פקקי תנועה | פרשנות

הפופוליזם ינצח: הממשלה לא מסוגלת לגמול אותנו מהרכב הפרטי

עד לא מזמן התמקדה הממשלה בצעדים להפחתת העומס בכבישים ולעידוד שימוש בתחבורה ציבורית, כמו אגרת גודש בגוש דן • כעת גוברים הקולות הפוליטיים הקוראים להפחתת מס הבלו על הדלק - צעד שעשוי לשמר את התלות ברכב הפרטי • כשהבחירות תמיד מעבר לפינה, הפוליטיקאים לא מסוגלים לחשוב על הטווח הארוך

פקקים באיילון / צילום: Shutterstock
פקקים באיילון / צילום: Shutterstock

רק לפני שלושה חודשים חגגה הממשלה את העברת חוק ההסדרים שכלל הטלת אגרת גודש על נהגים הנכנסים לגוש דן - מפה מפורטת הציגה שלושה מעגלי אגרה ונקבעו תעריפים מדויקים. כמו בנוגע למס החדש על משקאות ממותקים או על כלים חד פעמיים, במשרדי הממשלה הבהירו שלא מדובר בניסיון לנפח את הקופה הציבורית, אלא במהלך שנועד לשנות את התנהגות הצרכנים - הפחתת העומס על הכבישים והסטת ביקושים ותקציבים לתחב"צ.

בקואליציה דורשים את הפתרון המהיר ליוקר המחיה: הפחתת מסים על דלק

אבל, כשברקע גוברים הקולות הפוליטיים הקוראים להפחתת מס הבלו על הדלק, אפשר להניח מה יקרה פה רגע לפני מרץ 2025, התאריך אליו הזיזו את אגרת הגודש. בשיטת הממשל הישראלית, כשבכל רגע יש תחושה שאוטוטו הכל מתפרק, אין שום דרך שפוליטיקאים יקבלו החלטות אמיצות לטווח הבינוני והארוך, בלי שהפופוליזם ינצח בטווח המיידי.

בפברואר 2019 כתבו בבנק ישראל כי בשל מצוקת הפקקים "יש מקום להעלות את הבלו על הבנזין בהתאם לעליית השכר (או מדד אחר להכנסה), או להעלות את מחיר השימוש בכבישים באמצעות רכב פרטי בעזרת טכנולוגיה חדישה". ד"ר יואב פרידמן מחטיבת המחקר של הבנק ציין כי הצפיפות בכבישי ישראל עלתה בשני העשורים האחרונים, "בעקבות תהליכים כלכליים... ובעקבות מדיניות המיסוי שישראל נקטה". לפי בדיקת בנק ישראל, מחיר הבלו באותם ימים היה נמוך ב-3% לעומת 1999, ביחס למשכורת הממוצעת של שכירים. מאז, הבלו עלה במתינות בעוד 2% (בצמוד לעליית מדד המחירים לצרכן, ל-3.1 שקל היום), בשעה שמשכורת שכיר ממוצעת עלתה ב-8%.

גם הממשלה תכננה מזמן להעלות את הבלו, מעבר לעליית השכר, בניסיון "לחזק את הקשר בין שימושים בכבישים למחיר השימוש בהם". בתקציב 2011-2012 נקבע כי המס יעלה ב-40 אגורות בשתי פעימות, אלא שאז הגיעה המחאה החברתית וטרפה את הקלפים. הבלו הופחת בחזרה - ירידה של 31 אגורות בסוף יולי 2011, ומאז אף אחד לא העז לדבר סרה בנהגים המסכנים.

קל לדבר גבוהה גבוהה על הסטת תשומת לב וכספים לנוסעי התחבורה הציבורית, אבל שוב ושוב הפוליטיקאים שלנו נבהלים מנוסעי הרכבים הפרטיים. הישראלים, בעיקר באשמת ממשלות ישראל לדורותיהן, מכורים למכוניות שלהם ושום ממשלה לא בנויה להעביר אותם תהליך גמילה איטי ומכאיב (והכרחי). גם היא עצמה לא ממש מסוגלת להיגמל - כמי שמקבלת בכל שנה כ-40 מיליארד שקל מס מהנהגים האומללים (מס על דלק, על רכישת רכבים ועוד).