לאורך השנים ניסתה נירית פרנקל לברוח מתחום עיצוב הפנים והאדריכלות. היא למדה משפטים ומקצועות נוספים עד שהחליטה ללמוד עיצוב תעשייתי. "עם ההחלטה הזו הגעתי לאימי שרה, שהקימה את משרד האדריכלות שלה כבר בשנת 1979, ואמרה לי שאם אני כבר הולכת ללמוד תחום כל כך קרוב לתחום בו היא עוסקת, אז למה שלא אלך ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים ונעבוד יחד?". לשאלה הזו נירית כבר לא יכלה להישאר אדישה והיא למדה הנדסאות אדריכלות ועיצוב פנים והצטרפה למשרדה של שרה פרנקל ופיתחה בו את תחום עיצוב הפנים.
כבר 30 שנים ששרה ונירית עובדות יחד. המשרד עוסק בפרויקטים מסחריים ומלונאות אך בעיקר בבניה פרטית בסטנדרט גבוה. התכנון והעיצוב לאנשים הוא מה שמוביל את המשרד. "אנחנו מדמיינים שהבית הוא מקום שאליו אנשים עוברים על כל החפצים והחלומות שלהם, לא מקום מוזיאלי שיכול להראות מדהים, אך לא שימושי". המשרד הוא משפחתי ובוטיקי, והאווירה בו נעימה וחמימה. "אמא שלי ואני החברות הכי טובות ואני חושבת שזה מדהים לעבוד יחד עם אמא. אנחנו משתפות פעולה בצורה מדהימה ויכולות להגיד אחת לשנייה הרבה דברים בלי פוליטיקלי קורקט ולהרגיש עם זה בנוח. אנחנו מפרות אחת את השנייה ללא הרף. גם שאר העובדים במשרד הם משפחה, החל מבן הדוד שלי ועד לעובדות שנמצאות איתנו כבר 20 ו-15 שנים. תמיד אומרים לא לערבב משפחה ועסקים ואני חושבת שלהפך, אני מאמינה שזו אחת הברכות הכי גדולות שניתן לזכות בהן".
"בסגר הראשון של הקורונה, המשרד התפזר וכולנו עבדנו מהבית, זה היה אתגר מאוד משמעותי בגלל שהמשרד לא היה ערוך לזה, אני עובדת בתחום שויזואליה ודינמיקה אישית הם המפתח לעבודה מוצלחת ופתאום הדינמיקה הזו הייתה צריכה לעבור לטלפונים ומיילים. מצד שני היו לעבודה מהבית היתרונות שלה, העובדים יכלו לעבוד בזמן המתאים להם והתפוקה לא ירדה. החל מהסגר השני הוכרזנו כעובדים חיוניים וחזרנו לעבודה במשרד, ניהלנו ישיבות בזום ועד היום אנחנו מרגישים את זה עם כמות גדולה יותר של פגישות בזום". עוד אומרת פרנקל: "כחלק משינויים שעברנו בשנתיים האחרונות, אני מרגישה שאנשים פחות הרפתקנים, מבלים יותר זמן בבית ובאופן כללי מחפשים את ההשקעות שלהם במקומות יותר קרובים וכאלו שיוכלו לראות אותם בעיניים. כתוצאה מכך יש גם גדילה בהיקף העבודה".
"במהלך הקורונה", היא משתפת, "לא קיבלנו שום עזרה מהמדינה. למרות שהיו מספר קטן של פרויקטים שהוקפאו בהתחלה בגלל חוסר ודאות, החלטנו שאנחנו לא מוציאות עובדים לחל"ת והעובדים עבדו מהבתים. אני חושבת שזה היה צריך להתנהל אחרת, בתור עצמאית שנלחמה בשביל שהעובדים שלה ימשיכו להרוויח את אותה משכורת ראויה, לא קיבלנו שום תמיכה מהמדינה, המשכנו לשלם מיסים כרגיל. לא היו שום הקלות או הטבות".
לסיכום אומרת פרנקל: "אני מאחלת לעסק המשפחתי שלנו שימשיך לצמוח, ושנתעסק יותר בפרויקטים מסחריים ומלונאיים אך תמיד עם השמירה על המשפחתיות הבוטיקיות והאינטימיות המיוחדת שלנו. לעצמי אני מאחלת להמשיך ליהנות מדי יום ממה שאני עושה".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.