הודו | דעה

גיבור המלחמה היהודי-הודי שנשכח מהזיכרון היהודי

הגנרל ג'ק פארג' רפאל ג'קוב, או בשמו העברי יעקוב יעקב, הוא מגדולי המצביעים בכל ההיסטוריה, אך רק מעטים בישראל מכירים את פועלו • היום, 50 שנה לניצחון צבא הודו על פקיסטן, מן הראוי שנזכור את פועלו

פסל של חיילים הודים עם דגל המדינה / צילום: Shutterstock, Anant Jadhav
פסל של חיילים הודים עם דגל המדינה / צילום: Shutterstock, Anant Jadhav

בימים אלה מלאו 50 שנה לניצחון המוחץ של צבא הודו על פקיסטן במלחמת 1971, שהביאה להקמת מדינת בנגלדש. איש המפתח בניצחון זה היה בן לקהילה היהודית הקטנה של הודו, גנרל ג'ק פארג' רפאל ג'קוב, או בשמו העברי יעקוב יעקב. זו הזדמנות ראויה להזכיר את אחד מגדולי המצביאים היהודים אי פעם, שרק מעטים בישראל מכירים את פועלו.

יעקב נולד בשנת 1923 בעיר כלכותה, לקהילה היהודית-בגדדית, שבניה הגיעו להודו מעיראק במהלך המאה ה-19 ושגשגו תחת הממשל הבריטי. באופן חריג לצעירי הקהילה, החליט יעקב בהיות בן 20 להתגייס לצבא הבריטי, לאחר שנחשף לדיווחים על רדיפות היהודים באירופה על ידי הנאצים. הוא שירת במהלך מלחמת העולם השניה בעיראק, בתוניסיה ובבורמה. לאחר עצמאות הודו בשנת 1947 הוא נמנה על מייסדי צבא הודו העצמאית, ועלה במהירות בסולם הדרגות, עד מינויו בשנת 1968 לראש מטה פיקוד מזרח של צבא הודו, בדרגת מייג'ור-ג'נרל (מקבילה לאלוף).

בתפקיד זה מצאה אותו התפרצות מלחמת האזרחים בפקיסטן בשנת 1971, שבה מרד חבל "מזרח פקיסטן", בדיכויו מידי הממשל הפקיסטני המרכזי. מלחמת אזרחים זו הביאה לבריחת מיליוני פליטים, ולעליית המתיחות בין הודו לפקיסטן, עד להתפרצות מלחמה ביניהן. יעקוב הצליח לשכנע את פיקוד הצבא ההודי, כי ניתן לכבוש את "מזרח פקיסטן" במלחמת תנועה מהירה, אשר תתמקד בבירת החבל דאקה, ותימנע מקרבות ממושכים ואבידות.

צבא הודו ביצע את תוכניתו של יעקב בהצלחה מזהירה, וכוחותיו השיגו את היעדים בזמן קצר מהצפוי, כך שלאחר פחות משבועיים, ובאבידות מזעריות, כבר נמצאו היחידות הקדמיות של צבא הודו בפאתי דאקה, בה התבצרו עשרות אלפי חיילים פקיסטניים. בשלב הזה החליט יעקב, לנסות ולהמנע ממרחץ דמים שיהיה כרוך בלוחמה עירונית צפופה מול עשרות אלפי נצורים מיואשים. במבצע הטעיה מבריק, אף שהכוחות ההודיים בקרבת דאקה מנו פחות מ-3,000 איש, הוא הנחה אותם לייצר רושם שמספרם גדול בהרבה, ואז הציע הפסקת אש.

בחסות הפסקת האש טס יעקב לדאקה, נפגש עם המפקד הפקיסטני הנצור הגנרל ניאזי, וטען בפניו כי חיל האויר וכוחות יבשה אדירים הודיים עומדים לתקוף ולטבוח בפקיסטנים עד האחרון בהם. ניאזי שנואש מקבלת סיוע מפקיסטן הרחוקה, נשבר והסכים לטקס כניעה פומבי, שנערך בפני קהל רב, במסלול מרוצי הסוסים המקומי. היה זה למעשה סיומה של מלחמת הודו-פקיסטן, בניצחון הודי מוחלט והקמתה של מדינת בנגלדש החדשה בחבל המשוחרר.

בעקבות המלחמה, הועלה יעקב לדרגת ליוטננט-ג'נרל (רב-אלוף), ולאחר פרישתו מהצבא, שימש בין היתר יועץ בטחוני למפלגה הלאומית ההודית, הבי.ג'יי.פי. (מפלגתו של מודי שהיום בשלטון), וכן מושל של מדינת גואה ומאוחר יותר של מדינת פאנג'ב, בה היה לו תפקיד מכריע בפיתוח תעשיית ההייטק ההודית. אך עבור ההודים נשאר בראש וראשונה גיבור הניצחון האדיר של 1971, המשול למצביאי מלחמת ששת הימים בישראל.

יעקב, שהפגין תמיד גאווה במורשתו היהודית, פעל כל השנים להידוק היחסים בין הודו למדינת ישראל, במיוחד בתחום הצבאי, ואכן היחסים הללו שהיו בעבר קרירים בלשון המעטה, התחממו והלכו בהדרגה, לא מעט בזכותו, והפכו בשנים האחרונות להדוקים במיוחד. יעקב יעקב ז"ל הלך לעולמו בשנת 2016, בגיל 93 המופלג, ולפני שנתיים, כיבדה מדינת היהודים את זכרו של גיבור מלחמה יהודי-הודי וידיד ישראל זה, בלוח זיכרון שנקבע בגבעת התחמושת, בירושלים.

הכותב הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים