כמה מס ישלם מאור בוזגלו על מכירת "הזכויות הספורטיביות" שלו

כדורגלן העבר מאור בוזגלו ישלם כ-50%-40% מס עבור כ-3.4 מיליון שקל שקיבל מהפועל באר שבע בתמורה למכירת "הזכויות הספורטיביות" שלו. זאת לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו לחייב אותו במס בשיעור 25% על מכירת הזכויות.

ההחלטה בעניינו של שחקן העבר, שמשמש כיום כפרשן ספורט וכוכב טלוויזיה ובין היתר השתתף לאחרונה בתוכנית "הזמר במסכה", ניתנה במסגרת ערעורים שהגיש בוזגלו על שומות מס הכנסה לשנים 2013-2016, שהוצאו לו על הכנסותיו בתקופה שהיה שחקן כדורגל מקצועי.

הערעורים שאוחדו עסקו בשאלה האם כספים ששולמו לבוזגלו מתוקף הסכמים "למכירת זכויות ספורטיביות" מהווים הכנסה "הונית" כטענתו, ואז מחויבים במס בשיעור 25% - או הכנסה "פירותית", כטענת פקיד השומה. 

הסכם למכירת זכויות ספורטיביות

בוזגלו היה שחקן כדורגל מצליח בשנים הרלוונטיות לערעור. בין השנים 2011-2013 הוא שיחק בקבוצת סטנדרד ליאז' הבלגית. לאחר שהסתיים החוזה שלו בקבוצה הבלגית, הפך בוזגלו ל"שחקן חופשי" - שחקן שאינו תחת חוזה בקבוצה כלשהי ורשאי לחתום על חוזה העסקה עם כל קבוצה שתחפוץ בשירותיו.

ביום ב-1 ביולי 2013 חתם בוזגלו על הסכם העסקה עם קבוצת הפועל באר שבע. בהתאם להסכם ההעסקה, הוסכם בין הצדדים כי הוא ישחק בקבוצה בשלוש עונות משחקים, עד לסוף עונת 2015/2016 (בהמשך הוארכה תקופת ההסכם), בתמורה למשכורת חודשית.

במקביל לחתימה על הסכם ההעסקה, חתם בוזגלו על "הסכם למכירת זכויות ספורטיביות", לפיו ישולם לו סכום נוסף של כ-1.8 מיליון שקל עבור 50% מ"זכויותיו הספורטיביות". בהמשך, ביולי 2014, חתם בוזגלו על הסכם נוסף "למכירת זכויות ספורטיביות", לפיו ישולם לו סכום של כ-1.4 מיליון שקל עבור 40% נוספים מ"זכויותיו הספורטיביות". כך, בסך-הכול, בהתאם להסכם המכירה, מכר בוזגלו 90% מזכויותיו הספורטיביות עבור סך של כ-3.4 מיליון שקל.

בוזגלו דיווח על תמורת המכירה כעל הכנסה מרווח הון, החייבת במס בשיעור של 25%. מנגד טען פקיד שומה תל אביב 5, כי תמורת המכירה מהווה הכנסת עבודה בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ויש לחייבה במס בהתאם לשיעור המס השולי החל על בוזגלו, שיכול להגיע לשיעורים של 40%-50%. 

השופטת: הצדק עם פקיד השומה

השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את עמדת רשות המסים במחלוקת וקבעה "כי הצדק עם פקיד השומה", וכי "תמורת המכירה שולמה כשכר עבור שירותיו של המערער לקבוצה. לפיכך, היא מהווה הכנסת עבודה בידו".

השופטת ציינה כי "על פניו, ובהתעלם מהמאפיינים הייחודיים של ענף הכדורגל, העניין הוא פשוט. למערער שולמו סכומים שונים, לרבות תמורת המכירה, עבור הסכמתו להעניק את שירותיו כשחקן כדורגל לקבוצה, לתקופת הסכם ההעסקה. אילולא הסכים המערער לשחק בקבוצה, לא הייתה משולמת לו תמורת המכירה".

עוד הוסיפה השופטת כי "גם מבחינתה של הפועל באר שבע, תמורת המכירה שולמה אך על-מנת שהמערער יעניק את שירותיו לקבוצה".

עוד ציינה השופטת כי בחינה "ריאלית" של הסכם ההעסקה והסכם המכירה מגלה כי אין כל הבדל מהותי ביניהם".

