ובמחקרים האלה התחדדה ההבנה שלא רק ׳ספורט מוצהר׳ תורם לבריאות - כלומר, שמתי על עצמי טייץ ויצאתי לג'וגינג - אלא גם אם חניתי קצת יותר רחוק מהקניון וצעדתי כמה דקות.
"ככל שחקרו (המחקר על יושבנות צבר תאוצה בתחילת שנות ה-2000 - ה"ו), החלו להתברר ההשפעות השליליות שיש לישיבה רצופה על הגוף. זה תחום מחקר יחסית חדש, כי רק בעשורים האחרונים כולנו התחלנו לשבת כל כך הרבה שעות. פעם ישבו פחות, הלכו לעבודה ברגל, נסעו יותר בתחבורה ציבורית והיו הרבה פחות מול מסכים".

מה המחקרים האלה גילו?
"הם גילו שישיבה ממושכת משפיעה על קשת רחבה ביותר של היבטים רפואיים. כמעט על כל מחלה שתזרקי. זה מתחיל עם המטבוליזם בגוף. כשחילוף החומרים לא תקין, מתחילים תהליכים דלקתיים והתוצאה עלולה להיות עלייה במדדי הכולסטרול, השומנים בדם והגלוקוז, עד כדי התפתחות של סוכרת. אלה מחקרים שמנטרלים את כל המשתנים המתערבים - למשל, השמנה או עישון - מהיושבנות, והם בדרך כלל נעשים על אנשים שצופים זמן ממושך בטלוויזיה. רואים גם קשר בין עלייה במספר שעות הישיבה לבין עלייה בגורמי הסיכון למחלות לב, לשומנים בדם מסוג טריגליצרידים, וגם ללחץ דם גבוה ולאירועים מוחיים".

יש הבדל בין ישיבה פעילה, למשל בעבודה, לבין ישיבה סבילה, למשל בזמן צפייה בטלוויזיה?
"בישיבה פעילה הבריאות המנטאלית והקוגניטיבית פחות נפגעת. זה פחות או יותר נגמר בזה".

מה בנוגע לסרטן? יש מחקר גרמני מ-2014, שביצעו שני חוקרים מאוניברסיטת רגנסבורג. הוא קושר בין שעתיים נוספות של ישיבה מדי יום לעלייה של 10% בסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם, ושל 8% בסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.
"באמת, שלושת סוגי הסרטן שנמצאו הכי קשורים ליושבנות הם סרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן רירית הרחם (ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הקשר המחקרי בין יושבנות לבין סיכון מוגבר לסרטני המעי הגס ורירית הרחם, כ׳נמוך עד בינוני׳ - ה"ו). לפני עשור חשבו שפעילות גופנית עוזרת רק למניעה של חמישה סוגי סרטן, והיום יודעים שזה הרבה יותר מזה. כך שאני מאמינה שנגלה אותו דבר בעתיד גם ביחס ליושבנות".

מה זה אומר בתכל'ס? נניח שיש שני עובדים: האחד מדריך טיולים והשני עובד הייטק. שניהם בריאים ורזים. עובד ההייטק יהיה בסיכון מוגבר לחלות?
"כן. הוא יהיה בסיכון של עשרות אחוזים לתמותה בטרם עת ביחס לעובד היותר פעיל".

וכל זה כי הוא יושב על כיסא? הבהלת אותי עכשיו. אני רוצה לקום ברגע זה.
"זה קורה כי הוא לא קם ומתנועע מספיק, כן".

