תוספות, פרמיות והטבות היסטוריות: מה מתחבא בתלושי השכר של עובדי המגזר הציבורי

מתלושי שכר בני עשרות סעיפים חסרי פשר ועד אבסורדים כמו השלמה לשכר מינימום למי שמשתכר פי שניים ממנו ויותר • במגזר הציבורי בישראל מתבססים על שכר יסוד נמוך ושורת תוספות ארוכה על סמך הסכמים קיבוציים ותיקים • אפילו ב־OECD הביעו על כך ביקורת והמליצו לשנות את מודל השכר (לראשונה מזה 50 שנה) כדי לשפר עמדות במו"מ מול ההסתדרות

מה מתחבא בתלושי השכר של עובדי המגזר הציבורי
מה מתחבא בתלושי השכר של עובדי המגזר הציבורי

מעל ל-40 חברי כנסת חתמו בשבועות האחרונים על הצעת החוק להעלות את שכר המינימום בישראל ל-40 שקל לשעה, 7,300 שקל בחודש. נכון להיום, שכר המינימום עומד על 5,300 שקל בחודש ובמסגרת "עסקת החבילה" שנחתם בין משרד האוצר להסתדרות נקבע כי הוא יעלה ב-100 שקל בלבד בחודש אפריל הקרוב ובסה"כ יגיע ל-6,000 שקל בעוד 4 שנים.

הבעיה היא, שמאות אלפי ישראלים העובדים במגזר הציבורי מקבלים את שכר מינימום רק בכאילו. שורה של השלמות וסעיפים שונים הופכים את השכר שהם מקבלים בפועל לגבוה פי כמה - ואת הדיון על העלאת השכר המינימום למורכב בהרבה.

תלוש שדורש פירוש

"תלוש השכר שלי כולל קרוב ל-40 רכיבי שכר שונים", סיפר לגלובס עובד ותיק במגזר הציבורי, "אלו מחולקים למספר קטגוריות: פנסיה, עבודה נוספת, החזר הוצאות ותשלומים. היכולת של עובד פשוט לעקוב אחרי רכיבי השכר היא כמעט בלתי אפשרית". עוד הוא סיפר ש"אמנם שכר היסוד הוא קבוע, אולם תוספות שונות משולמות בחודשים שונים במהלך השנה. מה שקורה בפועל הוא שהפער בין שכר הברוטו המקסימלי למינימלי יכול להגיע לפי שניים".

ואכן, תלושי השכר של עובדי המגזר הציבורי (עובדי המדינה, החברות הממשלתיות והגופים הממשלתיים) נראים כגיבוב של תוספות חסרות פשר על גבי שכר בסיס נמוך, שרוב העובדים לא מסוגלים להבין. עובד מסוים במשרד הפנים, שמרוויח 11,642 שקל ברוטו, מקבל שכר יסוד של כ-3,000 שקל בלבד, ועל גביו "פרמיה", "קצובת נסיעה", "דמי כלכלה" (בשווי 2 שקלים ו-40 אגורות), תוספת שלילית בשם "שכר משולב" שמפחיתה משכרו 534 שקל, ו"משת.רגי.נטו" שאותו עובד לא היה יכול להסביר לי, אך למעשה מהווה הטבת מס על הרכב.

וזה עוד נחשב תלוש שכר פשוט ביחס למקובל במערכת הציבורית. תלושי השכר של אחיות בבתי החולים, לעומת זאת, מורכבים הרבה יותר. אחות מסוימת, המרוויחה כ-12,900 שקל לחודש, מקבלת אך ורק 2,500 שקל כשכר יסוד. בנוסף יש בתלוש שלה יותר מ-20 סעיפים ובהם "תוספת בית חולים" של 552 שקל, "תוספת 2009" של 206 שקל, "תמריץ אחיות" ו"מקדמת תמריץ" בשווי כולל של 2,724 שקל, והרשימה ממשיכה. היא גם זוכה ל "השלמה לשכר מינימום" תחת השם האינפורמטיבי חש"מ (חוק שכר מינימום) בשווי 1,729 שקל. זאת בזמן שהיא מרוויחה כמעט פי שניים משכר המינימום.

