"מהר מאוד לא הייתה עבודה והתחלתי לחשוב מה עושים הלאה"

עמית בן עטר, בעל "אולפני ביט" • בן 41, תושב הר חומה, ירושלים • נשוי פלוס ארבע בנות • "אני לא אוהב להישען על אף אחד, ידעתי שמה שאני מקבל אני צריך להחזיר" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

עמית בן עטר, בעל ''אולפני ביט'' / צילום: אליהו ינאי
עמית בן עטר, בעל ''אולפני ביט'' / צילום: אליהו ינאי

את אולפן ההקלטות שלו הקים עמית בן עטר לפני 18 שנה לאחר פציעה קשה בשירותו הצבאי והוא מגדיר את ההתחלה כמעין "טיפול שיקומי". "בסוף 2001 במהלך מבצע חומת מגן נפצעתי כלוחם בשריון בפעילות מבצעית בתוך שכם בהתקלות עם מחבלים. הייתי בתוך הטנק וספגתי פגיעה קשה בחצי מהפנים שלי והשתחררתי כשאני עם פוסט טראומה ופציעה שלא מאפשרת לי לדבר או לאכול. הייתי במלחמה קיומית", הוא משחזר. "אחרי ניתוחים ושיקום ארוך של שנה וחצי בתל השומר החלטתי לקחת את החלום שלי לנגן ועסוק במוזיקה ולהפוך את זה למקצוע, התחלתי לקנות ציוד ראשוני והקמתי אולפן בחדר בבית".

מאז הוא הספיק ללמוד ברימון, החברים הביאו לקוחות נוספים והוא הוציא את המסמכים הנדרשים ל"עוסק פטור". העסק גדל והתרחב והיום בן עטר מנהל אולפן הקלטות בירושלים לשירים, פרסומות, מוזיקה לתיאטרון וקולנוע והפקות שירות המונים בשם "אולפני ביט". מגפת הקורונה בלמה את התנופה ויותר מכך, ובן עטר נדרש להמציא את עצמו מחדש כדי לשרוד כלכלית. "מלא פרויקטים התבטלו או הוקפאו במישור המסחרי והפרטי. חסכתי המון גם על הבית כתוצאה מזה. מהר מאוד לא הייתה עבודה והתחלתי לחשוב מה עושים הלאה".

במסגרת המרחק הכפוי שיצרה המגפה החליט בן עטר להנגיש שירותים מרחוק באופן דיגיטלי וללמד אנשים את תוכנת ההקלטה שבה הוא עצמו משתמש בשם "קיובייס". "צילמתי את עצמי, ערכתי ותוך חודש הקורס היה באוויר. במקביל לקחתי בעצמי קורס שיווק כדי ללמוד איך לשווק את עצמי ברשת. בן לילה הפכתי ממוזיקאי לטלמרקטינג ועבדתי במכירות טלפוניות", הוא אומר. לדבריו הסיוע הממשלתי הגיע אבל הוא לא יכול היה לסמוך עליו. "בהשוואה למה שהייתי רגיל להרוויח זה לא היה מספיק. אני גם לא אוהב להישען על אף אחד, ידעתי שמה שאני מקבל אני צריך להחזיר. זה לא מתנה ורציתי להרוויח בלי תלות באף גורם".

מה הקשיים שיש לך בעסק בתחום התרבות?
"הקשיים העיקריים הם בהבטחת היציבות. זה שאתה טוב והלקוחות מרוצים זה אף פעם לא מבטיח לך את העבודה הבאה. היציבות הכלכלית לא מובטחת אף פעם. זה לא מכולת שאנשים צריכים תמיד לחם וחלב. תחום התרבות נפגע הראשון בכל אירוע כמו מגיפה או מצב ביטחוני קשה, הוא הראשון להיפגע והאחרון להתאושש. גם אם נגמרו הסגרים, ההתאוששות של אנשים והחזרה לפעילות בנושאי תרבות שנחשבים מותרות היא איטית".

הצורך להמציא את עצמו מחדש בתקופת הקורונה פתחה עבורו אפיק השתכרות נוסף שלא הכיר לפני, הוא מכנה את הקורסים שהוא משווק כיום "מינוף" וממשיך לפתח את הקורסים הבאים בתחום לצד העבודה באולפן שהוא מתחזק לבד. "בקורונה גם נחתך פלח ניכר שבו עסקתי בהפקת אירועי שירת המונים. לא ניתן היה לעשות יותר את הדבר הבסיסי הנדרש לאירוע כזה - להתקהל. עכשיו הפקות של שירות המונים מתחדשות, את המופע הראשון עשיתי מיד אחרי סיום ההגבלות וזה היה נורא מרגש כי אנשים באמת התגעגעו להיות ביחד אחרי שנה וחצי של לבד ועכשיו אני מפיק עוד שניים והיד נטויה".

"העבודה חזרה לאולפן, אני אמשיך בהפקה ויצירה כי לי זה עושה טוב כשאני עושה טוב לאנשים. במישור של קורסים גיליתי עולם חדש של מוזיקאים מכל הארץ. אם עד לקורונה היו מגיעים אליי ירושלמים בעיקר, העבודה הדיגיטלית הנגישה אותי בהיקף ארצי, הכרתי מוזיקאים מרחבי הארץ ואפילו מעבר לים שרכשו את הקורס. כבר עכשיו יצרתי קורס נוסף בעקבות ההצלחה של הקורס הראשון - קורס ללמידת אקורדים ותווים וזה בעצם יהיה חלק מקורס רחב יותר של עיבוד מוזיקלי שהולך ומתהווה".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il   

צרו איתנו קשר *5988