שביל 7 המערות בעבדת: נתיב חדש חושף שרשרת מערות שנפתחו לאחרונה לציבור

צאו לטיול משפחתי נינוח, יפה ומרתק בין המערות שנחשפו בעיר העתיקה של עבדת: מערות קבורה ומסתור, מגורים ומחסנים

מערות עבדת / צילום: אורלי גנוסר
מערות עבדת / צילום: אורלי גנוסר

מערות הן אתר שתמיד מעניין לפקוד ולגלות את מי שימשו ולשם מה, כיצד נחצבו ומה נותר מהן היום. נתיב חדש בעיר עבדת חושף שרשרת מערות שנפתחו לאחרונה במסלול טיול משפחתי מפתיע.

עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר של הנבטים, דרך הבשמים, בין פטרה לנמל עזה. ההיסטוריון היווני הירונימוס מקרדיה היה הראשון לתאר את הנבטים: שבט ערבי של סוחרים מיומנים הנודדים במדבר, שהכירו את המדבר ככף ידם. הם ידעו למצוא בו את דרכם, וחשוב מכך, למצוא מים, במקומות שאיש מלבדם לא הצליח, מה שהפך אותם לשליטי המדבר. עוד הוסיף ותיאר, שאינם נוטעים, אינם זורעים, אינם שותים יין ויושבים באוהלים.

למבקרים בגן הלאומי עבדת יש הזדמנות להכיר את הדור הבא של הנבטים, אלה שהפסיקו לנדוד והשתקעו, נטעו, זרעו ושתו יין, אולי אפילו הרבה יין. באתר נותרו שרידי עיר נבטית, ואי שם בשוליה, באמצע הדרך המטפסת מעלה, נחפרו בשנים האחרונות כמה מערות ששימשו למגוון מטרות, ושביל חדש מחבר ביניהן - שביל המערות.

השביל מתחיל בפינה הדרום מזרחית של מבואת הכניסה לגן, הסמוכה לתחנת הדלק. הוא אינו צבוע אלא מסומן בשני טורי אבנים. תחילתו באזור טרסות חקלאיות עתיקות. משם מתחילים בטיפוס לחצי הגובה, פונים שמאלה וצפונה חולפים על פני כביש הגישה ומקבץ מערות. ממשיכים בשולי העיר ומבקרים בווילה רומית ובבית מרחץ, וחוזרים לחניה. כל הסיפור - כשני קילומטרים וכשעתיים נינוחות.

המערה הראשונה (מתוך שבע במסלול ו-240 בעבדת), היא מערת קבורה עם כתובת ושם המנוחה, אורליה. במערה למדים ששיטת הקבורה הנבטית דומה לזו היהודית - בתכריכים ובקברי פיר. למה מערה? הנבטים התיישבו בארץ עם אפס ניסיון בבנייה, והסתמכו על ידע "מהבית" שבתימן ולכן חצבו מערות. למזלם סלע הקירטון היה רך ונוח והמשימה קלה.

במערה הבאה נמצאו כנסייה ומנזר מעוטרים בפרסקאות מרשימים. עוד הלאה מבקרים במערת אחסון שהפכה לקאפלה עם ממצא מעניין בקירות - חורים לשלשלאות. מסתבר שכדי לשמור על המזון מפני מכרסמים, תלו אותו בשקים שהשתלשלו באוויר וכך הקוצנים (סוג של מכרסם) לא זכו לארוחות חינם.

ממשיכים בשכונה צפופה בין מערות ששימשו למגורים, גתות, בתי בד, אורוות ואפילו מגדלי תצפית. קשת אבן יפה מחברת שני קירות, ובאחד המבנים היוקרתיים נותרו שרידים של שירותים - כסאות אבן עגולים ורחבים, שיהיה נעים ונוח.

מהעיר גולשים במורד ולא פוסחים על בית המרחץ הרומי שהשתמר היטב ומאפשר הצצה לחיי התענוגות. כששבים לחניה כדאי לבקר גם בעיר, וליהנות גם מהנוף המדברי הפרוס לרגליה, מהעושר האדריכלי (14-28 שקלים, ‎08-6551511).

אם אתם מחפשים מקום לינה לא בנאלי, תשמחו לדעת שבתחילת פברואר ייפתח בסמוך לאכסניה הוותיקה במדרשת שדה בוקר מלון חדש בשם שרמנ'ס, המוגדר כ"מלון מדבר". המבנה ששימש למחקר ואירוח, הוסב למלון בוטיקי משהו, עם 14 חדרים מרווחים ויפים, ומיקומו לשפת המצוק מציע נוף מדהים. מכאן אפשר לצאת לשלל מסלולים ואטרקציות (08-653-2016, shermanshotel.co.il).

אחת מאלה מתרחשת עם רדת החשיכה, המבשרת את צאת היונקים לשיחור מזון. כדי לצפות בהם הוביל אותנו ד"ר חיים ברגר, מומחה להתנהגות בעלי חיים ויונקים, לחווית ספארי לילית. ברגר, בעצמו חיית לילה, ערך רבים ממחקריו לאור ירח ומכיר את השטח לעומקו. חמושים בפנסי ענק תרנו אחר תנועה סמוך לקרקע.

שדה צין, המשתרע בין המדרשה לקיבוץ, הוא בית גידול מגוון. ראינו כרוונים, עופות לילה המקננים על פני האדמה, תנים צעירים, יונק בינוני מרוחק (ברגר הימר: צבוע או זאב) ודורבנים. אחד מהם חמק בחסות העלטה למחילה. ברגר הוביל לפתח המחילה וסיפר על חיי הדורבן. היה וואו! (054-5343797).

סיימנו בארוחה אצל רונית דהן. כשעוד הייתה סוכנת ביטוח פיתחה את תחביב הבישול, אבל בקורונה ביקשה ממנה חברה לבשל לילדיה, בתשלום. כמי שמורגלת באירוח חם ושופע, זה היה לה מוזר, אבל מאז זרמו הבקשות וכך נולד "רוניתא", קייטרינג ואירוח ביתי שמתאים גם למטיילים - ארוחת בוקר, סלסילת פיקניק או ארוחה מבושלת חמה. בחצר היפה היא מארחת מזוגות ועד קבוצות, בלב רחב ועם ידי זהב (בתיאום: 054-4739935, ronita-negev.co.il).