 

השלמה לשכר מינימום מתבצעת כאשר עובד מקבל שכר יסוד שנמצא מתחת לשכר הבסיסי, שעומד כיום על 47.5% מהשכר הממוצע במשק. על שכר הבסיס הזה, כולל תוספות מסוימות, הוא מקבל "השלמה לשכר מינימום", ועל גבי הסכום הזה מתווספות יתר התוספות, גם אם השכר הכולל מגיע לפי כמה משכר המינימום בפועל. זו תופעה נרחבת: 22% מעובדי החברות הממשלתיות ו-27% מעובדי משרדי הממשלה מקבלים תוספת כזאת, בעוד השכר הממוצע למקבליה הוא 11,556 שקל ו- 10,963 שקל לחודש, בהתאמה, לפי דוחות הממונה על השכר לשנת 2019 (ראו תרשים).

עניין ההשלמה לשכר מינימום הוא משמעותי גם בימים אלו: לאור הירידה בשיעור האבטלה, נשמעים קולות שהגיע הזמן להעלות את שכר המינימום, והמדינה במו"מ עם ההסתדרות בנושא. לכאורה, ההשלמה לשכר המינימום נותקה משכר המינימום והוצמדה לשכר הממוצע במשק, אך הקפאת השכר הממוצע בעקבות שינויי הקורונה יצרה דרישה להחליף את ההצמדה האחוזית לשכר הממוצע לשכר שקלי - שכנראה יועלה אף הוא.
גם תלושי השכר של המורים אינם חפים מסיבוך-יתר: מורה מסוים המרוויח כ-10,000 שקל ברוטו לחודש, מקבל שכר יסוד של 3,080 שקל בלבד, שמופיע בתלוש תחת הכותרת "משולב אופק חדש". בתלוש שלו יש "רק" מעט יותר מ-10 סעיפים נוספים ובהם משולב עוז לתמורה (2,794 שקל), פיצוי פנסיה 2009 (48 שקל) ותוספת קיץ (14 שקל!). כיצד אותו מורה יכול להעלות את שכרו? לא ברור כלל, וההפניה להסכמים הקיבוציים במערכת החינוך לא מסייעת.

להתבסס על ביצועים

"השכר במגזר הציבורי בישראל מבוסס על הסכמים קיבוציים ישנים", אומר בכיר באגף הממונה על השכר במגזר הציבורי, האמונים על ניהול השכר מצד המדינה. הם אלו שיושבים למשא-ומתן מול ההסתדרות, ותוצאות ההסכמים ביניהם הם אלו שמעצבים את מודל השכר של כ-300 אלף עובדות ועובדים בישראל, כולל כל מערכת החינוך והבריאות. "הלוגיקה שהתאימה לעבר, המבוססת על שכר בסיס נמוך וכמות גדולה של תוספות על בסיס הסכמים קיבוציים - פשוט לא רלוונטית היום". גורם לשעבר במערכת נותן הסבר מזווית אחרת: "זו הדרך של ההסתדרות לעשות תעמולה מול העובדים. ככה הם רואים בתלוש כל הישג של ההסתדרות. אם עכשיו ייחתם הסכם איפשהו במגזר הציבורי, העובדים יקבלו ‘תוספת 2022’ מעתה ועד עולם".

גם ה-OECD, בדוח מיוחד מ-2021 על השכר במגזר הציבורי בישראל, אומר ש"בישראל, מסגרת השכר במגזר הציבורי לא השתנתה באופן מהותי מאז שנות ה-50.

ה-OECD ממליץ לפשט דרמטית את מודל השכר במגזר הציבורי, להסתנכרן עם השכר במגזר הפרטי, ולשפר את יכולת המדינה לנהל מו"מ אפקטיבי מול ארגוני העובדים כדי להשיג את יעדי הממשלה. אחת ההמלצות הראשיות של ה-OECD היא לעבור למודל תשלום אחר, מבוסס ביצועים. בממונה על השכר מסכימים ומסבירים כי "השכר במגזר הציבורי מבוסס על תשומות, על פי ותק והשכלה - ולא לפי תפוקה או תפקיד. זה יוצר עלייה לינארית בשכר, שמנותקת ממה שהעובדים עושים בפועל. במגזר הפרטי, למשל, רואים שיש בלימה של השכר בגיל מאוחר - במגזר הציבורי הוא ממשיך לעלות. בנוסף, למנהלים גם אין שום דרך לתגמל ולמשוך עובדים מצטיינים". כלומר, העובד הטוב ביותר והגרוע ביותר בעלי אותו ותק והשכלה - יקבלו שכר זהה.

