ארה"ב הפכה לשדה הניסוי של עידן האמת האלטרנטיבית

שקרים, חצאי־אמיתיות ואמיתות אלטרנטיביות מחלחלים בקצב גובר אל תוך הקרביים של ארצות הברית • עד כמה הם משפיעים על הציבור האמריקאי, מה הסכנות שטמונות בהם, כיצד הן יכולות לזעזע את המערכת הפוליטית באמריקה המקרטעת גם ככה, ואיך כל זה משפיע על הכלכלה?

עצרת בחירות של המפלגה הרפובליקאית, ספטמבר 2020 / צילום: Reuters, Tom Brenner
עצרת בחירות של המפלגה הרפובליקאית, ספטמבר 2020 / צילום: Reuters, Tom Brenner

נוגע ללב היה סיפורו. איש צעיר, עלם חמודות, שביקש להיבחר לקונגרס. בכיסא גלגלים משותק ממותניו ומטה, סיפר למאזיניו "אחי, חברי הטוב ביותר, שנהג ברכב השאיר אותי ברכב הבוער למות. הוא ברח לחורשה… ואני נשארתי ברכב הבוער… כאשר הגיעו כוחות ההצלה הם הכריזו עלי כמת אבל תודות להשגחה העליונה והתערבותה חזרה נשימתי". התאונה הזו, הוא סיכם, "גרמה גם לכך שלא אוכל להמשיך ללימודים שתכננתי באקדמיה של הצי".

ביחד עם תמיכה מהנשיא טראמפ, הסיפור המכמיר של מדיסון קאווטורן, הרפובליקאי הצעיר הזה, בן 25 באותו הזמן, עזר לו להיבחר בבחירות 2020 כחבר קונגרס מטעם צפון קרוליינה. הבעיה הקטנה היחידה בכל הסיפור הזה היא שאף מילה אחת בו אינה אמת.

החבר שהיה ברכב סיפר סיפור אחר לגמרי: "שיחקנו בלהחליף נהגים תוך כדי נסיעה על הכביש המהיר ומדיסון נהג כאשר התרחשה התאונה. משכתי אותו מהרכב מיד כשיצאתי ממנו".

בתביעה שהגיש לבית המשפט הצהיר מדיסון עצמו כי "אין לו שום זיכרון מאירוע התאונה". והדוח המשטרתי דווקא ציין כי "הנפגע היה במצב קשה ופונה לבית חולים לטיפול". לא רק פרטי התאונה עוותו, גם סיפור האקדמיה של הצי היה שקר מתחילתו ועד סופו. מועמדותו של מדיסון לאקדמיה של הצי התאפשרה בזכות קשרים עם חבר קונגרס, שהיה אביו של חברו הטוב, אך לאישור צורפו כמה תנאים. מאחר והמועמד מדיסון לא עמד בתנאים הודיעה לו האקדמיה עוד לפני התאונה, כי בקשתו להתקבל נדחתה. אגב, מדיסון קאווטורן הודה בכך במפורש במסמכי בית המשפט הקשורים לתאונה.

בנושאים אחרים עברו של חבר הקונגרס הצעיר עמום הרבה פחות. עשרות תלמידות שלמדו איתו בקולג' הנוצרי אליו הלך, וממנו נשר לאחר פחות מחצי שנה עם ממוצע ציונים נמוך סיפרו כי הם "ראו, חוו, או ידעו על הטרדות מיניות והתנהגות בלתי ראויה" של חבר הקונגרס לעתיד. בנוסף, 160 מחבריו לספסל הלימודים חתמו על מכתב פומבי המתאר את התנהגותו בין השאר כ"טורפנית".

למרות שהוא חסר השכלה אקדמית, נראה שלחבר הקונגרס הצעיר דווקא יש חוש להיסטוריה. לאחר ביקור בבית הקיץ של היטלר בהרי בוואריה הוא שיתף באינסטגרם תמונה מהמקום, תוך שהוא מכנה את בעל הבית לשעבר "המנהיג־הפיהרר". בהזדמנות אחרת הוא הבטיח לפעול להמרת דתם של אלו שאינם נוצרים, קרי יהודים, מוסלמים וכיוב, שכן "אם אינך רוצה להנהיג אנשים לכוון ישו כנראה שאינך נוצרי אמיתי".

כל זה יכול היה להיות קוריוז אם חבר הקונגרס הצעיר הזה לא היה כוכב עולה במפלגה הרפובליקאית החדשה, פעם מפלגתם של מנהיגים כמו לינקולן, אייזנהאואר, רייגן, ובוש, והיום מפלגתו של שקרן פתולוגי, אנטי־דמוקרט ומפיץ שנאה, שכמעט הביא לחורבנה של אמריקה בינואר 2021.

המסתערים חיפשו את מייק פנס

בימים אלו מלאה שנה להסתערות של תומכי טראמפ על הקונגרס, שם בין היתר הם חיפשו את סגן הנשיא הרפובליקאי, מייק פנס, כדי להעניש אותו על "בגידתו" בנשיא טראמפ. קרי, חוסר נכונותו לשתף פעולה עם התוכנית ההזויה לסרב להכיר בתוצאות הבחירות לנשיאות בהן טראמפ הפסיד.

מעטים מבינים ומוכנים להתמודד עם השאלה מה היה קורה אם סגן הנשיא לשעבר מייק פנס, וקומץ של עובדי מנגנון הבחירות, רפובליקאים מהסוג הישן במדינות כמו מישיגן, אריזונה, וג'ורג'יה, היו משתפים פעולה עם התוכניות ההזויות של הנשיא ("רק תמצא 11,780 קולות") וצוות קטן של עוזריו. אפשרות שאינה כה מופרכת אם זוכרים ש־147 חברי קונגרס רפובליקאים (מתוך 215) חלקם ממנהיגי המפלגה בקונגרס, הצביעו נגד אשרור בחירתו של הנשיא ג'ו ביידן, בגין טענות הכזב של טראמפ על מרמה כביכול.

גם כך הדמוקרטיה האמריקאית עומדת על כרעי תרנגולת. בבחירות 2020 זכו הדמוקרטים והרפובליקאים במספר זהה של מושבים בסנאט, אף ש־50 הדמוקרטים בו מייצגים 41.5 מיליון אזרחים יותר מאשר ה־50 הסנאטורים הרפובליקאים, או כ־56.25% מהאלקטורט לעומת 43.75%. יתר על כן אף שמאז הבחירות ב־1996 לא זכו הרפובליקאים ברוב הקולות שהצביעו לסנאט במחזורי הבחירות השונים, הם כן זכו ברוב המושבים בסנאט ב־2014 ,2016 ,2018, ותיקו ב־2020. זאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את הסירוב הרפובליקאי העיקש לתת ל־710 אלף תושבי וושינגטון די.סי, אשר 93% מהם הצביעו בשנת 2020 לג'ו ביידן, נציגות בסנאט. בדומה לנציגות שיש ל־580 אלף תושבי מדינת וויומינג (2 רפובליקאים), 640 אלף תושבי מדינת ורמונט (2 דמוקרטים), 730 אלף תושבי אלסקה (2 רפובליקאים), ו־760 אלף תושבי צפון דקוטה (2 רפובליקאים), הזכאים ל־2 סנאטורים (מתוך 100) לכל אחת מהמדינות הנ"ל.

במרוץ לנשיאות התמונה לא טובה בהרבה. בשתיים מתוך שלוש מערכות הבחירות שבהן זכו רפובליקאים מאז 1992 (בוש 2000 וטראמפ 2016) קיבל הנשיא הרפובליקאי הנבחר מיעוט של קולות המצביעים. כל זה הוא כמובן תוצאה של שיטה פוליטית מיוחדת, מזהירה לעת כינונה, ("רפובליקה - אם רק תדעו לשמור עליה"), שנקבעה אי שם לפני 250 שנה, בין 13 קולוניות חקלאיות בריטיות לאורך החוף המזרחי, כאשר איש לא דמיין את אמריקה כיחידה כלכלית ופוליטית אחידה המשתרעת עד לאוקיינוס השקט, ובה לממשל הפדרלי ולנשיא המנהל אותו תפקיד מרכזי בניהולה.

עתה ננסה לדמיין מה היה מתרחש אם סגן הנשיא פנס היה משתף פעולה עם מזימת הנשיא טראמפ לגנוב את הבחירות, שבהן הוא גם קיבל כשבעה מיליון קולות (4.4%) פחות מיריבו וגם הפסיד אותם לפי השיטה המיוחדת הזו.

האם עשרות מיליונים היו גודשים את הרחובות ומשתקים את חיי היומיום? האם היו פורצים מעשי אלימות וירי בין הקבוצות השונות, במדינה שבה מסתובבים כ־393 מיליון כלי נשק בידי אזרחים? האם במדינות הכחולות הדמוקרטיות, שהן רוב כלכלת אמריקה (קליפורניה וניו יורק לבדן הן כמעט רבע), היה מוכרז מרד מיסים? האם המושלים במדינות הדמוקרטיות הגדולות היו מכריזים על ניתוק מגע מהממשל הפדרלי? האם טראמפ היה מנסה לערב את הצבא, והאם זה היה בכלל נשמע לו? האם וול סטריט והמערכת הבנקאית שמרכזם בניו יורק היו נסגרים מרצון או מאונס ושווקי ההון והפיננסים - צינור החמצן של כלכלת ארה"ב - היו באחת נחסמים? האם עובדי גוגל, אמזון וחברות טק אחרות היו משתקים את שירותי הענן ושירותי אינטרנט אחרים ומביאים את רוב הפעילות הכלכלית והחברתית לעצירה מוחלטת? האם כל זה היה מביא לקריסה מיידית של הבורסה וזינוק חד בשערי הריבית? ומה היה קורה לשער הדולר בעולם? קשה לנחש להיכן היו הדברים מתדרדרים. דבר אחד ברור, אם הרעיונות המוטרפים של טראמפ היו מצליחים, אמריקה הייתה עומדת בפני משבר חברתי, כלכלי ופוליטי, שכמותם לא חוותה מאז מלחמת האזרחים במאה ה־19.

 
  

טראמפ עדיין מסרב להכיר בהפסד

אך מה שבאמת מקפיא דם הוא שכל התרחישים האלו רחוקים מלהיות היסטוריה רחוקה. סירובו של הנשיא להכיר בתוצאות הבחירות הוא אמנם תקדים היסטורי באמריקה, אך כמו הרבה תקדימים מעוררי חלחלה, שאחרי שהתרחשו הם הופכים ל"נורמליים", ועשויים לשוב ולהופיע, למשל בבחירות הבאות. אף שהסתלק מוושינגטון ללא הדר וטקס, המנגנון של טראמפ מנסה להרחיק את הפקידים והנבחרים הרפובליקאים שעמדו על המשמר בבחירות 2020 מעמדות השפעה. במקביל במדינות רבות המחוקקים הרפובליקאים מוסיפים חוקים שמטרתם היחידה היא לדכא את המצביעים ולצמצם את יכולת ההצבעה של מי שנתפסים כחלשים ובעלי פוטנציאל להצביע לדמוקרטים.

כך למשל מדינת ג'ורג'יה העבירה חוקים שונים המצמצמים את זמינות ההצבעה כולל הקטנת מספר הקלפיות והשעות, שבהן הן יהיו פתוחות. כאילו המתנה של שש או שמונה שעות בתור לקלפי, כפי שהמתינו מצביעים בג'ורג'יה בבחירות 2020, נשמעת הגיונית. ג'ורג'יה שכנראה גם רצתה להבטיח שהממתינים יסבלו, העבירה אפילו חוק האוסר על חלוקת מים לאנשים העומדים בתור לקלפי.

המחוקק הרפובליקאי במדינת טקסס גם הוא העביר חקיקה נרחבת, שבאה לפגוע בזמינות ההצבעה, ובמיוחד בהצבעה באמצעות הדואר, שהינה מאד פופולרית בקרב בוחרים דמוקרטים ובמיוחד בוחרים עניים, המתקשים להתנייד או להיעדר במשך שעות מהעבודה לשם ההצבעה (בארה"ב יום הבחירות איננו יום חופש).

בסך הכל בשנה האחרונה 19 מדינות - 18 מהם בשליטת מחוקקים רפובליקאים - העבירו 33 חוקים שמטרתם לצמצם ולפגוע בזכות ובזמינות ההצבעה של הבוחרים.

הלא־טראמפיסטים נדחקים מחוץ למפלגה

במקביל משלימים טראמפ ונאמניו את השתלטותם על המפלגה הרפובליקאית, והרפובליקאים שאינם טראמפיסטים נדחפים החוצה בזה אחר זה. בולט במיוחד המקרה של ליז צ'ייני, חברת קונגרס מוויומינג ובתו של דיק צ'ייני, סגן הנשיא לשעבר תחת ג'ורג בוש הבן.

בתחילת 2020 הייה צ'ייני אחת ממנהיגות המפלגה ויו"ר הסיעה הרפובליקאית בקונגרס. אך לאחר שהצביעה בעד השעיית טראמפ בגין אירועי ינואר 2021, ואמרה כי "עלינו לבחור האם אנחנו נאמנים לחוקה או נאמנים לדונלד טראמפ, איננו יכולים להיות שניהם", החליטה הסיעה בקונגרס, בלחץ תומכי טראמפ, להדיחה מכל תפקידיה. בנובמבר שנה שעברה היא אף סולקה מהמפלגה כליל.

בעוד חסידי טראמפ מרחיקים מהמפלגה את הרפובליקאים הישנים כדוגמת צ'ייני, ומריצים טראמפיסטים חדשים בפריימריז שונים ברחבי במדינה, הנבחרים החדשים שכבר נכנסו ב־2020 מנסים לעלות על רבם.