השופטת התייחסה בהחלטתה לפסק דינה של השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של שחקן העבר אליניב ברדה, שם נקבע כי "הזכויות הספורטיביות" שהוא מכר לפועל באר שבע בשווי 3.6 מיליון שקל, מהוות הכנסת עבודה ולא "נכס".

השופטת סרוסי ציינה בעניינו של בוזגלו כי כפי שנקבע בעניינו של ברדה, "בראי דיני המס לא קיים כל שוני במהות התקבול שקיבל המערער על-פי הסכם ההעסקה לעומת התקבול שקיבל על-פי הסכם הזכויות". 

עוד הוסיפה השופטת סרוסי כי הסכם מכירת הזכויות לא "גדע" את עץ הכנסותיו של בוזגלו, שכן לאחר סיום תקופת הסכם ההעסקה, הוא רשאי לשחק עבור כל קבוצה אחרת. בהתאם להלכה הפסוקה, צוין בפסק הדין, חזקה כי תשלום שמשולם לעובד בקשר לעבודתו מהווה שכר עבודה. "חזקה זו יפה גם לענייננו", כתבה השופטת.

עוד הוסיפה השופטת סרוסי כי "אף אם תמורת המכירה אינה מותנית בביצועיו של המערער, עדיין אין בכך כדי להוציאה מגדר שכר. מדובר במעין 'מענק חתימה' ששולם למערער עבור התקשרותו בהסכם העסקה עם הקבוצה, והוא קשור באופן ישיר לעבודתו שם". 

מאפיינים ייחודיים לענף

השופטת התייחסה בפסק דינה ל"מאפיינים הייחודיים" לענף הכדורגל, בהם העובדה שעל-מנת לשחק כדורגל מקצועי, שחקן כדורגל חייב להיות שייך למסגרת קבוצתית, ובלעדיה, אין לכישוריו כל קיום עצמאי. "על-מנת ששחקן יוכל לשחק באופן מקצועי, עליו לחתום על הסכם העסקה עם קבוצה מסוימת, והוא רשאי לשחק בה למשך תקופת החוזה. לאחר שתמה תקופת החוזה, רשאי השחקן לחתום בכל קבוצה אחרת, כפי רצונו, והוא נהיה 'שחקן חופשי'. מובן מאליו שהשחקן והקבוצה רשאים להאריך את חוזה ההעסקה טרם סיומו, ובכך להאריך את שיוכו של השחקן לקבוצה", כתבה סרוסי.

הנושא השני אליו התייחסה השופטת הוא העובדה שמשעה ששחקן כדורגל רשום בקבוצה מסוימת, וכל עוד לא מסתיים חוזהו בקבוצה, הוא יכול לשחק אך ורק באותה הקבוצה. על-מנת ששחקן יעבור לשחק עבור קבוצה אחרת בתוך תקופת החוזה, נדרשת הן הסכמתה של הקבוצה בה הוא חתום, והן הסכמתו של השחקן. לפיכך, אם שחקן מסוים רוצה לשחק בקבוצה אחרת כאשר הוא תחת חוזה, נדרשת הסכמתה של הקבוצה בה הוא חתום למעבר; ולהפך - אם הקבוצה בה הוא חתום רוצה להעביר את השחקן לקבוצה אחרת, נדרשת הסכמתו של השחקן. הסכמתה של הקבוצה באה לידי ביטוי בשחרור השחקן והעברתו לקבוצה הקולטת, בדרך-כלל תמורת סכום כסף שמתקבל מהקבוצה הקולטת.

בפסיקה נקבע בעבר כי הזכות של קבוצה להעסקת השחקן באופן בלעדי, כלומר, הזכות ששחקן ישחק אך ורק עבור קבוצה מסוימת, מהווה נכס בידי הקבוצה.

השופטת ציינה כי המקרה של בוזגלו שונה מהמקרים בהם השחקן נמצא תחת חוזה בקבוצה אחרת, ונדרשת גם הסכמתה של הקבוצה שבה השחקן רשום למעבר, בנוסף לחתימה על הסכם העסקה מצד השחקן. "אותה הסכמה מצד הקבוצה היא הנכס שנמצא בידה, והיא לא נתונה לשחקן באופן עצמאי, במנותק מהסכם ההעסקה", כתבה סרוסי והוסיפה: "במילים אחרות, המערער לא יכול להשאיר את הזכויות הרישומיות אצלו במנותק מהסכם ההעסקה, ועל כן לא קיימת לו כל זכות שביכולתו למכור באופן נפרד".