החיים המודרניים ומלכודת הדבש

את פיזיותרפיסטית, איך הגעת לעסוק דווקא ביושבנות?
"ליוויתי מטופלים רבים שסבלו מבעיות ומשחיקה בברכיים. כך נוכחתי עד כמה לפעילות גופנית יש אפקט מיטיב. המצב שלהם השתפר בעקבות הפעילות, או שההחמרה נבלמה. התחלתי לקרוא מחקרים, ואז נחשפתי למשהו שדי הדהים אותי: אם נשב כל היום ואז נעשה ספורט, הפעילות לא תפצה על כל הנזקים שלהם גרמה הישיבה. זה לא כמו ביום כיפור שאפשר "לכפר" על החטאים. זה היה גילוי לא פשוט עבורי. ואז התחלתי לדבר על זה עם כל מי שרק יכולתי. אנשים שרואים אותי באופק מיד קמים".

למה היושבנות כל כך גרועה? מה הרציונל הביולוגי?
"כבני אדם, נועדנו לזוז. זה מנגנון הישרדותי. לולא הציידים-לקטים היו צדים ומלקטים, הם לא היו שורדים. היום אנחנו פחות זקוקים לתזוזה לצורך הישרדות, אבל הביולוגיה הבסיסית לא השתנתה. עצם שלא דורכים עליה הרבה זמן מאבדת מסה. זה "יוז איט אור לוז איט". אולי בתהליך האבולוציה יהיו איברים שינשרו מאיתנו או שניעלם בסוף כמו הדינוזאורים. החיים המודרניים הם מלכודת דבש לבני האדם. צריך לפעול כדי לעשות התאמות".

מה לגבי עבודה בעמידה, זה אחד הפתרונות?
"תלוי. יכול להיות שלעמידה יש יתרונות מסוימים, אבל גם חסרונות אחרים. מה שחשוב הוא להיות בתזוזה. מה שהגוף שלנו אוהב זה שינויים. צמיחה ושינוי, שבלעדיהם חוויית הגוף היא של ניוון ודעיכה".

הזכרנו מחלות לב וסרטן. אבל ישנם גם "כאבים קטנים" שבאמצעותם הגוף מאותת שישבנו יותר מדי?
"בהחלט. הרבה פעמים נרגיש אי נוחות בגב התחתון או ברגליים. הצוואר יכאב או יכביד. אלה הם פעמוני אזהרה מבורכים. ילדים יכולים לשבת בכל מיני תנוחות מאוד מוזרות ומפותלות במשך שעות מול המחשב או הטלוויזיה. הגוף שלהם הסתגל לתנוחה, אבל זה לא אומר שההשפעות השליליות לא קיימות".

כחלק מהעבודה באוניברסיטה את מלווה סטודנטים בפרויקטים של קידום בריאות, ואחד מהם התקיים בחברות הייטק. מה גיליתם?
"ביקרנו במשרדים של חברת הייטק שלכאורה היה בהם הכל כדי שעובדים יוכלו לשמור על בריאותם: ירקות חתוכים, כיסאות ארגונומיים. ברחבי המשרד היו פזורים שלטים גדולים של נא לא לעשן. שאלתי את המנכ"ל: יש לכם המון שלטי "נא לא לעשן", ואפילו לא שלט אחד שאומר: נא לא לשבת זמן ממושך".

מה הוא ענה?
"הוא לא הבין מה הבעיה".

הרבה אנשים עובדים שעות רבות בישיבה ואז הולכים לחדר הכושר. ואת מתריעה שזה לא מספיק.
"שאף אחד לא ימצא לעצמו עכשיו תירוץ לא ללכת לחדר כושר. אבל חשוב להבין שפעילות בחדר הכושר, אחרי שמונה שעות של ישיבה רצופה, לא לגמרי מבטלת את נזקי הישיבה. אז מי שחושב ש: 'אני גומע מרחקים בסוף השבוע באופניים או בריצה, אז זה מוחק את נזקי הישיבה', שיידע שזה לא נכון. יש אפילו מחקרים שמראים שמעברים חדים מדי בין ישיבה רצופה במשך 8-10 שעות לבין ספורט בעוצמה גבוהה שנעשה לאחר מכן, עלולים להיות גורם סיכון. זה משהו שצריך לתווך אותו. ואפשר לעשות את זה די בקלות: לעלות ולרדת במדרגות במהלך היום או לגשת אל הקולגה ולשוחח אתו במקום להתקשר בטלפון".

 
  

"למי יש אינטרס שלא נזוז?"

לא מעט דובר על כך שיושבנות היא "העישון החדש". בית החולים האמריקאי מאיו קליניק, למשל, כתב אודות סקירה של 13 מחקרים על יושבנות, ממנה עלה שהסיכון למוות אצל אנשים שישבו יותר משמונה שעות ברצף, בלי פעילות גופנית בכלל, שווה לזה של אנשים מעשנים. זו הקבלה די אמורפית.

"בדרך כלל, כשמדברים על נזקי עישון, הכוונה היא לעישון של חפיסה ביום, לפחות, ולכמה שנות עישון. למה מקבילים יושבנות לעישון דווקא? כי כשמדברים על נזקי העישון כולם נחרדים. יושבנות משפיעה לרעה על המטבוליזם, זרימת הדם, ההורמונים, חמצון התאים ועל יכולת הנשימה. וכל אלה מייצרים תופעות לא רצויות בגוף ומעלים את רמות המדדים הדלקתיים. כשמשווים להשלכות הבריאותיות שהטבק מסב לגוף, מוצאים שרמות הסיכון לתמותה בטרם עת וגם למחלות כמו סרטן הן דומות".

כשאנחנו ממלאים טפסים בקופת חולים או בחברת הביטוח, אנחנו נשאלים אם אנחנו מעשנים, לא כמה שעות אנחנו יושבים.
"אני גם שואלת את עצמי את השאלה הזו, הרי בסך הכל מה צריך לעשות? לקום כל 40-50 דקות ולהסתובב. זה לא בשמים. המחקר הראשון שאני מכירה על הקשר בין פעילות גופנית לסרטן המעי הגס התפרסם ב-1922. כמה שנים חלפו עד שהנושא של פעילות גופנית כאמצעי מנע לסרטן הגיע לתודעה? יש לנו דרך ארוכה מאוד לעבור".

אגב נזקי העישון, לפני עשרות שנים חברות הטבק האמריקאיות שיווקו סיגריות כבריאות. את מזהה גורמים שיש להם אינטרס לכך שנשב ולא נזוז?
"אני שואלת את השאלה ההפוכה: למי יש אינטרס לקדם את המסר הזה? כל עוד מי שמתעסקים בזה הם כמה ׳משוגעים׳, אז קשה יותר להביא אותו לידיעה והכרה. אפילו אם נסתכל על מיחזור. יש חברות שמתפרנסות ממיחזור, אז יש לובי. יש מי שידחוף. למי יש אינטרס לצעוק שיושבנות זה מזיק? גם אני מלמדת את נושא היושבנות בחוג לפיזיותרפיה רק בחמש השנים האחרונות. תוך כדי שאנחנו מדברות אני חושבת על הסטודנטים שלי, שבמהלך ההרצאות הם עדיין יושבים במשך שעה וחצי. כך שגם מי שמטיפים לנושא, עדיין לא מקיימים באופן מלא את מה שאנחנו ממליצים עליו.

אם נעשה סקר בקרב מנהלים ונשאל אותם מה צורת העבודה המועדפת בעיניהם לעובדים, אז הם יגידו שעדיף להם שהעובדים יישבו ויעשו את העבודה כמו שצריך, ולא יקומו כל שעה להכין כוס קפה ולהתקשקש עם קולגות, כי זה מוציא מריכוז".

"שימו תזכורת כל 50 דקות"

הגענו לחלק המעודד. שלב הפתרונות. כי זה באמת מאוד פשוט להתמודד עם יושבנות.
"זה מקסים בעיניי שבכל כך מעט מקבלים כל כך הרבה. מדי 40 דקות עד שעה עלינו לקום לדקה עד 3 דקות. חלק מהעניין של לקום זה גם לאפשר לגוף להימתח ולהירגע. יש כאלה שרוצים לקום ולנשום נשימות רגועות בדקה הזו וזה מעולה, בטח לאנשים שעובדים תחת סטרס.