 
  

פרמיות חסרות משמעות

בעבר היו ניסיונות לפתור את הבעיה באמצעות תשלום "פרמיות" על עמידה ביעדים מספריים מוגדרים. אלא שהפרמיות הללו נשחקו והפכו לחסרות משמעות. על פי דוח הממונה על השכר במגזר הציבורי, 46% מהפרמיות לא עודכנו בחמש השנים האחרונות, ו-98% מעובדי המדינה ובתי החולים הממשלתיים מגיעים לרף יעילות של מעל 120%. מס הכנסה מתגאה ביעילות של 186% לעומת הרף לפרמיה. ברשות האכיפה והגבייה, היעילות עומדת על 297%. זה יכול להצביע על אפקטיביות בלתי ניתנת לעצירה ועבודה מעל ומעבר לציפיות - או פשוט סטנדרטים לא רלוונטיים שהפכו את ה"פרמיות" לחלק אינהרנטי בשכר ולא לתמריץ אמיתי להתייעלות ועבודה אפקטיבית.

עם זאת, לא כל עובדי המגזר הציבורי מועסקים בשיטה הזאת. למשל, קיימים הבדלים ניכרים בין שתי החברות הביטחוניות רפאל ותעשייה אווירית: בתע"א השכר מורכב ממגוון תוספות, וברפאל הוא "שכר שורה" פשוט. השכר ההתחלתי בתע"א נקבע לפי השכלה, וברפאל - לפי המו"מ בין העובד למעסיק. בתע"א יש קידום שכר קבוע על בסיס ותק, וברפאל הוא מבוסס על שיקול דעת החברה, כולל בונוסים כשהחברה מרוויחה. בתע"א בלתי אפשר לפטר אלא בהסכמת הוועד, וברפאל מעבירים לתקופת ניסיון, שלאחריה עומדים בפני בורר חיצוני. בהתאם, הוצאות השכר בתע"א מהוות 41.8% ממחזור החברה, וברפאל 33.9% בלבד. בתע"א הרווח הגולמי לעובד הוא 119,000 שקל בשנה, וברפאל למעלה מפי שניים מכך - 264,000 שקל בשנה.

אפשר גם אחרת

בחברת "תומר", שנוצרה מתוך המחלקות שנשארו בשליטה ממשלתית לאחר הפרטת תעש, למדו מהניסיון של רפאל ויישמו מודל דומה. לפני שבועות ספורים נחתם בחברה הסכם קיבוצי חדש, שההסתדרות העידה עליו בהודעתה הרשמית שהוא "מעביר את עובדי החברה מההסכמים הישנים של תעש להסכם קיבוצי חדיש המותאם למאה ה-21, ומאפשר יכולת קליטה, גיוס ושימור עובדים תוך התאמת מבנה השכר למבנה שכר מודרני. כמו כן, הוא מסדיר את תנאי עבודתם של עובדי החברה ומקנה להם מסלולי התפתחות וקידום מבוססי יעדים".

מודל דומה צפוי להיות מוחל בקרוב גם על העובדים הסוציאליים: ההסכם הקיבוצי האחרון ("רפורמת הישג") הביא לתוספת תקציב של 200 מיליון שקל לשכרם, והבטחה לשינוי דרמטי של מודל השכר עצמו. בשיטה החדשה, שפרטיה נסגרים בימים אלו, השכר יעבור פישוט דרמטי לעבר "שכר שורה" קל להבנה, בנוסף לתגמול על הכשרה מקצועית רלוונטית לתפקידם. כמו כן, המנהלים בשירות הציבורי צפויים לקבל כלים להעלות את שכרם של עובדים מוכשרים ומצטיינים כדי לתגמל אותם כראוי וליצור מוטיבציה גבוהה ושירות טוב לאזרחים.

גם אם מהלכים אלו יושלמו בהצלחה, עדיין מדובר בטיפה בים המגזר הציבורי בישראל. מאות אלפי עובדים מקבלים שכר שדורש השתלמות מקצועית רק כדי להבין אותו, ומשתנה תדיר מחודש לחודש. כעת עומדת האחריות על המעסיק, מדינת ישראל, לחתור להסכמים שייצרו תמריצים לשירות ציבורי איכותי ויעיל שיהיה נאמן לשמו - ויספק לציבור את השירות הטוב ביותר. 

צרו איתנו קשר *5988