סיבים נפרסו במיליון משקי בית, ואף אחד מהם לא בחברה הערבית

בשבוע הבא צפוי משרד התקשורת לפרסם את המכרזים שאמורים להביא את בשורת הסיבים האופטיים לפריפריה. המונח פריפריה במקרה הזה קצת מטעה, כי הכוונה היא לאזורים שבזק ויתרה על הפריסה בהם והמדינה מוציאה אותם למכרזים למפעילים וקבלנים כדי שישלימו בהם את הפריסה (הסבר בהמשך). בעיקר מדובר ביישובים ערביים וחרדים.

במקביל למכרזים, יושב צוות בינמשרדי שאמור למצוא פתרון לבעיה שמשרד התקשורת לא מצא לה פתרון במתווה הסיבים שגיבש. חברת בזק צפויה לפרוס בין 4-7 יישובים ערביים השנה בסיבים אופטיים ובצוות הבינמשרדי הבוחן פתרונות לפריסת סיבים במגזר הערבי, מתחילים להבין שנעשתה שגיאה בכך שלא וידאו שבזק תפרוס סיבים גם במגזר הערבי, ביתר שאת, כבר בשנה הראשונה לכניסתה לשוק. בין היישובים ניתן למצוא את כאוכאב אבו אל היג'ה, ראמה, סוג'ור ומזרעה שנפרסים בימים אלה ויישובים נוספים צפויים להיפרס גם כן.

הצוות הבינמשרדי עורך סיורים בשבועות האחרונים ביישובים ערביים כדי לעמוד מקרוב על הקשיים בפריסת סיבים במגזר הערבי בעיקר בגלל הבנייה הבלתי חוקית והיעדר תשתיות תת קרקעיות מפותחות. בצוות מקווים שהמכרזים יפתרו את הבעיה שהפכה לעניין פוליטי. אי אפשר שבמדינת ישראל 2022 אחרי קפיצת מדרגה מטורפת שנעשתה כאן (ישראל הגיעה ל - 50% נגישות לסיבים), לא יהיה יישוב ערבי אחד פרוס. זה לא מתקבל על הדעת וזה לא תקין. לכן במשרד התקשורת ובאוצר מתפללים שהמכרזים יצליחו.

אך מרוב שמשרד התקשורת להוט להצדיק את מתווה הסיבים העקום שנבנה, כבר אי אפשר לספור את היקף ההקלות שהוא מוכן להעניק, העיקר שלא יתברר חלילה שהמתווה לא עובד. אתמול הודיע המשרד על הקלה נוספת במסגרתה הוא מפחית את תעריפי השימוש בתשתיות בזק באזורי תמרוץ עבור אותם שחקנים חדשים שישתתפו במכרזי הפריסה.

מכונת היח"צ במשרד התקשורת עובדת שעות נוספות

מיום ליום נדמה שמכונת יחסי הציבור במשרד התקשורת עובדת שעות נוספות. להקל על קבלן החשמל שיש לו חנות למכירת מוצרי חשמל ושפתאום רוצה להיכנס לעסקי תשתיות התקשורת זה קל, אבל מי יתן שירות אח"כ זה קצת יותר מסובך, אבל אז מי יזכור, אחרינו המבול.

הסבר קצר: מתווה הסיבים נועד להתמודד עם העובדה שהמדינה מכירה בכך שלבזק אין הצדקה כלכלית לפרוס סיבים אופטיים בפריסה אוניברסלית. בזק ויתרה על פריסה בכ-500 אלף משקי בית חרדים וערבים בעיקר, והמדינה מוציאה אזורים אלה שנקראים אזורי תמרוץ למכרזים למפעילים ולקבלנים קטנים. את המימון למכרזים מממנת המדינה מקרן ייעודית שלה משלמים המפעילים חצי אחוז מהכנסתם השנתית. יוצא שבזק מממנת כמחצית מהקרן אבל עליה אסרו להתמודד במכרזים.

