ממשלת השינוי | טור סופ"ש

איילת שקד צריכה להחליט האם היא שרת הפנים של כולם, או רק של היהודים

המשבר סביב חוק החשמל מוכיח מחדש ששרת הפנים מתקשה לקבל כל הצעה שמיטבה עם האזרחים הערבים, גם אם זה לא בא על חשבון האזרחים היהודים

שרת הפנים איילת שקד / צילום: שלומי יוסף
שרת הפנים איילת שקד / צילום: שלומי יוסף

כמדי שבוע, הקואליציה הגיעה למשבר חדש עם רע"ם והפעם על רקע חוק החשמל. המשבר נוצר בגלל חילוקי דעות בין יו"ר ועדת הפנים ווליד טאהא ושרת הפנים איילת שקד, לאחר ששרת הפנים לא קיבלה את התיקונים שהחוק עבר בוועדה. לדעתה מדובר בתיקונים מרחיקי לכת לטובת החברה הערבית שמעודדים את הבנייה הבלתי חוקית.

חוק התכנון והבנייה, שחוקק בישראל לראשונה בשנת 1965, קבע חד משמעית שחברת החשמל לא תספק חיבור חשמל לבניין כלשהו במדינה, אלא לאחר קבלת אישור מהוועדה המקומית. לפי החוק הזה, רוב הבתים בחברה הערבית אינם זכאים לחיבור חשמל. חלקם נבנו לפני קום המדינה, בתים אחרים נבנו לאחר מכן על קרקע שיש עלייה סכסוך בעלות ועוד פלח גדול לא מוגדר בכלל כאזור בנייה חוקי, למרות שבמקרים מסוימים מדובר באדמות פרטיות שאפשר להגדיר אותן כאזור פוטנציאלי לקבלת אישור בנייה מהמדינה.

המשבר חדש, אבל הפלונטר ישן

המשבר הקואליציוני הטרי רק מוכיח שחיבור הבתים לחשמל בחברה הערבית היא סוגייה ארוכת שנים של אינטרסים כלכליים ופוליטיים סותרים. מצד אחד, זה אינטרס של המדינה לחבר כל מבנה לחשמל בצורה חוקית ותקנית כדי למנוע חיבורים פיראטיים עם השלכות שליליות כמו תאונות ושריפות בבתים. אינטרס נוסף הוא של חברת החשמל, שמרוויחה מהאגרות והתשלומים הלא-פיראטים. ומצד שני, חיבור קל לחשמל בחברה הערבית, ללא פיקוח או תוכניות בנייה מסודרות וחוקיות, ירחיב את מעגל הבנייה בשטחי ציבור ובניגוד לחוק.

הסיטואציה המורכבת הזו הובילה את המדינה לנסות להגיע לפתרונות יצירתיים מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. אחד הניסיונות היה חוק הספקת חשמל שחוקק בשנת 1996, החוק קבע שאפשר לחבר בתי מגורים שנבנו ביישובים הערביים במידה ואותם מבנים אינם מיועדים להריסה ואין נגדם צווי הריסה שיפוטיים.

במשך שנים יוזמות דומות של שרים וחברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטיות ניסו לתקן או לפתור זמנית את הבעיה הסבוכה הזאת. אבל בעשור האחרון הרצון הטוב של המדינה בעידן נתניהו כלל לא הורגש. לא רק שרשויות החוק לא הסכימו לשום פשרה שתקדם חיבור של יישובים ערביים לתשתיות בסיסיות, הם גם הביאו ב-2017 את "חוק קמיניץ": התיקון שהחמיר את הענישה על עבירות בנייה ואיפשר קנסות והריסה של מבנים בהליכים מזורזים.

חוק שנוי במחלוקת, לא רק בקואליציה

החוק החדש שרע"ם מנסה לקדם ושאושר בקריאה טרומית, הוא חוק שנוי במחלוקת ולא רק בקואליציה. המשותפת חושבת שזה חוק רע לחברה הערבית, וימינה חושבת שזה חוק שפוגע בשלטון החוק. כל אחד וזווית הראייה שלו, אבל בגדול מדובר בחוק שעושה את האיזון הנדרש: אישור לחיבור חשמל יתקבל רק במקרים מסוימים לבתים שנבנו במתחם מוסדר או בתהליך הסדרה.