גירושים בין המדינות כחולות לאדומות 

כך למשל חברת הקונגרס החדשה מג'ורג'יה, מרג'ורי טיילור גרין. כתומכת נלהבת של טראמפ כמו גם של כל תיאוריית קונספירציה פופולרית, היא מקדמת את הרעיון של "גירושים" בין המדינות האדומות והכחולות. מרג'ורי גרין לא לבד, סקר שנערך ביולי 2021 על ידי אוניברסיטת וירג'יניה מצא כי רוב מצביעיו של טראמפ (52%) תמכו ברעיון של פיצול אמריקה בין המדינות האדומות (רפובליקאים) והכחולות (דמוקרטים).

בוויכוח משודר שערכה באחרונה מרג'ורי טיילור גרין עם סטיב בנון, האסטרטג והאידאולוג של טראמפ בבחירות 2016, האחרון דווקא התנגד ל"גירושים", והסביר "אנחנו שולטים בשני שליש של המדינה. שני שליש של אמריקה בפועל תומכים במה שהנשיא טראמפ מייצג - פופוליזם לאומני". כנראה שבמציאות שבה כל צד זכאי לא רק לאמונות משלו אלא גם לעובדות משלו, הכל אפשרי והגיוני.

חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור / צילום: Associated Press, Jose Luis Magana
 חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור / צילום: Associated Press, Jose Luis Magana

לו רק טרחו הנ"ל גם ללמוד כי מתוך 17 המדינות בהם התמ"ג לנפש גבוה מהחציון האמריקאי, 13 הן דמוקרטיות, וכי במחוזות (counties) הכחולים, אלו שבחרו ביידן לנשיאות, מייצרים 70% מהתמ"ג של אמריקה, אולי חלום־‏המדינה־האדומה היה נראה מלהיב פחות.

כבר היום לפני ה"גירושים" קו העוני אינו מאיר פנים ל"מדינת טראמפ". כאשר בודקים את אחוז האנשים מתחת לקו העוני, 12 מתוך 13 המדינות עם שיעור העניים הגבוה ביותר באמריקה הן רפובליקאיות.

בדרך להתאבדות כלכלית וחברתית 

העתיד גם הוא אינו מבשר טובות אם מסתכלים על שיעור בוגרי הקולג' שבכלל האוכלוסייה עומד על 31%. מעל הממוצע הזה נמצאות 19 מדינות, מהן 17 דמוקרטיות; מתוך ה־14 שבתחתית הטבלה 12 הינן רפובליקאיות. הרעיון ההזוי של "גירושים" לא רק שאינו אפשרי חוקתית, אלא שהוא בגדר התאבדות כלכלית וחברתית, קודם כל לאלה שמשבחים אותו.

כל זה לא מפריע לאנשים כמו חבר הקונגרס מדיסון קאווטורן, להמשיך במלאכת החבלה. בנאום במטה המפלגה בצפון קרוליינה הוא איים כי "אם הבחירות ימשיכו להיות מזויפות וגנובות… זה יוביל למקום אחד, שפיכות דמים". לא מכבר הוא והנשיא לשעבר טראמפ נפגשו וראיינו יחדיו מועמדים פוטנציאלים לקונגרס המבקשים את ברכת הדרך והאימוץ של טראמפ. מדיסון גם פרסם יחד עם טראמפ רשימת המלצות לפריימריז השונים.

חבר הקונגרס מדיסון קאווטורן / צילום: Reuters, Michael Brochstein
 חבר הקונגרס מדיסון קאווטורן / צילום: Reuters, Michael Brochstein

אם עתיד המפלגה הרפובליקאית אינם אנשים כמו חברי הקונגרס ליז צ'ייני ואדם קינזינגר שעזבו או הועזבו מהמפלגה; אם קולותיהם של מאות בכירים רפובליקאים כמו פול ראיין וג'ון בונר, יושבי ראש לשעבר של הקונגרס, או של ביל קריסטול עיתונאי והוגה דעות שמרני בולט - כולם רפובליקאים אנטי־טראמפיסטים - יוחלפו בקולותיהם ורעיונותיהם של שקרנים ובורים, מסוגם של מדיסון קאווטורן ומרג'רי גרין; ואם תחת הקשיים הכלכליים המתגברים והולכים, הקיטוב המלובה על ידי תיבות התהודה של הרשתות החברתיות, ובעזרת החוקים החדשים לדיכוי השתתפות בבחירות - המצביעים של 2022 ושל 2024 יתנו לאנשים מסוג זה מנדט, או לפחות מספיק קולות כדי שיוכלו לשוב לאגדת "הבחירות הגנובות", כדאי שנתחיל לשאול עצמנו לא מה כלכלת החוב וההדפסה תעשה בשנים הבאות לפוליטיקה באמריקה, אלא אילו נזקים והרס הפוליטיקה השבורה באמריקה עשויה לגרום לכלכלתה.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com