הגירה | דעה

יצאתי לניו יורק כדי להגשים חלום, אבל היום אני לא יודעת אם כבר אשוב לישראל

נהוג להשתמש במונח "בריחת מוחות", אבל אנחנו לא ברחנו לשום מקום • בניגוד להייטקיסטים שיוצאים לרילוקיישן, אנחנו האקדמאים הוכרחנו הלכה למעשה לצאת כדי לממש את היכולות שלנו, לקדם את הקריירה שלנו ואת המדע הישראלי ולהביא מומחיות וקשרים בינלאומיים

המדע בישראל ברמה גבוהה, אין ספק בכך. אך המחיר שאנו החוקרים משלמים על הצורך לצאת מהארץ ולשוב אליה לעתים כבד מנשוא / צילום: Shutterstock
המדע בישראל ברמה גבוהה, אין ספק בכך. אך המחיר שאנו החוקרים משלמים על הצורך לצאת מהארץ ולשוב אליה לעתים כבד מנשוא / צילום: Shutterstock

מיטב המוחות הישראלים נמצאים בחו"ל, עושים פוסט דוקטורט באוניברסיטאות הטובות בעולם. האבסורד הוא, שזה לא מבחירה, האוניברסיטאות בארץ מבהירות היטב לדוקטורנטים שלהן: בלי פוסט דוקטורט בחו"ל לא תקבלו תקן בארץ. אנו נשלחים לכאן, לחיים נוחים (וזולים) יותר, באוניברסיטאות הטובות בעולם, מבלי שרצינו בכך. ואז משתמשים במונח "בריחת מוחות".

אני גרה בניו יורק מעל חמש שנים וחצי, עושה כאן פוסט דוקטורט בביולוגיה (וירולוגיה). לקחתי עמי את בעלי ושתי הילדות שלנו, היום הן בנות 9 ו-11. אל תשאלו אותי אם הן יותר ישראליות או אמריקאיות, כי בשלב הזה אם יש תשובה לא בטוח שתאהבו אותה. בעלי מפיק מוזיקלי, בדיוק כשהוא התחיל להצליח בארץ עזבנו.

ועכשיו הקריירה שלי קיבלה תפנית חיובית כאן, בארה"ב. בשנה וחצי האחרונות ערכנו כאן, באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, מחקר שהוביל לפריצת דרך משמעותית בחקר הקורונה. פיתחנו גרסה של וירוס הקורונה שאינה מדבקת, כמו רכב מרוץ שהורידו לו את הגלגלים. המשמעות של הפיתוח היא שעכשיו כבר לא צריך חדר ברמת בטיחות גבוהה או ציוד מיגון מיוחד כדי לחקור אותו. למעשה פיתחנו מערכת שמאפשרת לכל מעבדה לבצע בדיקות בתנאים שהיא רגילה לעבוד בהם. ניתן לומר בסבירות גבוהה ששינינו את היכולת של המדע לחקור ולהתמודד עם הנגיף שמאתגר את הכלכלה והתחלואה ברחבי העולם. אני גאה לציין כי מאמר בנושא התפרסם בעיתון "סיינס" המכובד, לא דבר של מה בכך.

אני מסיימת את הפוסט-דוק בקרוב, והשאלה האם לשוב ארצה חגה מעל ראשינו. אני רוצה לחזור, כפי שלא רציתי לעזוב מלכתחילה. יש לי משפחה בישראל, גם לבעלי. הקורונה הביאה אותנו למצב בו אנחנו מתקשים להתראות והקשר עם המשפחה חשוב לנו, אבל המדינה אינה מקלה עלינו לעשות את זה. בנותיי בקושי אמנם מדברות עברית, אבל לא ברמת לימודים בבית ספר. הגדולה אם וכאשר נחזור תהיה בכיתה ז'. מי ילמד אותה עברית? אין אף תוכנית מסודרת שתדאג לה. הקשרים שבעלי ייצר בארץ נמוגו, כיצד אבקש ממנו להתחיל שוב מחדש, בפעם השלישית?

נהוג להשתמש במונח "בריחת מוחות", אבל אנחנו לא ברחנו לשום מקום. בניגוד להייטקיסטים שיוצאים לרילוקיישן, אנחנו האקדמאים הוכרחנו הלכה למעשה לצאת כדי לממש את היכולות שלנו, לקדם את הקריירה שלנו ואת המדע הישראלי ולהביא חזרה מומחיות וקשרים בינלאומיים. אותן אוניברסיטאות ששלחו אותי ושכמותי להתקדם בהשכלתנו בחו"ל גם לא מבטיחות לנו משרה לכשנשוב.

המדע בישראל ברמה גבוהה, אין ספק בכך. אך המחיר שאנו החוקרים משלמים על הצורך לצאת מהארץ ולשוב אליה לעתים כבד מנשוא. אני יצאתי לניו יורק כדי להגשים חלום, ומצאתי את עצמי בשעת משבר בריאות עולמי מקדמת פריצת דרך אמיתית בחקר הקורונה. הייתי שמחה להביא את הכבוד הזה איתי לארץ. כיום, אני עדיין לא יודעת אם אשוב.

הכותבת היא מנהלת אזורית של ארגון ScienceAbroad בניו יורק. אונ' רוקפלר, ניו יורק

צרו איתנו קשר *5988