לפי הנוסח המקורי בחוק, שרת הפנים היא בעלת הסמכות להחליט איזה מתחמים עונים על הדרישות כדי לקבל את האישור ואיזה מתחמים לא. השינוי העיקרי שרע"ם הכניסה לחוק בוועדת הפנים מאפשר לקבוע לפי קריטריונים מסוימים את סטטוס הקרקע והמתחם ולא להסתמך על שיקול הדעת של שרת הפנים בלבד.

למה שקד תמיד עומדת בפרץ?

מדובר בתיקונים סבירים ולא בשינויים דרמטיים בחוק, ועדיין שרת הפנים מתקשה לקבל אותם. ליתר דיוק, שרת הפנים מתקשה לקבל כל תיקון או הצעה שמיטבה עם האזרחים הערבים, גם אם זה לא בא על חשבון האזרחים היהודים.

בכל ניסיון של רע"ם או של כל מפלגה אחרת לקדם חקיקה או להתקין תקנה לטובת האזרחים הערבים, שקד עמדה בפרץ. בחוק מניעת איחוד משפחות; בתוכנית החומש הכלכלית לחברה הערבית; בתקציבים של מענקי האיזון לרשויות המקומיות; בחלוקת הרווחים של הכנסות הארנונה של מפעלי ים המלח; ועכשיו גם בחוק החשמל. שקד תמיד הייתה שם נגד האזרח הערבי ותמיד עם טענה שמנסה להסביר מה טוב עבור החברה הערבית ומה טוב עבור המדינה.

וכדי לסבר את האוזן, המשבר סביב מענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות הסתיים בפשרה שלפיה רע"ם העבירה את המענקים שמגיעים לאותן רשויות מקומיות ערביות מכספיה הקואליציוניים כדי לא לנגוס בתקציבי משרד הפנים המיועדים לרשויות המקומיות היהודיות. למרות ששרת הפנים הסכימה להקים ועדה שתבחן את עניין המענקים שהמדינה מעבירה כבר שנים רבות לרשויות המקומיות החלשות כדי לתמוך בהן, תוך הדרה כמעט מוחלטת לרשויות הערביות. אז במענקי האיזון האלה, שקד לא הסכימה לשינוי המצב הקיים כדי "לא לקחת מהיהודים לטובת הערבים". אבל מה קורה כשהמצב הפוך? זה לגיטימי.

השרה שקד החליטה לאחרונה כי עשרות מיליוני השקלים שנגבים בכל שנה ממפעלי ים המלח, יחולקו בין רשויות מקומיות בנגב, רק שהחלטת השרה קבעה שהרשויות הערביות בנגב יקבלו פחות ממה שמגיע להן. כאן היא לקחה מהערבים לטובת היהודים, כך זה בסדר, כי זה לטובת המדינה. המדינה שלא כוללת את הרשויות הערביות שלא קיבלו את חלקן בצורה הוגנת.

בשורה התחתונה, שקד צריכה להחליט האם היא שרת הפנים של היהודים במדינת ישראל או שרת הפנים של כל אזרחי המדינה. היא גם צריכה להחליט האם להמשיך להתעורר בכל בבוקר ולפתוח בבהלה את דף הטוויטר של בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ועוד כמה פעילי ימין, או שהיא רוצה להתמקד בעשייה שלה בלי לחשוש בכל רגע מה יגידו חבריה למחנה הפוליטי.

תגובת לשכת שרת הפנים: "השרה שקד היא שרת הפנים של כלל אזרחי מדינת ישראל ופועלת לטובת כל אזרחי המדינה תוך שמירה על מדינת ישראל כמדינת חוק יהודית ודמוקרטית. השרה עומדת על האינטרסים של המדינה ושל אזרחיה בכל אחת מהדוגמאות שהובאו. לדוגמה, במענקי האיזון אכן שמרה על הקריטריונים הקיימים ולא הסכימה לפגוע ברשויות היהודיות לטובת הרשויות הערביות, זו גם הייתה העמדה של יו"ר רע"ם. הרשויות הערביות צריכות לקבל תוספת מבלי לפגוע ברשויות אחרות ואכן כך היה, הרשויות הערביות קיבלו תקציב תוספתי אותו השרה שמחה להעביר".

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12

צרו איתנו קשר *5988