שיחות הגרעיון בווינה יוצאות לדרך, באווירה חשדנית ובציפיות נמוכות

פתיחת השיחות בווינה על אפשרות החזרה להסכם הגרעין נעשית באווירה חשדנית ועם ציפיות נמוכות. בשל תמונת המצב העולמית, למרות חילופי השלטון באיראן ונשיא עם קו ניצי בהרבה, יש סיכוי שהשיחות יובילו להסכמה כלשהי, גם אם לא חזרה מלאה להסכם. המשלחת האיראנית בראשות סגן שר החוץ על באקר קאני רוויה בכלכלנים ויש בה גם כמה מאנשי משרד החוץ האיראני, שהיו גם במו"מ על ההסכם הקודם. הדגש הכלכלי מעיד על תנאי הסף שהציבו האיראנים: הסרה של העיצומים הכלכליים ובעיקר את האמברגו על יצוא הנפט ומוצריו.

מולם מתייצבים האמריקנים, שעמדתם המוצהרת היא פיתרון הבעיה בדרך דיפלומטית, אם כי בחצי פה הם מדברים על האפשרויות האחרות. בינתיים מתרחב החיכוך בין ירושלים לוושינגטון שהתבטא בדברי בנט על חילוקי דעות, ובהדלפה של הממשל לניו יורק טיימס שהציבה סימני שאלה על המתקפות הישראליות על יעדים איראניים. בזרוע הבטחונית האמריקנית מתכוננים לאפשרות צבאית, ומצהירים על כך, והצירוף של ישראל ל-CENTCOM, פיקוד המרכז האמריקני המגן על המפרץ, והתרגילים המשותפים עם ישראל מעידים בין השאר על כך.

האירופאים כמו בהסכם הקודם מנסים להוביל להסכם, צרפת מובילה אם כי בריטניה מציבה סייגים גדלים והולכים. ההכרזה בלונדון על חמאס כארגון טרור מעידה על הרצינות שבה הם רואים את המאבק בטרור והקשר לאיראן. מי שידחפו מאוד להסכם הן סין ורוסיה, שמסייעות לאיראן לעקוף את העיצומים. וזו בדיוק החזית, שכן ארצות הברית נתונה בעימות וכיפופי ידיים בכל העולם מול שתי אלה, בנושאי אוקראינה, טייוואן, המפרץ וכמובן העימות הכלכלי.

החשש בישראל: ההיסטוריה חוזרת

"ממשל ביידן אינו ממשל אובמה" משננים בישראל, וממשלת בנט-לפיד איננה ממשלת נתניהו, יודעים בוושינגטון, אבל בסופו של דבר, גם הממשלה הנוכחית מציבה קו של התנגדות לחזרה להסכם או להסכם ביניים זמני שיעצור את העשרת הגרעין, כפי שמציעים האמריקנים. בניגוד לשלבים המתקדמים של הסכם הגרעין הקודם, ישראל מעורבת יותר, ויעיד על כך גם ביקור שר החוץ לפיד בלונדון ופאריז בימים אלה, והשיחות התכופות בין ירושלים לוושינגטון שבהן מעורבים גנץ וראשי מערכת הביטחון, ובעיקר ראש המל"ל אייל חולתא.

לוושינגטון חשוב להראות שהנסיגה מאפגניסטאן אינה מעידה על חולשה או נסיגות נוספות במזרח התיכון, אבל לגמרי ברור שהיא לא מעוניינת בהסלמה בשל העשרת הגרעין. אלא שעד כה היא לא נקטה בצעדים של ממש נגד איראן למרות התקפות של מיליציות פרו איראניות על כוחותיה בעיראק וגם בסוריה. ישראל היא זו ש"מגיבה" בשמה וגם מזהירה אותה לקראת התקפות צפויות כפי שקרה לאחרונה בעיראק. בסיס אמריקני שלם פונה בשל התרעה ישראלית, ואכן התקפת הרחפנים והטילים הגיעה אבל לא היו נפגעים.

האיראנים ניסו את הממשל החדש עוד בטרם נכנס ביידן לכהונה. חידוש העשרת האורניום שנהוג להאשים בה את יציאת טראמפ מהסכם הגרעין החלה למעשה יום לאחר בחירתו של ביידן, ועד כה התנהלות הממשל לא מנעה את המשך ההעשרה.

תמונת המצב כיום היא מרחק של כמה שבועות, אולי חודשיים עד להגעה לכמות מספק של אורניום מועשר הנדרש להכנת פצצה גרעינית, ועוד כמה חודשים עד להכנת הפצצה עצמה. בכירים איראנים הודו בשבוע האחרון ברמזים ויותר מכך כי בניגוד להצהרות עבר, תכנית הגרעין שלהם הכילה חלק צבאי,  והאמירות הללו בטרם מו"מ מהוות יותר מאיום. יש במערב וגם בישראל מי שדוגלים בגישה כי יש לעכל את היותה של איראן מדינת סף ואולי אף מדינה גרעינית ולהתכונן לכך.

לפי דרישת ישראל ובריטניה, המעצמות יעלו על השולחן גם את סוגיית הטילים ארוכי הטווח ובעיקר את התמיכה האיראנית בטרור באיזור, אלא שלאיראן אין כוונה לדון בכך ולא לערב את הסוגיות האלה בדיוני הגרעין.

ההערכה והחשש בישראל הם שההיסטוריה חוזרת, שכן כמעט כל מי שעסק בעניין הסכם הגרעין מהצד האמריקני אז, חזר לטפל בו עכשיו, ולכן ידחף להגעה להסכם. סיכוי לא קטן הוא שהשיחות לא יתקדמו אך יוחלט על המשכן בתמורה לעיכוב או הקפאה של מקצת העיצומים.