"ברמת הטיפים, כדאי לשים לעצמנו תזכורות לקום. אפשר ללכת על תזכורות שנובעות מדברים שקורים בעבודה: לקום בכל פעם שמתקבלת שיחת טלפון, ואז לדבר בהליכה או בעמידה. אני גם ממליצה ללכת בניגוד לאינסטינקט לחנות הכי קרוב אל היעד, ודווקא לחנות רחוק יותר. ואז לצעוד קצת, או לרדת במדרגות".

מה בנוגע לאדריכלות של מקומות עבודה?
"עיצוב נכון של מרחב העבודה הוא משמעותי. עד כמה לעובדים יש מקום ומרחב לתזוזה; עד כמה יש מקומות בתוך המשרד שירצו לבוא אליהם, למשל לוח קליעה למטרה, שם אפשר לזרוק כמה חצים ולחזור, ועל הדרך להוציא עצבים. ואני ממליצה להציב תזכורות במשרד לקימה, דרך צג המחשב או בשלטים. גם מקומות עבודה יכולים, ורצוי, שייקחו אחריות". 

נגה גל (56)

אישי: נשואה, אם ל-5 וסבתא ל-2; גרה בראשון לציון
מקצועי: מנהלת בית הספר לפיזיותרפיה וראש פורום קידום בריאות במרכז המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא); חברת סגל בחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב 

יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "צריך לכתוב על מעליות: מוצר זה מזיק לבריאותך"

"אורח חיים יושבני גובה חיים בקנה מידה אדיר ומאיים על בריאות הציבור", אומר האפידמיולוג פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ומרצה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית-הדסה. "בתקופת הקורונה המצב רק הוחמר, כי הישראלים היו עוד פחות בתזוזה. כמה שעות הישראלים יושבים ביום? אין נתון כזה. וזה אומר דרשני".

לדבריו, "זה מתחיל כבר בגילאים הכי צעירים, כשאפשר לראות אפילו התחלה של מחלות כמו טרשת עורקים אצל ילדים בגלל תזוזה לא מספקת. גם רופאים לא מספיק מדברים על זה. מניעת תחלואה וקידום בריאות זה פחות סקסי אולי מתחומים אחרים ברפואה וזו גם זירה בלי אינטרסים כלכליים. אנחנו כן נראה, למשל, מרתון בחסות נביעות או נייק, אבל מי ידחוף לזה שנקום מהכיסא כל שעה? זה מתחיל בדברים הכי פשוטים: לכתוב על מעליות: 'מוצר זה מזיק לבריאותך', לחנות רחוק וללכת ברגל. בבריטניה יש רדיוס בטוח לילדים של כחצי קילומטר מחוץ לבתי הספר, ששם ההורים מורידים אותם, והם צועדים ומפטפטים עם החברים עד לכיתה. אבל כאן התקציבים דלים".

כמה דלים? תקציב שירותי בריאות הציבור בישראל - ללא קורונה - היה ב-2020 כ-1.5 מיליארד שקל. מדובר בכאחוז עד אחוז וחצי מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל, שהייתה ב-2019, טרום הקורונה, כ-106 מיליארד שקל, וכ-118 מיליארד שקל ב-2020 (זאת מבלי להחשיב השקעה בתחום מצדן של קופות החולים). התוכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים "אפשריבריא", למשל, מתוקצבת בכ-10 מיליון שקל בשנה בלבד.

אלא שלדברי פרופ' איתמר גרוטו, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות והממונה על בריאות הציבור, וכיום מרצה באוניברסיטת בן גוריון, "עם תוספת של 500 מיליון שקל בשנה לתקציב השנתי של שירותי בריאות הציבור מצבנו היה הרבה יותר טוב. וזה לא סכום שהוא בשמים". 

