האב נפטר, האם שינתה את הצוואה לטובת בנה. מה פסק בית המשפט?

הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הסכמה בין הורים ("צוואה הדדית") להעניק את רכושם בשווי של כ-13 מיליון שקל לבן אחד ולנשל את השני, תבוטל לאחר שהאם חזרה בה. זאת, למרות שההסכם שונה לאחר פטירת האב. בכך הפך המחוזי את קביעת בית משפט השלום, שסבר כי האם לא הייתה רשאית לחזור בה מן הצוואה ההדדית.

"הבן המנושל הגיע למעמד מכובד"

לפני כ-18 שנה ערכו ההורים צוואה הדדית, בה ציוו כי לאחר פטירתם יקבל אחד מבניהם את רכושם - נכס מקרקעין בשווי 13 מיליון שקל ברמת השרון. הרציונל שנכתב בצוואה היה כי הבן המנושל "הצליח להגיע למעמד מכובד באחוזה יפה וגדולה. לעומת זאת, הבן *** נשאר עם בית קטן מאוד".

האב נפטר ב־2009, ומחצית מזכויותיו בנכס נרשמו על שם האם. ב־2013 האם התחרטה על הנישול, והעבירה מחצית מהזכויות לבן המנושל. הבן שהיה אמור לרשת את כל הנכס ניסה למנוע זאת, וב־2015 אחיו הגיש תביעה לאכיפת עסקת ההעברה, באמצעות עו"ד רועי סידי.

 עו''ד רועי סידי / צילום: גבריאל בהרליה

בבית המשפט נטען כי האם הושפעה מהבן המנושל, ואחיו אף צירף הקלטות סתר בהן הוקלטה האם על-ידו באמצעות מיקרופונים שהיו על גופה ובארנקה. לטענתו, אחיו המנושל כפה, איים ולחץ בדרך שאינה הוגנת על אמם הקשישה שתשנה את צוואתה, וכך החתים אותה בגיל 89 על ההסכם החדש, ללא הסכמה אמיתית מצידה.

באפריל 2020 בית המשפט לענייני משפחה קיבל את דעתו ודחה את התביעה של הבן המנושל. בית המשפט קבע כי האם לא הייתה יכולה לשנות את הצוואה, מכיוון שמדובר בהפרת התחייבות כלפי האב. בנוסף, נקבע כי לא הוכח כי אכן היה רצונה להיטיב עם הבן המנושל, ואף במועד החתימה על ההסכם החדש האם כבר לא הייתה צלולה. האם נפטרה ימים בודדים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

הבן המנושל ערער כאמור לבית המשפט המחוזי וטען כי לא הייתה שום מגבלה בצוואה ההדדית שמנעה מהאם לשנות את דעתה, ודאי ביחס למחצית מהדירה, שהייתה שלה במקור.

השופט נפתלי שילה הפך את פסק הדין של בית משפט השלום וקבע כי זכותה של האם על-פי חוק להחליט מה לעשות במחצית הזכויות שהיו שלה מלכתחילה, וכי הסכמת האב לא נפגעה, שכן חלקו בנכס ממילא יועבר לבן השני.

עוד נקבע כי הצוואה ההדדית מונעת רק צוואה חדשה שתסתור את הצוואה המקורית, אך האם הייתה רשאית להעניק את הדירה בחייה למי שתחפוץ.

בית משפט השלום התעלם משלל ראיות

השופט שילה, בהסכמת השופטות גילה צפת ועינת רביד, ציין עוד כי גם הבן היורש ניסה להחתים את האם על מסמכים לטובתו, וכך הראה שלדעתו יש לאם יכולת חוקית לשנות מהצוואה ההדדית וגמירות-דעת לעשות כן.

בנוסף, המחוזי קבע כי בית משפט לענייני משפחה התעלם משלל ראיות ועדים אובייקטיביים שהצביעו על רצון האם לאזן בין שני הבנים, ובכך שגה.

בית המשפט המחוזי אף קבע כי את רצון האם יש לבחון במועד העברת הזכויות לבן המנושל, ולא לאחר תקופה כאשר מצבה הקוגניטיבי התדרדר.

עו"ד רועי סידי, שותף במשרד סידי עורכי דין: "מדובר בפסיקה חשובה, שיש לה השלכה על מקרים רבים שנדונים בבתי המשפט ושעניינם צוואות הדדיות. בהרבה תיקים נטענת הטענה שהורה שנשאר בחיים לא יכול לשנות ממה שנקבע בצוואה ההדדית. כאן בית המשפט המחוזי מבהיר שצוואה הדדית אינה מסמך שלא ניתן לחזור ממנו, ויש מקרים בהם בהחלט ניתן לחזור מצוואה הדדית, כאשר להורה שנותר בחיים יש שיקול הדעת מה לעשות ברכושו וללא זכות ווטו של בן הזוג שהלך לעולמו. זאת, הן ברכוש שקיבל מבן זוגו ואותו בחר להעביר בחייו, וודאי בכל הנוגע לרכוש שהיה בבעלותו מראש ואותו לא קיבל כלל מבן זוגו".