המתקפה הערבית על מנסור עבאס מוכיחה: יש לו קונים בחברה הערבית

דווקא המתקפה הערבית על מנסור עבאס מוכיחה: יש קונים בציבור הערבי למרכולתו. כיצד ניתן לחלץ אמירה כזאת חיובית מגל המתקפות על מנסור עבאס, בעקבות הראיון שלו בוועידת ישראל לעסקים, בו הוא אמר שהוא מכיר בזה שישראל נולדה כמדינה יהודית ותישאר כזו?

אם משוטטים בעיתונים הערביים הפופולריים ביותר, לא ניתן לחמוק מטורים ביקורתיים בעמודים הראשיים, שתוקפים את מנסור עבאס מכל עבר. מכנים אותו "גוי של שבת" שממשלת השינוי תזרוק עם שקיעת החמה; מכנים אותו "בן ישראל" שבחר לאמץ את הנרטיב הציוני במלואו תוך התעלמות מזה שישראל קמה על מלחמת העצמאות והנכבה בין היתר. טורים חריפים קוראים לגנות אותו, וחריפים יותר מבקשים לזרוק אותו מהרשימה הערבית המאוחדת.

הנרטיב הפלסטיני בנוי על יתד משמעותי, והוא אי ההכרה בישראל כלגיטימית. פלסטינים רואים בכיבוש הציוני כפעולה אגרסיבית שגזלה מהם את הזכות על אדמת פלסטין. הם רואים בזהות היהודית של המדינה כחטא שגורע מהדמוקרטיה שלה, נותן לאזרח היהודי מעמד מיוחד ולא מאפשר להגיע לשוויון מלא. ההכרה של מנסור עבאס במציאות המובנת מאליה, שישראל היא מדינה יהודית, ושהזהות היהודית הזאת, בשביל העם היהודי, היא עניין קיומי קריטי. בעצם מערערת את הנרטיב הפלסטיני ושומטת מתחתיו את היתד הזה.

הגישה הפרגמטית של מנסור עבאס אומרת דבר מאוד פשוט, דבר שגם אם מקומו לא אצל החולמים ואנשי הפילוסופיה, מקומו בפוליטיקה בוודאות. היא אומרת בגדול כך: המדינה קיימת, זו עובדה, המדינה יהודית וזו עובדה שהייתה ברורה גם לפני חוק הלאום. בואו נתבונן במציאות הזאת ונראה מה מקומנו בתוכה. איך ניתן לשפר את החיים שלנו ואת היחסים שלנו עם מדינת ישראל בתוך מסגרת המציאות הזאת ולא בחלומות מופרכים על מהפכות שלא יקרו.

את המובן מאליו הזה, הציבור הערבי לא מוכן לקבל. האחיזה הרגשית שלהם בחלום הפלסטיני כנראה חשובה יותר מחיי בניהם בעתיד הקרוב עם תשתיות יותר טובות ונשק פחות חם. הטון החריף ברחוב הערבי נגד מנסור עבאס מביע את הדילמה הזאת בצורה מזוקקת.

אם כך, למה דווקא כאן אני רואה שיש לו עתיד כמנהיג מוצלח בציבור הערבי? הרמז נטוע דווקא בעיתוי. עבאס אמר את אותם הדברים בעברית וערבית. בערבית הוא אמר אותם בראיון עומק לעיתון "כל אלערב", ב-25 לנובמבר. בעברית הוא אמר אותם בוועידת ישראל לעסקים של גלובס בשבוע שעבר - מול המראיין מוחמד מג'אדלה הוא שטח את משנתו האופטימית, והפעם לאוזניים יהודיות.

בציבור הערבי חשים שעבאס החליש את עמדת המיקוח מול הרוב

העיתוי של זעם הרחוב הערבי מעניין: רוב הגינויים והמתקפות נגדו התחילו אחרי ההופעה שלו בגלובס, ולא בעקבות הראיון בערבית שהיה כחודש לפניו. לדעתי, כערבי שבא מתוך החברה, זה ממחיש טוב מאוד את הגישה של ערביי ישראל מאז ומתמיד בנושא הזה. אנחנו אומרים בינינו לבין עצמנו שאנחנו מבינים את הרצון של היהודים לשמור על המדינה שלהם, לשמור על אופייה, אנחנו מבינים אותם גם כשזה מתורגם להתגוננות כוחנית. אנחנו יודעים שהיינו נוהגים ככה ויותר במדינה משלנו. אבל מעבר לכך, המשפט הידוע שכל ערבי ישראלי אומר לערבי ישראלי אחר כשאף יהודי לא שומע: "טוב שאנחנו תחת שלטון היהודים". ערבים שיודעים איך נראה העולם הערבי וכיצד מתנהלת הפוליטיקה הערבית, מבינים שאם צריך לבחור בין שני מצבים מציאותיים, אז ברור שעדיף השלטון היהודי. הוא דמוקרטי יותר, הכלכלה משגשגת והמצב החברתי חיובי.

התרעומת של הרחוב הערבי אם כך לא באה מעצם האמירות, אלא מהיציאה של האמירות האלה משיחות ארבע העיניים, אל אוזניים יהודיות. הם כנראה מרגישים שביטוי הדעה הזאת מול היהודי, בשפה שלו, מחלישה את עמדת המיקוח של המיעוט הערבי מול הרוב במדינת ישראל.

חיזוקים נוספים לסברה הזאת ליקטתי גם מטורי דעה שקראתי על הנושא באתרים פופולריים בחברה הערבית כמו פאנט, כל אלערב, ערב-48 ואחרים. הנה ציטוט מטור שכתב רביע עיד לערב-48: "האיש מתמקצע באומנות הירידה לשפלים חדשים, ומציג מחזות שנועמים לאוזניים ישראליות ציוניות, עד אוזני המתנחלים עצמם וזוכה כך למחיאות כפיים". המשפט הזה מדגיש את חשיבות האוזניים ששומעות את האמירה, בדיון שלטעמי צריך להתקיים באופן ענייני סביב התוכן שלה.

מהיכרותי עם המגזר שבאתי ממנו, ערביי ישראל ברובם פרגמטיים. הם רוצים להתפתח, לחלום ולבנות עתיד. כאשר הבעיה היא בשפה שבה נאמרות האמירות ולא בתוכן, ישנה אפשרות סבירה שהתוכן הוא מקובל על חלקים גדולים בחברה הערבית כאשר נאמר כלפי פנים. התרעומת על אמירותיו של מנסור עבאס הוצתה דווקא כשהן נאמרו בעברית. כי כנראה החשש הערבי הוא מהשימוש הפוליטי או הערכי שיהודים ישראלים יכולים לעשות בהם. חודש לפני כן, מנסור עבאס באותו ראיון בערבית ענה על אותה בעיה כשאמר: בואו נפסיק להתעסק במה האחר רוצה, ונתחיל לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים.

הכותב הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי. עובד בתחום הקולנוע הדוקומנטרי