מדוע רופאים ממעטים לשוחח עם המטופלים על הסכנות שטמונות ביושבנות? לדברי לוין, "אין לכך מספיק מודעות, ורבים מהרופאים ממוקדים טיפול. ככה זה כשיש לך דקות ספורות לראות כל מטופל. אתה ממוקד בבעיה הספציפית, לא מעבר. אנחנו מעודדים רופאים לתת למטופלים 'מרשם לפעילות גופנית', דבר שאפשר אגב לתת. כמה בפועל עושים את זה? אני מהמר שמעט מאוד". גרוטו מוסיף ש"קל יותר לדבר על מה צריך לעשות - למשל יותר פעילות גופנית - מאשר על מה לא צריך לעשות, כמו צמצום בישיבה. מה גם שלא ברור אחרי כמה שעות בדיוק הישיבה נעשית מסוכנת".

חגי לוין פרופ' / צילום: אוניברסיטה העברית
 חגי לוין פרופ' / צילום: אוניברסיטה העברית

ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בקידום אורח חיים בריא ומקדם את הנושא בהתאם למגבלות התקציב. השנה אושרו 50 מיליון ש"ח לתוכנית מניעה רחבה שמטרתה עידוד אורח חיים פעיל ובריא".

 "בתקופת הקורונה היושבנות רק הוחמרה"

האם לעבודה מהבית יש פוטנציאל לגרום לנו לזוז יותר או פחות? על בסיס ממצאים שנאספו בתקופות הסגרים ומגבלות הקורונה, מסתמן שההימצאות בבית משפיעה לרעה על התזוזה. מחקר תקופתי בנושא קורונה ופעילות גופנית שמוביל הפיזיולוג מהאוניברסיטה העברית, ד"ר חורש דור-חיים, מצא שבחודשים נובמבר-דצמבר 2020, 70% מהישראלים שנהגו להתאמן באופן קבוע, דיווחו שהם פעילים הרבה פחות מבעבר. 60% מהמתאמנים דיווחו על עלייה במשקל. המחקר נעשה בקרב 1,200 ישראלים חובבי כושר.

נגה גל מספרת שחוותה זאת על בשרה כאשר עבדה ולימדה מהבית. "הגוף שלי - שרגיל להיות בתנועה - הגיב בצורה לא טובה. היו לי כאבי גב, הרגליים התנפחו קצת ובסוף היום התחושה בגוף הייתה שהוא מכווץ. כבר אחרי שבועיים תפסתי את עצמי, שיניתי הרגלים וחלק גדול מההרגשה הלא טובה חלפה".

דווקא הייתי חושבת שבעבודה מהבית יש יותר הזדמנות לפעילות גופנית, למשל לפני ואחרי יום העבודה.

"אבל בשעות העבודה עצמן עלולה להיות פחות תזוזה. כשעובדים במרחב פתוח עם עוד אנשים, האינטראקציה יוצרת תנועה. מה שראינו בקורונה, כשאנשים עבדו מהבית, זה שהם מצאו את עצמם יושבים המון שעות ברצף. היו המון עניינים לתפעל, כמו את שיעורי הזום של הילדים, ואז כשאנשים כבר התפנו לעבוד, הם לא זזו מהכיסא כדי להספיק. ואלה היו ימים שבהם כולנו יצאנו מהבית הרבה פחות, כך שהיושבנות - לדעתי - מאוד הוחמרה במהלך המשבר".

