המעבר לשגרה בטוחה לצד הקורונה יקום וייפול על מחויבות, אחריות אישית והסברה טובה

הגיע העת להכניס את המחלה הזו לספר המחלות הכללי של האנושות ולפרסם לאזרחים את "פרק השגרה" - לסגור את מתחמי הדיגום והחיסונים הגדולים, להמשיך את הפעילות במרפאות לצד חיסוני וטיפולי השגרה ולחזור לשגרת חיים לצד המחלה

מתחם חיסונים של כללית / צילום: רמי זרנגר
מתחם חיסונים של כללית / צילום: רמי זרנגר

כבר שנתיים עברו ואנחנו ממשיכים בספירה, 730 יום, לפי ההערכות למעלה מ-4 מיליון ישראלים מאומתים וכ-8,500 מתים, מאז למדנו שקורונה זו כבר לא הבירה ששותים עם לימון, הפנמנו רפרטואר של מילים חדשות בעברית שהפכו לחלק מהשפה השגורה שלנו, 'מאומתים' ו'מטושים', ה 'א-ב' בלטינית, 'תחלואה' ו'עקומה', 'סגר' ו'תו ירוק', 'פנדמיה' ו'אנדמיה' ועוד היד נטויה. אפילו האקדמיה העברית ללשון כבר נדרשה לסוגיה האם אומרים נָגִיף או נְגִיף.

בחודש מרץ 2020 נחת בארץ החולה המאומת הראשון עם הנגיף, הייתה זו תקופה של חוסר ודאות, מראות וסיפורים מטילי אימה מסין ומבתי החולים הקורסים באיטליה.

באותם שבועות עקבנו בקפידה אחר נתונים ראשוניים ממדינות ש"זכו" לחיות במחיצתו של הנגיף לפנינו. כארגון הבריאות הגדול במדינה מיד הוצאנו את תוכנית מגירה שלנו לטיפול במגיפות והבנו שבמקרה הזה אנו חייבים לעשות התאמות קליניות, לוגיסטיות ותפעוליות וכך עשינו - בהסתכלות לאחור, אני בטוח שמערכת הבריאות בישראל לא הייתה מצליחה להתמודד בצורה כה טובה אילולא התשתית וההערכות שלנו לפני ועם פרוץ המגיפה בישראל. התחזיות להיקפי התחלואה בישראל ובעולם היו כלקוחות מסרט מדע בדיוני אך התייחסנו אליהן כמציאות חיה ובועטת שממתינה לנו מעבר לפינה.

במרץ 2020 עם פרוץ המגפה, נפתח גם הזרקור על עובדי מערכת הבריאות שהתגלו במלוא עצמתם, במרפאות הקהילה, בתי החולים, מגן דוד אדום, במתחמי הבדיקות והחיסונים שהפעלנו, אחיות, רופאים, עובדי מינהל, חובשים, צוותים לוגיסטיים ואנשי מקצועות הבריאות השונים. כולם עובדים כבר שנתיים ללא לאות ומסביב לשעון בכל החזיתות, במתחמי הדיגום, במתחמי החיסונים ובטיפול המאומתים לצד רפואת השגרה.

רגע זכור במיוחד היה ב-19 במרץ בשעה 18:00 בדיוק כשכל המדינה עצרה לרגע והישראלים מחאו כפיים במרפסות בכל רחבי הארץ, בליווי שריקות וקריאות עידוד לכבוד הצוותים הרפואיים כאילו השעון עצר מלכת. היה זה רגע מרגש אבל אנחנו כעם שוכחים מהר. חלפו מספר גלי תחלואה וחזרנו גם למראות הפחות יפים בדמות חוסר סבלנות, קללות, גידופים ודחיפות במרפאות ובחדרי המיון. היה זה מלבב לראות כיצד התאחדנו כולנו במלחמה כנגד הנגיף, כוחנו באחדותנו, כפי שדוד בן גוריון אמר "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".

מגפת הקורונה, פגשה בישראל מערכת בריאות בעלת גזרה דקה אך מצוינת, שבנויה בעיקר על מצבי שגרה וצוותים שרגילים לחשוב במונחים של רפואה, שירות וניהול סיכונים. חוסנה של המערכת, הובילה את הצוותים לבצע התאמות מהירות בהתאם לצרכים, תוך כדי מתיחת היכולות והגבולות. הקמה של מתחמי בדיקות גדולים בזמן קצר, פריסת מתחמי חיסונים, מתן שירותי רפואה מרחוק מחד, והפעלת שירותי אשפוז ביתי מאידך וכל זאת תוך המשך בטיפולי השגרה. גאווה אמיתית בצוותי הרפואה שלנו שאני פוגש אותם שבעה ימים בשבוע במתחמים ובמרפאות וגאה בהם על ההתגייסות, החוסן והמסירות.

בדרך, הצלחנו לחזות גם בצמיחה של "כתות" שנלחמות ברפואה במדע, קבוצות מתנגדי החיסונים מהדהדות את הפייק ניוז ומנסות לערער את היסודות והבסיס של מערכת הבריאות. אותם מתנגדי החיסונים שמציפים כרגע את מערכת הבריאות ויוצרים עומסים על צוותי הרפואה העייפים, יהיו הראשונים לטוס לנפאל ולהודו, וללא היסוס, ילכו למרפאות מטיילים להתחסן לפני הנסיעה ליעדים שלא מקבלים מוצ'ולרס ללא סוללת חיסונים.

מכון המחקר של הכללית פרסם את ממצאיו בארץ ובעולם, על התפתחות הנגיף, על היכולת שלו לפתח מוטציות, על יעילות ובטיחות החיסון ועל סיכויי ההחלמה הטובים יותר של חולה קורונה מחוסן וכל זאת מבוסס נתונים תחת מודלים סטטיסטיים מתוקפים. דא עקא, אני נדהם כל פעם מחדש שיש שבוחרים לבטל בהינף יד את כל המחקרים המקצועיים הללו, אל מול פוסט ברשת החברתית של מתנגד חיסונים אידאולוגי ככל שיהיה.

בדרך נשארנו גם עם החרדה והחשש מתחושת חוסר האונים שלוותה אותנו בשנתיים האחרונות, הערעור על השגרה המבורכת, לא יודעים מה יביא המחר. הנחיות והוראות משתנות חדשות לבקרים, ילדים מבודדים בבית, הורים מתוסכלים, סבא וסבתא ספונים בבדידות שלהם. וכולנו מנסים להבין, להפנים, להתמודד ולקוות שאנחנו לקראת סיום של ריצת המרתון הזאת. מה שבטוח, שום דבר כבר לא מובן מאליו.

והנה נדמה שאולי אולי אנו נמצאים בישורת האחרונה של המערכה. אולי ולמרות השיעור בענווה שכולנו למדנו מהמגפה הזאת, בכל זאת אפשר לרשום ניצחון של המדע, רק שתחושות חדשות שקעו בנו ואנחנו לא אותם אנשים שהיינו במרץ 2020. אנחנו אותם אנשים שיקראו עליהם גם בעוד מאות שנים " אלו שחיו בתקופת המגפה הגדולה...." , בדיוק כמו שאנו קוראים היום על הדבר, השפעת הספרדית ואבעבועות שחורות .

כיום אנו למודי ניסיון, עם הרבה יותר ידע על COVID 19 ועם כלים נוספים בארסנל - חיסונים שנמצאו יעילים ובטוחים שמונעים התפתחות למחלה קשה, מחקר פעיל, תרופות המיועדות לחולים בסיכון עם מערך לוגיסטי דינמי - אספקת תרופות עד לבית המטופל בטווחי זמנים קצרים ובטוחים.

אני סבור כי הגיע העת להכניס את המחלה הזו לספר המחלות הכללי של האנושות ולפרסם לאזרחים את "פרק השגרה". לסגור את מתחמי הדיגום והחיסונים הגדולים, להמשיך את הפעילות במרפאות לצד חיסוני וטיפולי השגרה ולחזור לשגרת חיים לצד המחלה.

המעבר לשגרה בטוחה יקום וייפול על מחויבות, אחריות אישית והסברה טובה יותר שמזקקת לאזרח בפשטות מה האחריות האישית שנדרשת ממנו על מנת לשמור על עצמו ועל יקיריו.

ולנו כעם, אני מאחל שניקח מהמגפה הזאת את הכרת הטוב, אהבת האדם והסובלנות ההדדית.

בנימה אישית אומר כי הייתה לי (ובעצם עוד יש לי) הזכות להיות בחוד החנית של מערכת הבריאות בימי המגפה של פעם ב-100 שנה, אני מקווה בכל ליבי שלא יהיה שידור חוזר - הספיק לנו, למדנו, התחזקנו, ממשיכים קדימה.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז בקופ"ח כללית

צרו איתנו קשר *5988