מאז שגובש המתווה, משרד התקשורת שופך הקלות כמו מים, העיקר להשיג את התוצאה המיוחלת שהפריפריה תיפרס. המטרה ראויה בהחלט, אבל השאלה היא הדרך. קשה להימנע מהמסקנה שהמשרד לא שלם לגמרי עם המתווה ולכן הוא כל הזמן מציע עוד ועוד הקלות למתמודדים העיקר שהמכרזים ייצאו לפועל. זה התחיל מאיסור על בזק להתמודד במכרזים, המשיך בקבלנים קטנים שקבלו רישיון (קבלנים, לא מפעילים עם ניסיון בשירות), הפחתה בדרישות הסף לרישיון, היתר להשתמש בתשתיות הפסיביות של בזק לאותם קבלנים (שוב, לא מפעילים) ועכשיו גם הפחתה משמעותית בתעריפי השימוש בתשתיות בזק באותם אזורי תמרוץ. אגב, לגבי הוט המשרד לא אמר מילה. נכון שאין להוט תשתיות פסיביות מפותחות בפריפריה, אבל מה זה משנה למשרד אם יאפשר שימוש היכן שכן יש לה? מדוע אין עניין של נראות ואיזון כשמדובר בהוט. ומה לגבי IBC? לאחרונה יש תשתיות של חברת חשמל במגזר הערבי. מה בדבר לחייב אותה לקחת חלק במאמץ הלאומי?

גם אם המכרזים יצליחו השאלה היא השירות, וזה מה שמשרד התקשורת מפספס פה. לפרוס תשתיות זה בסדר, אבל זה החלק הקל. החלק הקשה הוא לתת שירות יעיל לאורך זמן. אותם קבלנים קטנים שמתמודדים במכרזים, אין להם מושג קלוש בשירות אבל הם מתמודדים כי הם רואים רק את הכסף, אבל בגלל עוד סיבה. הם יודעים שהמשרד נעדר שיניים. אין באמת אכיפה שהמשרד מסוגל לכפות עליהם במקרה של אי עמידה בתנאי שירות. בגלל זה חלק מהמתמודדים מכירים היטב את עולמות הפריסה הפיראטית בצפון המדינה. הם יודעים שאין אכיפה, בכל זאת שנים הם עבדו ועברו על כל חוק אפשרי בחוק התקשורת באין מפריע.

שינוי בדעת הקהל הערבי

אחת הסוגיות המעניינות בסוגיית מתווה הסיבים בחברה הערבית קשורה לטכנולוגיות האלחוטיות. הכוונה היא לפתרונות המבוססים על תקשורת אלחוטית רחבת פס שמאפשרים "סיב באוויר" לכל בית. פתרונות כאלה נפוצים בכל העולם והם הפכו לפתרונות חליפיים במקומות שבהם יש קושי להניח סיבים אופטיים דרך הקרקע. בישראל יש כמה חברות שעוסקות בכך, ובאופן פרדוקסלי מוכרות יפה מאד בחו"ל אבל בארץ בגלל בעיות רגולציה ובעיות אחרות, לא תפסו נתח שוק.

הפתרונות האלחוטיים זמינים כאמור, אבל הדעה הרווחת היא שבמגזר הערבי לא אוהדים את הפתרונות הללו. במשרד התקשורת החליטו לא להיאבק בתפיסה הזו בשלב הראשוני ולכן לא אפשרו לקבלנים במכרזים להציע פתרונות אלה, הגם שלכולם ברור שזה הפתרון הזמין והמיידי לבעיית הפריסה במגזר הערבי.

נכון, תמיד עדיף שהסיב יהיה באדמה ויגיע לכל בית במגזר הערבי כמו המגזר היהודי, אבל אי אפשר לטמון את הראש בחול ולא לראות את הקושי האדיר בפריסת תשתיות נייחות. מי שחושב שאפשר עכשיו לחפור את סכנין או עראבה מחדש לוקח סיכון אדיר. גם עמודי התקשורת של בזק בקושי סוחבים את התקשורת הקיימת אז עכשיו להעמיס עוד סיבים שמכערים את הנוף ומסכנים את הציבור, לא נשמע ריאלי.

ראשי המגזר והממשלה יהיו חייבים להתחיל ולפעול לשינוי דעת הקהל ולהבין שפתרונות טכנולוגיים הם דרך יעילה ומהירה לפריסת סיבים ושאין סיבה לחשוש מקרינה שעומדת בכל התקנים ואינה מסוכנת יותר מאשר הסלולר.