 "אני רצה 4 ק״מ מדי בוקר. אבל אז הבנתי שאני לא זזה בשאר היום"

האם בכוחה של פעילות גופנית שנעשית לפני יום העבודה או לאחריו "למחוק" את נזקי הישיבה? יש מחקרים לכאן ולכאן, אך לא מעט מהם מתריעים שהתשובה ברורה: לא. באחרונה התייחסה לסוגיה הזו בהרחבה הקרדיולוגית האמריקאית ארין דונלי מיקוס, מנהלת המרכז הקרדיו-וסקולרי לנשים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היא כתבה טקסט באתר האוניברסיטה שבו שיתפה בשינויים שעשתה בעצמה באורח חייה, לאחר שהבינה שגם בהיותה אצנית - היא יושבת יותר מדי. "אני מחשיבה את עצמי אדם פעיל. אני רצה מדי בוקר 4-5 קילומטרים, ותמיד טפחתי לעצמי על השכם על זה. עד שהתחברתי למכשיר מנטר צעדים, והבנתי שאני כמעט לא זזה בשאר היום". עוד היא הוסיפה: "אני נוהגת לא מעט, שעתיים ביום כדי להגיע מהבית לעבודה. בימים שאני לא בבית החולים, כשאני חוקרת ומלמדת, אני יושבת מול המחשב אפילו 8 שעות ביום. בקלות הייתי מגיעה ל-10 שעות ישיבה ביום". כשנשאלה אם כל הישיבה הזו מבטלת את הערך המוסף של הריצה בבוקר, היא השיבה: "לא לגמרי. אבל נראה שאפילו אצל אנשים מאוד פעילים, יש גבול עליון, סביב 10 שעות ישיבה ביום, שבו עדיין עולה הסיכון למחלות קרדיווסקולאריות".

כיצד היא שינתה הרגלים? "אני עושה מאמץ לקום ולזוז מדי שעה. אני מנסה למצוא כמה שיותר תירוצים כדי ללכת תוך כדי יום העבודה, למשל אני אגש לקולגה בקצה המסדרון במקום לשלוח אימייל. גם התחלתי ליישם מסורת של ישיבות שנעשות בהליכה. אנחנו עושים סיבובים סביב בית החולים. זה נחמד ללכת בחוץ וכבונוס זה גם מעודד יצירתיות". עוד היא הוסיפה ש: "לא חייבים להחליף ישיבה עם מכון כושר. אפשר פשוט לנסות לקום כל 20 דקות, לעמוד במשך 8 דקות וללכת כשתי דקות. אני גם ממליצה על ניטור צעדים. כל שיפור בתחום הזה יועיל. מה שחשוב זה פשוט להזיז את השרירים".

ומה אומרים המחקרים? מטה-אנליזה (סיכום ממצאים מעשרות מחקרים) שערכו חוקרים מאוניברסיטת רגנסבורג ב-2014, חידדה שהקשר בין ישיבה ממושכת לסרטן קיים אצל אנשים עם אחוזי שומן שונים - כלומר, הוא עלול להיות "רעיל" גם עבור אנשים רזים. עוד נכתב שם ש"לישיבה יש השפעה מזיקה (בהקשר לסרטן) גם בעבור אנשים פעילים פיסית".

לצד זאת, יש גם מחקרים שמדגישים יותר את העובדה שמינונים שונים של פעילות יכולים לסייע בהפחתת סיכונים, גם בעבור האדם היושב זמן ממושך ביום. למשל, מחקר שפורסם השנה והובילו חוקרים מאוניברסיטת גלזגו קלדוניאן, מראה שקומפוזיציות שונות שמשלבות בין פעילות גופנית מתונה עד נמרצת ופעילות גופנית קלה - הליכה לקניות, גינון וכן הלאה - יכולות לסייע בהקטנת הסיכונים של תמותה בטרם עת בגלל ישיבה ממושכת. למשל, כשעה של פעילות נמרצת וכעשר דקות של פעילות מתונה, לכל 10 שעות ישיבה. מה שכנראה כל החוקרים והרופאים יסכימו עליו, הוא שקטיעת ישיבה ממושכת באמצעות הפסקות קלות היא חיונית ואפילו קריטית עבור הבריאות.

צרו איתנו קשר *5988